הדפסה
לכתבה באתר
אראלה טהרלב בן־שחר
כבר מזמן ברור שגם בישראל למודת המלחמות יש להוסיף יעד מלחמה נוסף, והוא - ההשמנה. ולמרות שכולנו יודעים שמדובר במלחמת אין ברירה, לא ברור לגמרי מהי האסטרטגיה היעילה לניצחון בה. אבל עד שיקרה כאן משהו, מעניין לפזול לאמריקה - שם הרימה את הכפפה לא רק מישל אובאמה, האשה הראשונה, אלא גם ג'יימי אוליבר כוכב תכנית הבישול "השף העירום" . אוליבר מאמין שאת השינוי יש להתחיל במטבח, בשיעורי בישול ובאכילה, ושכדי להילחם במגפה הפופולרית - צריך לרתום אמצעים פופוליסטיים (ובמילים אחרות את הרייטינג, הסלבריטאים והזוהר).
וכך, כבר שש שנים שאוליבר מבשל במטבחו תוכניות להבראת אנגליה וארצות הברית: קמפיינים, ריאליטי, תחרויות, פסטיבלים ושערוריות יצאו ממטבחו כדי להעלות את נושא ההשמנה על סדר היום.
בכל המדיומים האלה הוא מחנך את הציבור: מלמד אנשים איך לברור את המזונות שהם מעמיסים על עגלת הסופר, מאיזה רכיבי מזון לשמור מרחק ואילו מזונות דווקא כדאי להכניס לבית ולפה. הוא נכנס עם בני נוער ועם טבחים של מקומות ציבוריים למטבח כדי ללמד אותם לבשל ארוחה בריאה וטעימה בזמן קצר. במקביל הוא מנסה לעורר מהפכה בארוחות הצהריים המוגשות בבתי הספר, ולהחליף את המזון המוכן בירקות. כמובן, המטרה המרכזית שלו היא לעורר תהודה ציבורית ולגייס את אהדת הקהל (וגם את כספו) כדי להצטרף אליו במאבקו בגורם שהפך להיות אחד מגורמי המוות המובילים.
איך הכל התחיל? ב־2005 הרים אוליבר קמפיין להזנה בריאה בבתי ספר באנגליה, שבו לימד את טבחיות חדרי האוכל לבשל ארוחה בריאה וטרייה בתקציב הזעום שניתן להם; והמשיך בהפקת תוכנית הטלוויזיה Food Revolution שמטרתה לחנך ילדים על אוכל ובישול. התוכנית שודרה ב־ABC באמריקה והפרק הראשון בתוכנית עורר סערה בארצות הברית, כשילדי ווסט וירג'יניה צולמו מתקשים לדעת את שמותיהם של הברוקולי, הצנון ותפוח האדמה (זאת עגבנייה או תפוח אדמה?)
לאחר הסערה הזו, התעוררה שערורייה חדשה כשמחלקת החינוך של עיריית לוס אנג'לס אסרה על אוליבר לצלם את תוכניתו בבתי הספר בעיר, אך אוליבר לא נרתע והקים מטבח־קרון נוסע שבו ילמדו הילדים בישול, וגם ייסד תחרות בישול מזון בריא לתיכוניסטים. ב־2010 ניצל אוליבר גם את הבמה של אתר ההרצאות הווירטואלי הפופולרי "טד", והשמיע בו הרצאה סוחפת שזכתה לא רק להמוני צופים אלא גם לפרס היוקרתי של טד - מאה אלף דולר שנועדו לקידום מטרות הנואם.
בהרצאה אוליבר מטיף לעניין בדבקות ובלהט. כשמאזינים לה קשה קצת שלא להיזכר בהטפות הכמרים הנוצרים שנהגו להפחיד אנשים שיישרפו באש הגיהנום. אצלו - התופת היא ההשמנה מקצרת החיים, והחוטאים הגדולים הן חברות ייצור המזון תאוות הבצע שמרגילות את החך שלנו למזונות עתירי סוכרים, מלחים ושומנים, ואפילו מרמות אותנו באמצעות תוויות מטעות (כמו התווית "דל שומן", המרמזת לבריאות על אוכל עתיר סוכר).
כל כלי הרייטינג של הריאליטי עומדים לרשותו במלחמה: הוא מצלם אישה שניזונה מפיצות ומחטיפים ומסביר לה שהיא הורגת את ילדיה, הוא קורא להעברת חוק שיגדיר הורים שאינם מאכילים את ילדיהם טוב כ"הורים מתעללים", הוא שופך מריצות סוכר על הבמה ומקפץ בתוך משאית שומן כדי להראות כמה שומן וסוכר אנו צורכים בשנה, ומשתמש גם בתחליף בן ימינו לסיפורו של דנטה – סטטיסטיקות מחרידות.
אבל למרות השימוש ברטוריקה גסה מעט ובאמצעי רייטינג פופוליסטיים משהו, אי אפשר להתנכר לשף שמתפשט (אידיאולוגית) לעיני המצלמה, והפעם חושף רצון אמיתי לשנות את העולם. ומלבד זאת, נראה שבאמת רק טלטלה רצינית יכולה להביא לכך שהחברה תאמץ את השינויים שיש לעשות כדי שניפטר ממיליוני הקילוגרמים המיותרים שהעמסנו על הכדור.
הנה כמה מהשינויים שג'יימי אוליבר דורש:
* לחייב תוויות לא מטעות על אריזות המזון
* לחייב הגשת מזון בריא בבתי הספר ולעובדים בחברות גדולות
* שחברות המזון יציבו בסופרמרקטים שגרירים שילמדו את האנשים איך לקנות מזון בריא ואיך לבשל אותו
* שחברות המזון יקצו תקציב לחינוך לבישול ואכילה נבונה
* להנחיל מסורת של בישול ביתי
* להקים מטבחים קהילתיים שנותנים שיעורי בישול
האם גם אחד השפים "שלנו" מבשל לנו משהו כזה? אם כן, עוד לא מריחים את זה בינתיים.