הדפסה
לכתבה באתר
ואז זה הכה בי כמו בקורנס חד להב.
הדרת נשים פלסטית (צילום: שרה איינפלד)
שלא יטעו אתכם, רבותי, ולו לרגע.
גם כשאני גורשתי מביתי, וגם כשהעזתי לומר דברים בסרט "סוררת" שעסק באוטובוסים נפרדים, הוכפשתי והושמתי ללעג בכל אתר חרדי מצוי. מה לא כתבו שם? קיללו אותי בכל מה שאפשר. נוצר שם רושם של קהילה מתוקה ומלאת תמימות, שאני כאחת שעזבה ו"מתייסרת" בדרכה החדשה, חוותה גחלים על ראשה בכדי להצדיק את הצעד שעשיתי. רק מה שעצוב היה, שכל מילה שאמרתי היתה אמת.
כשקראתי על טניה כבר לא הזדעזעתי מאישיותה הרקובה, כביכול. אני מאמינה לה בכל לבי. ורוצה לחזק אותה מול אותם אנשים חשוכים ואכולים, שלא מסוגלים להידבר, שלא יכולים לקבל ביקורת, וכל מי שמעז לשאת את אותה ביקורת, זוכה להשמצות אישיות שאינן קשורות ולא בכלום לנושא המדובר.
משהו שם דפוק בתקשורת. אני מכירה באופן אישי חרדים וחרדיות רבים, שמתנגדים התנגדות נחרצת לקווי המהדרין. ומצד שני ראיתי בעצמי כחרדית לא פעם ולא פעמיים התנפלויות אלימות של חרדים באוטובוס, ולפעמים היו שם "רק" משפטים מזעזעים וריבים מטופשים ובלתי מכבדים.
אני חושבת שהגיע הזמן שגם ההמון יבטא את דעתו, ולא רק עסקני הקהילה שמסובבים אותו על האצבע הקטנה.
בבקשה, במקום לקלל את טניה, ואותי, קומו ועשו מהפך אישי. מבטיחה לכם שכולם ישמחו לשמוע שאנשים שידעו עד עכשיו רק לזעום ולכעוס בשם אלוה, יודעים גם אהבה וחמלה.
אם לא הייתי גדלה שם הייתי מאמינה לכותרות השחורות והאיומות בעיתון שמלכלכות על כל המגזר. מי כמוני יודע שכמה עסקנים פוליטיים וכמה סוטים יכולים להצית אש גדולה. לא כל החרדים סוטים, לא כל החרדים מדירים נשים. יש להם בעיה ייצוגית גדולה מאוד. ובעיה מספרית גדולה מאוד. כי הרבה מתוכם הם כן כאלו. זאת לא מלחמת אור בחושך, למרות הקרבה הסימבולית והמנחמת לחג החנוכה. לא רק טניה צריכה לכעוס. גם אתן, הנשים החרדיות שחושבות כמוה, הגיע זמנכן לקום ולומר את מה שבלבכן.
טניה לא משוגעת, טניה לא עוררה פרובוקציות. זה אתם. אתם. מה לעשות. זה אתם ששמעתם שהלכתי לבית משפט ולא לבית דין רבני ואיימתם לחטוף את ילדיי. הייתי ילדה קטנה מבועתת עם תינוק בן שנה. ולא ידעתי מה לעשות. זו בטח אותה הרגשה שיש לבחורה שמתיישבת באוטובוס ופתאום מתנפלים עליה מכל הצדדים באלימות הידועה והמוכרת לנו זה מכבר בציבור הישראלי.
אז תפסיקו ללכלך, למען השם שאתם כל כך אוהבים, תקשיבו לנשים של עצמכם. תחשבו אם הייתם רוצים את בנותיכם יושבות בסוף האוטובוס, כי בעיני חלקו הקדמי הן סמל סקס בלבד.
כמה עצוב. ישראל 2011. כמה חשוך. ואיזו כתבה איומה היא זו שקראתי היום.
בחיי, אם לא הייתי זוכרת את עצמי, האישה המפוחדת והבודדה שכולם קיללו וגירשו, עוד הייתי מאמינה לכם אולי.