הדפסה
לכתבה באתר
אי אז, קצת אחרי האלווין, הם התחילו לצוץ. סימנים ראשונים של חגיגיות, שלוו בהרגשה אמיתית של חורף. בהתחלה זה מרגיש קצת הזוי. חודשיים לפני הזמן, ואתם כבר מתחילים עם מוצרים ממותגים וקישוטים מפונפנים? לא הגזמתם? מה, המצב הכלכלי כאן כל כך קשה שאתם רוצים להאריך את התקופה הזאת כמה שיותר?
כריסמס. החג היחיד שלפניו יש לאנגלים "תקופת חגים", הוא מעין מסיבה מתמשכת. נראה שבכל שנה המסיבה נמשכת יותר זמן, והפעם היא התחילה כבר בהאלווין. כמעט חודשיים לפני החג עצמו. זה כמעט כמו לבחור קישוטים לסוכה מיד אחרי הארוחה החלבית של שבועות. זה מתחיל בפינה נסתרת יחסית במרתפי חנויות הכלבו הגדולות, ומתפשט לאט לאט לכל חנות ולכל רחוב. בדרך, לקראת השיא שבשבוע האחרון של השנה, מסמנים כל מיני נקודות ציון נוספות. ראשית יש את הדלקת האורות שמקשטים את רחוב ריג'נט (כל שנה יש ערכת נושא אחרת, השנה היא קידום לסרט "ארתור כריסמס"), ואחריה מודלקים אורות ברחובות נוספים בעיר (אוקספורד, סלואן ועוד). נקודת הציון הבאה היא חלונות הראווה של החנויות השונות, ובמיוחד כמה שמשקיעות במיוחד, שהופכות כל חלון לעולם ומלואו המעביר סיפור שלם על כריסמס וחורף ושלג.
ההתרגשות התחילה אצלי כשראיתי לראשונה פרסומות להחלקה על הקרח. בערך באמצע נובמבר הופכות נקודות ציון שונות בעיר למתחמי החלקה על הקרח באוויר הפתוח. מטאוור אוף לונדון התיירותי, דרך סומרסט האוס היוקרתי ועד מוזיאון הטבע הפופולרי. כמובן שרצתי להתנסות (מה שהצריך תכנון מקדים, כ-10 ליש"ט דמי כניסה ועוד 5 לכוס של יין חם ומתובל), וכמובן שהיה מאוד כיף - אבל קצת התבאסתי על הגודל של המשטח, ועל העובדה שפשוט מסתובבים במעגלים שוב ושוב.
אבל אז ראיתי את ה-מודעה.
יום אחד יצאתי מהתחתית, נלחם ברוח החזקה שתמיד נושבת שם, ופתאום ראיתי מודעה שהזמינה את העוברים והשבים ל-Winter Wonderland בהייד פארק, ומבטיחה מתקני שעשועים, דוכני מזון, חנויות מזכרות, ו(איך אפשר בלי) משטח להחלקה על הקרח. סימנתי ביומן, הודעתי לחברים, התלבשתי חם (כן, כולל גטקעס) וחיכיתי ליום המיוחל. לצערי זה היה סוף שבוע, מה שאמר שבערך כל מי שהיה איתי ברכבת התחתית גם הלך באותו יום להייד פארק - ומדובר בלא מעט אנשים, וזה קצת פחות כיף. אבל אל דאגה: בלונדון, כמו בלונדון, הכל מאוד מסודר, מסודר מדי. איך שעלינו מבטן האדמה קידמו את פנינו שלטים שהסבירו לנו איך הכי כדאי לנו ללכת, מאיזו יציאה לצאת, ומתי לחזור (כי סוגרים בשלב כלשהו את התחתית).
עקבנו אחרי ההוראות, והגענו אל גרסה מקומית של הגרסה הגרמנית של דיסנילנד, שזה אומר אווירה של כפרים הרריים עם הרבה דמוי-עץ ולא מעט מילים ארוכות מאוד עם כל מיני נקודות מעליהן.
איכשהו הצליחו להפוך את הייד פארק למתחם ענק של מתקני שעשועים שבעיקר קוראים תיגר על כוחות הפיזיקה והפיזיולוגיה, עשרות דוכני מזון (בעיקר בהשראה גרמנית, כלומר נקניקיות ובירה, אבל לא רק), דוכני משחקים שמזמינים אנשים לשלם כסף כדי לנסות לקלוע חישוק קטנטן אל תוך בקבוק ענק (מה שמותיר סיכוי של אחד לטריליון, וכן, אני אומר מנסיון) - ואיך לא, משטח להחלקה על הקרח.
אבל אנחנו באנו בעיקר בשביל האווירה. את משטח ההחלקה השארנו מאחור - קודם כל כי הבנו שאנחנו לא מחליקים מוצלחים במיוחד, אבל גם בגלל שזה קצת משעמם וחסר מטרה. איך שנכנסנו ליריד קנינו שקיק של ערמונים קלויים - כי לא יעזור, זה תמיד מרגיש הכי חו"ל שאפשר, אבל בעיקר כי זה נורא טעים, וממש כיף להתעסק בקילוף תוך כדי דשדוש.
