הדפסה
לכתבה באתר
"את תכנון התאורה לפרויקט שיפוץ הבימה התחלתי בשנת 2004", מספרת מעצבת התאורה נועה לב. "הרעיון המרכזי היה ליצור חלל חגיגי, אלגנטי ומרשים, למשכנו של התיאטרון הלאומי". ואת התוצאה נדמה שהיא השיגה: בימים אלה, עם חנוכתו של הבניין המחודש, נשמעת ביקורת על האדריכלות ועיצוב הפנים של הבניין. ואולם, קופסת הזכוכית השקופה המוארת בכל לילה בעיר הגדולה, היא קרן אור בפרויקט, וזהו הישג של מעצבת התאורה. במבצר האטום שתיכנן רם כרמי,
אין זה דבר של מה בכך.
מערכת Xnet ביקשה מלב לשתף את הקוראים בתהליך העבודה שלה. תחילה, היא מבקשת להסביר את עבודת המעצב: "תכנון תאורה מלאכותית בחלל ארכיטקטוני הוא דיאלוג עם המבנה עם הקשר בין חוץ ופנים, עם חומרי הגמר, והיכולת להביא לידי ביטוי את הסיפור בעזרת האור". מכאן והלאה, הבימה שלה:
שחקן מבויש מאחורי הקלעים
"תהליך העבודה בהבימה משול בעיניי לשחקן מבויש שהיה חבוי מאחורי הקלעים מאחורי קירות מסך חומים, ושהשיל מעליו את השנים והופיע במלוא הדרו במרכז הבמה. פנים הבניין, שהיה חבוי ומוסתר משנות השבעים, נעשה שקוף, והקשר בין פנים וחוץ התערפל ונעלם. החזית השקופה העגולה הפונה אל הרחוב הפכה לוויטרינה ענקית שבשעות החשיכה מוארת כחלק מהרחוב. הזכוכית שם אך אינה נראית, וכך כל מי שצופה בבניין בשעות הערב - גם אם לא קנה כרטיס להצגה - משתתף בחגיגה.
"התאורה המלאכותית של הלובי הראשי עוקבת אחרי קווי הארכיטקטורה הישנים והחדשים, ומדגישה את העומק והתלת-ממדיות של הבניין, כך שהיכולת לראות מבחוץ את מה שקורה בפנים מגיעה עד לדלתות הכניסה של האולמות דרך כל שכבות הבניין הישן והחדש. התאורה ברובה מוסתרת ומופנמת בפרטי הגמר האדריכליים, ומדגישה את הקווים המעוגלים, האנכיים והאופקיים של הבניין. כך באים לידי ביטוי העמודים הישנים והחדשים, הדלפקים שמוארים בצבע לבן קר לעומת האור החם שבו מוארים העמודים והתקרות, ונוצרים עומק ותלת-ממד נוסף".
 |
כוכבים בחוץ, כוכבים בפנים
"דימוי נוסף שחוזר על עצמו הוא הכוכבים שמופיעים בתקרת האכסדרה בכניסה, במזנונים, וגם פזורים על מגדל המעלית מבחוץ. השמש, הדימוי המרכזי של אולם רובינא, היא תאורת האולם היחידה כמעט שמתפקדת כאור אולם. היא זורחת בכניסת הקהל וכשמתחילה ההצגה היא הופכת לכתומה ושוקעת למעמקי התקרה.
"ציטוט של השמש מופיע גם בלובי הראשי, בפטריות מעל העמודים הגבוהים, שמי שמתבונן בהם לזמן מה יכול להרגיש כי הם משנים את צבעם בגווני הלבן השונים, בתנועה איטית שיוצרת תחושת תנועה, וקלות שמשפיעה על כל החלל הגבוה - גם אם כמעט אינה מורגשת. גם בלובי של אולם מסקין מופיע דימוי הפטרייה, שמוארת בתאורה נסתרת בחיבור עם התקרה ומייצרת תחושה של ציפה וניתוק מהחלל שבו היא ממוקמת.
כיצד שטפת את הלובי באור עצום אך נעים, מבלי לסנוור?
"התאורה בלובי מתייחסת למלוא פרטי האדריכלות: התקרות, הקירות, העמודים - הכל מוסתר ומאיר מישורים. המישורים הם רפלקטורים ענקיים שמחזירים אור, וכך נוצר חלל מואר שפועל רק על החזר. לא רואים גופי תאורה, ומה שמואר זו האדריכלות. כך נוצר חלל חגיגי ומואר דרך הפרטים, ולא כמו שאנחנו רגילים בדרך כלל - גוף תאורה תלוי שמאיר למטה, למשל".
ומדוע גופי התאורה מוסתרים?
"רוב אלמנטי התאורה הם ליניאריים (קוויים) ומוסתרים, כך שהתקרות והקירות מוארים בחיבור בין המישורים ללא גופי תאורה נראים לעין - אלמנט שיוצר דרמה והפתעה למתבונן. כך גרם המדרגות שעולה למסקין, דרמטי בפני עצמו, המואר רק בחיבור בין גרם המדרגות לקירות מסביבו ומדגיש את עיקוליו העגולים והדרמטיים".
הפרויקט ידע קשיים רבים. כיצד הם השפיעו עליך?
"הקשיים הרבים אילצו אותי לשנות פרטים ותכנון, ולהתאים אותו למגבלות התקציב. במהלךהתכנון גם נחשפה קונסטרוקציה משנות החמישים, שלא הייתה ידועה בחלקה בתחילת הדרך. אך שיתוף הפעולה הפורה והדיאלוג המתמיד עם האדריכלים וצוות התכנון והניהול, הפך את החלומות והרעיונות לאפשריים. זה אחד הפרויקטים המאתגרים שעשיתי, אך גם אחד המרגשים. בעיניי, פרויקט הבימה הוא דוגמה נפלאה לקסם שאור יכול לעשות בהבדל בין היום ללילה. היכולת להדגיש ולחשוף את מה שלא רואים ביום, המבט פנימה, והחגיגה המשותפת לנמצאים משני עברי הזכוכית שנעלמת בלילה".
- עיצוב תאורה: נועה לב
- אדריכל: רם כרמי
