הדפסה
לכתבה באתר
זה כבר כמה ימים שהבטן שלי מתהפכת כל בוקר עם העיתון. אני קורא ולא מאמין. אני מנסה לא להפסיק את הפסקאות באמצע, כי זה פשוט בלתי נתפס. אלימות פיזית וורבלית נגד נשים (מי הגאון שעידן את המצב עם הביטוי "הדרת נשים"?! זו אפלייה טהורה) והסיפורים המזעזעים של תגי המחיר (שאותו עוד לא התחלנו לשלם) לא צריכים לקרות בשום מקום בעולם, בטח שלא כאן. אני מזועזע מחוסר הכבוד. אני מתחלחל מאפס הסובלנות, ואני בעיקר מתבייש שכאן מתרחשים האירועים האומללים והמביכים הללו. זכויות אדם, הם לא זכויות, הם החובות. הם הדברים הבסיסים ביותר שאדם צריך לקבל.
ממש לא מזמן, בעשירי לחודש חל יום זכויות האדם הבינלאומי. השנה, הארגון הצרפתי 4tomorrow שפועל למען שינוי תפיסתי דרך עיצוב, ביחד עם הארגון הבינלאומי אונסק"ו, יזמו תחרות עיצוב פוסטרים: Poster For Tomorrow שנושאם היה: Right to Education.
אחרי ההצלחה הכבירה של אותו פרוייקט פוסטרים בשנה שעברה, כשהנושא היה "מוות הוא לא צדק", השנה הוחלט להתמקד בזכות הילדים לחינוך. "החינוך הוא הנשק בעל העוצמה הרבה ביותר שבו אפשר להשתמש כדי לשנות את העולם" צוטט נלסון מנדלה בתחילת הבריף, שפורסם למשתתפי התחרות. שבהמשכו, פורסמו הסטטיסטיקות העצובות: 121 מיליון ילדים באפריקה למשל לא הלכו השנה לבית ספר יסודי, שזה לצורך ההבנה, קצת יותר מאוכלוסית מקסיקו. בצרפת, שהיא לא ממש "מדינה מתפתחת", ישנם 3 מיליון איש שאינם יודעים לקרא או לכתוב, ובארה"ב יש 42 מיליון מבוגרים אנלפבתים. אני ספיצ'לס.
אלו עשרת הפוסטרים הנבחרים:
2780 מעצבים מרחבי העולם שלחו את עיצוביהם. מתוכם נבחרו 90 כרזות, מלבד עשרת המקומות הראשונים, אשר אוגדו לקטלוג מקסים. הספר, למעשה מורכב משלושה ספרונים קטנים יותר: A שנפתח בכמה מילים מפי אירנה בוקובה, נשיאת אונסק"ו העולמית, והוא מציג את בעיית החינוך בעולם, ומספר על הפרויקט החשוב. B מתאר את פרוייקט הסדנאות: Pan-African בו ערכו אמנים ומעצבים מרחבי העולם סדנאות לימוד ויצירה בתשע מדינות ברחבי היבשת השחורה, וחלק C מציג את 100 הפוסטרים הנבחרים. 20 אירו והוא יכול להיות גם שלכם. הקטלוג נמכר און ליין אבל גם במספר חנויות ספרים נבחרות בפריז. ואם כבר קפיצה לפריז, אז תדעו שבימים אלה מוצגות למעלה מ30 תערוכות ברחבי העולם, של אותם מאה פוסטרים נבחרים, מפריז, ברצלונה, ג'נבה ועד בוגוטה שבקולומביה, לרשימה המלאה, כנסו לאתר האירוע. נסיעה נעימה.
חוץ מאבי יאנג הישראלית שזכתה במקום תשיעי והמכובד, ניתן למצוא ברשימת המאה, גם את מעצב הכרזות המפורסם יוסי למל. "בחרתי להשתמש בצללית שחורה של ילד המתכונן להשליך קדימה חנית בצורת עיפרון, כמטפורה לראיה העתידית שבזכות העיפרון -- סמל לחינוך, הוא יוכל בעתיד גם להשיג את מבוקשו, הציד". למל אגב, הוזמן לסדרת הרצאות באפריקה בשנה הבאה על ידי המארגנים.
בסך הכל שש כרזות ישראליות התברגו לרשימה האיכותית עם הרבה כבוד למכון הטכנולוגי בחולון HIT: נעמה בנזימן, מאיירת ומרצה במכון הטכנולוגי בחולון HIT, והמעצב עידו רז, בוגר אותו מוסד, חברו יחד לפוסטר טיפוגרפי מבריק, ויובל אשל עם פוסטר שמציג ספק ילדים ספק חיילים. שאפו.
פוסטר מוצלח נוסף שאהבתי מאד הוא של המאייר רנטו טטה היווני:
החינוך בארץ צריך להיות המאבק האמיתי, כדי שלא תהיה מלחמה בתוכנו ועם שכנינו. חוסר השכלה גורם לניוון, בורות מייצרת אלימות, טפשות גובה קורבנות. עם ישראל אוהב להתהדר בכינוי הנוסטלגי שדבק בו, "עם הספר", אבל הדבר הכי קרוב לקריאה וכתיבה בימינו הוא סמסים, ובשם אותו ספר גדלים כאן השנאה, הריחוק וחוסר החמלה. לא ירחק היום שבו אונסק"ו תקיים כאן את תחרות הכרזות הבאה שלה.