המשכנו לדשדש, קצת נדחקים בין המוני אנשים שבאו כדי ליהנות, לאכול ואחר כך לנסות להחזיק את הכל בפנים. בין לבין עברנו ליד דוכן שמכר ממתקי שוקולד שונים, דוכן שמכר הפתעות רומנטיות ודוכן שהציע שתיה אלכוהולית מסוגים שונים (אני לא בטוח שהכל היה בנוסח גרמני, אבל לפחות הכיתוב היה בפונט גרמני).
היות שאי אפשר היה לפסוח על האוכל, אכלתי נקניקייה (גרמנית) בלחמניה (אנגלית) שהיתה בינונית למדי. אחר כך שתיתי בירה קרירה (שילוב מנצח בכל מזג אוויר) והצטלמתי כשראשי תחוב בלוח קרטון שהציג אותי כאחד מאיילי הצפון של סנטה. את מוטיב האלכוהול ניסיתי לתקן כשהזמנתי גם כוס של יין חם ומתובל בתבלינים שונים (קינמון וציפורן בעיקר). לקינוח אכלתי שטולן, שזה משהו כמו בריוש צרפתי, רק עם המון פירות יבשים, ורמז לאלכוהול.
אני לא סגור על מה בדיוק הופך את ווינטר וונדרלנד לחוויה כל כך כיפית - נראה שזה השילוב של האוכל, השתייה, הפעילויות ואווירת החג שמרחפת באוויר. בכל אופן, העברנו שם שלוש שעות בלהסתובב, לצחוק, להתרגש ולהתלהב כמו ילדים מדברים שלא אמורים להלהיב אותנו.
כשחזרנו הביתה החלטתי שהשבוע אני אכין לחברים פנטונה - הגרסה האטלקית לשטולן הגרמני. כשהבצק עשיר בחמאה וביצים, ומנוקד בפירות יבשים - זו הצלחה בטוחה.
הייד פארק, עד 3.1.2012
פנטונה
מרכיבים
160 גרם (1 כוס) צימוקים
50 מ"ל (קצת פחות מ-1/4 כוס) רום
60 מ"ל (1/4 כוס) חלב חמים
150 גרם (3/4 כוס) סוכר
30 גרם שמרים טריים או 4 כפיות שמרים יבשים
500 גרם (1/2 3 כוסות ועוד 1 כף) קמח
2 ביצים
7 חלמונים
1 כפית תמצית וניל
קליפה מגוררת מלימון אחד
קליפה מגוררת מתפוז אחד
1 כפית מלח
250 גרם חמאה חתוכה לקוביות
150 גרם (1 כוס) קליפות הדרים מסוכרות, חתוכות לקוביות קטנות
אופן ההכנה
1. משרים את הצימוקים ברום.
2. מערבבים את החלב וכף אחת מהסוכר בקערה קטנה. מוסיפים את השמרים ומערבבים היטב, עד להמסה מלאה של השמרים. מניחים בצד כ-15 דקות, עד שנוצר קצף על פני התערובת.
3. מתקינים במיקסר את וו הלישה. שמים בקערת המיקסר את הקמח, הסוכר, הביצים, החלמונים, תמצית הווניל, הקליפות המגוררות ותערובת השמרים. מעבדים כ-5 דקות במהירות נמוכה, עד לקבלת בצק גמיש. מוסיפים את המלח וממשיכים לעבד. מוסיפים את החמאה בהדרגה: מוסיפים כמה קוביות ומעבדים עד שהחמאה נבלעת בתוך הבצק; מוסיפים עוד כמה קוביות ומעבדים שוב עד שהן נבלעות - וחוזר חלילה.
4. מעבירים את הבצק לקערה משומנת (או שמשאירים בקערת המיקסר), מכסים במגבת לחה או בפלסטיק נצמד. מניחים במקום חמים למשך כשעה, עד שהבצק מכפיל את נפחו. טופחיםעל הבצק כדי להוציא ממנו את האוויר, ומחזירים לקערת המיקסר.
5. משמנים בחמאה תבנית אפייה בקוטר 20 ס"מ. עוטפים את צדדיה בנייר אפייה, כך שהנייר יבלוט מעל שולי התבנית (למקרה שהפנטונה תתפח אל מעבר לגובה התבנית).
6. מסננים את הצימוקים מהרום. מעבדים את הבצק במהירות נמוכה, ומוסיפים את הצימוקים והפירות היבשים. ממשיכים לעבד עד שכל הפירות היבשים נטמעים בבצק.
7. מעבירים את הבצק לתבנית, ומכסים אותה במגבת לחה או בפלסטיק נצמד. מניחים במקום חמים כ-60-30 דקות, עד שהבצק מכפיל את נפחו. בינתיים מחממים את התנור ל-200 מעלות.
8. כשהבצק הכפיל את נפחו מכניסים את העוגה לתנור, ומיד מורידים את הטמפרטורה ל-170 מעלות.
9. אופים במשך כ-40 דקות, עד שהעוגה זהובה, וקיסם שננעץ במרכזה יוצא יבש.
10. מצננים לפני שמחלצים את העוגה מהתבנית (ואם לא אוכלים מיד, מומלץ להשאיר את נייר האפיה על העוגה).