הדפסה
לכתבה באתר
"תמיד האמנתי שגן עדן יהיה דומה לספרייה", כתב הסופר הארגנטינאי חורחה לואיס בורחס בסיפורו הקצר "ספריית בבל". ייתכן שהאימרה הזו העניקה השראה לספרייה המרכזית החדשה בשטוטגרט, שיש שיראו בה את מגדל בבל ואת גן העדן גם יחד. הספרייה, שנחנכה לאחרונה, היא תוצר של תחרות אדריכלים שנערכה לפני 12 שנה בהשתתפות 235 מתמודדים. האדריכל הקוריאני יון יאנג יי
(Eun Young Yi) זכה בתחרות, כשהציע קוביית ענק לבנה - מבחוץ ומבפנים.
בעידן שבו הספר מתחרה על תשומת ליבו של האדם מול המחשב, הטלוויזיה והקניון, האתגר שבתכנון ספרייה גדול שבעתיים. אין פלא שבשנים האחרונות מולבשות על מושג הספרייה פרשנויות חדשות, שמבקשות לנער את האבק ממדפי הספרים ולקרב את בן המאה ה-21 אל מעיינות הידע. הספרייה איננה עוד מקום שאליו רק באים לקרוא או לשאול ספר, אלא חוויה רב-חושית וחברתית שנועדה להעשיר את עולמו של המבקר ולהוות חלופה מהנה של פנאי.
הכתובת ''ספרייה'' בארבע שפות
אולם מבואה ענק וריק, הנראה כמקדש עתיק (או כתפאורה מאחד מסרטי אינדיאנה ג'ונס), מקדם את פני הנכנסים ומתייחס לחזיתות המבנה בכך שגם הוא בנוי כקובייה (9 מטרים אורכה ורוחבה). המבואה תוכננה כרשת של פתחים צרים, הקבועים בכל אחד מקירותיה, ובחלקה העליון נקבע אשנב הפונה אל אולם הספרייה הענק שמעליה ומרמז על המשך המסע בעולם של שלווה פנימית. המשך לתפישה המופיעה בחזיתות, שמייצרת קשר-עין בין פנים לחוץ, ניתן למצוא גם בתכנון הפנים המפתיע. הספרייה מורכבת בעיקרה מאולם ענק הפתוח לכל גובה הבניין. ההחלטה להימנע מסדרת אולמות אופקיים, כמקובל ברוב הספריות, מחזקת את ההזדמנות לפגוש יותר אנשים (וגם מדפי ספרים פחות שגרתיים).
אגב, פרשנות פיזית דומה למושג הספרייה - אם כי פחות נועזת - ניתן למצוא בספרייה המרכזית באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, שאותה תיכננו בסוף שנות ה-60 האדריכלים מיכאל ושולמית נדלר עם שמואל ביקסון ומשה גיל. זו כוללת סדרת אולמות, השוכנים אמנם במפלסים שונים, אך מקושרים בחלל הנמשך לכל אורכם ומאפשר מבטים ופיזור איכותי של אור טבעי.
בחזרה לשטוטגרט, מארבעת צידיו של אולם הספרייה - המתנשא לגובה חמש קומות - ממוקמות גלריות היקפיות עם מדפי הספרים והמעברים הפתוחים כמו מרפסות. לא רק שהמדפים אינם מוסתרים זה מאחורי זה, אלא שהם נצפים גם לעיני המבקרים העומדים בקומה מעל או מתחת. המתכננים הבינו שרוב הספרים שמונחים על המדפים אינם נקראים למעשה, ולכן בחרו לסנן ולא להציג את כולם (אף שלא מדובר רק בספרים פופולאריים). הצבע הלבן משמש רקע לספרים ולקהל המבקרים, שבהחלטותיו מה ללבוש הופך לחלק בלתי נפרד ממערך העיצוב של המקום. מערכת מדרגות פתוחה מקשרת בין המפלסים השונים, ועל רקע האולם הלבן היא מזכירה את ציורו המתעתע של הצייר ההולנדי אשר, "יחסות", שהעניק
השראה ליצירות קולנועיות רבות.
מלבד האולם המרכזי, קיימים אולמות נוספים המעוצבים ברוח דומה: בית הקפה, ספריית הילדים ששטחה 900 מ"ר, ספריית המוזיקה וחדרי הקריאה הצדדיים. בנוסף ל-60 המחשבים הנייחים, עומדים לרשות הקוראים 100 מחשבים ניידים (בהשאלה) למי שמעוניין ללמוד בכל אחד מחלקי הספרייה. "הצהרה גרנדיוזית לטובת תרבות הספר", התלהב מנהל הספרייה אינגריד באוסמן (Ingrid Bussmann), לאחר שקיבל לידיו את הפרויקט שהושלם לאחר שלוש שנות בנייה. באוסמן רואה בבניין "מקום עם עומק דמוקרטי המאפשר התמצאות אישית, מקצועית וחברתית, ותורם להתפתחות וליצירה חברתית".
זוהי עבודתו הגדולה והמורכבת ביותר עד כה של האדריכל יון יאנג ווי (55), יליד דרום קוריאה. ווי השלים תואר ראשון בארץ מולדתו והחל מ-1984 מתגורר בגרמניה, בה גם פתח את משרדו המתמחה במבני ציבור ובמיוחד במבני אקדמיה.
