הדפסה
לכתבה באתר
ריבוי הרבדים בשכונת מורשה ברמת השרון הופך אותה לאחת השכונות המעניינות בישראל. המרכיב הבולט במורשה, שהיא השכונה הגדולה בעיר, הוא הגיוון בטיפוסי-הבינוי, שמתבטא בסגנונות, בגבהים ובגדלים שונים של המבנים. וילות חדשות ומפוארות מסתתרות מאחורי חומות מעוצבות, כשצמודים אליהן בתי שיכון ישנים ומוזנחים שמהם עולים קולות ילדים וטלוויזיה.
השכונה, שראשיתה במעברה בשנות החמישים, מבוססת על מערכת כבישים טבעתיים, בהתאם לתכנון שהונהג בסביבות מגורים ישראליות בראשית ימי המדינה. במרכזו של אחד מכבישי הטבעת נמצא "האקרופוליס השכונתי", שמכיל את שטחי המסחר, מוסדות החינוך, התרבות, גינות המשחק והשטחים הירוקים. לכאן מגיעים הילדים בשעות הבוקר לבית הספר, האמהות והתינוקות לגינות ולקניות, ואחרי הצהריים מתמלאים המתנ"ס, הסטודיו למחול ואולם הספורט בבני נוער וצעירים השבים מעיסוקיהם היומיים ומבלים במקום עד שעות הערב המאוחרות.
עוד שני מקומות מוצלחים בגוש דן:
> איפה נמצא החלק הכי מוצלח במוזיאון תל אביב
> החלק הטוב של טיילת צפון ת''א החדשהבחלוף השנים הוזנח המרחב הציבורי במורשה, כמו הבתים המקיפים אותו. בשנים האחרונות מקדמים יזמי נדל"ן כמה תוכניות של "פינוי-בינוי". מימוש התוכניות האלה עלול לכרסם באיזון העדין שמצליח להישמר בין קבוצות האוכלוסייה שמתגוררות כאן. גינה חדשה שנבנתה לאחרונה במרכז השכונה, כחלק מאותו "אקרופוליס", מחזירה למרחב הציבורי את עוצמתו וחשיבותו כמרחב דמוקרטי המעודד קשרים חברתיים, דמיון ומשחק בקרב דור העתיד. הגינה, שתיכננו האדריכליות יעל גלעד וגלית שיף, מוסיפה
נדבך חדש לעושר המיוחד של מורשה.
היא גם מצליחה לאתגר את העיצוב העירוני השגור. לא משנה אם תבקרו באור יהודה, בבת ים או בחיפה - תמיד תזהו את אותם מתקני משחק: סולמות ברזל מובילים לכלוב מרובע, שממנו יוצאת מגלשה סגורה מפלסטיק קשיח בצבעים משתנים. המתקן, גדול ומורכב, מגיע עם כל השימושים שבעבר התפצלו בין מתקנים שונים שפוזרו בגינה, וכעת הוא עומד בודד בלב הגינה. אלה מתקנים שמשוכפלים ללא הבחנה ומייצרים גינות משחק חד-גוניות, חסרות ייחוד וזהות, שמסרסות כל אפשרות למשחק ספונטני. ברמת השרון נקטו צעד מבורך והשקיעו ביצירתיות שנשכחה, בהקימם גינה שלא תמצאו בשום מקום אחר. העמותה העירונית "מגוונים", המפעילה רשת מרכזים קהילתיים רב-תחומיים ברמת השרון, הזמינה את שיף וגלעד להפוך מגרש ספורט סתמי ורעוע המרוצף במרצפות בטון ישנות לגינת משחק יצירתית.
היה כאן אתגר. בגנים הציבוריים אפשר למצוא, כמעט תמיד, את אותו מתקן יחיד שנמכר מקטלוג ובסיטונאות לכל הרשויות. התופעה נובעת מהעובדה (החיובית כשלעצמה) שהרשויות מחויבות להציב מתקני משחק העומדים בתקנים מחמירים במיוחד. אלא שהמציאות הזו מקשה על יצירת מתקנים ייחודיים לילדים ולמבוגרים, ומעודדת את הרשויות ומתכנני הגנים לעשות שימוש כמעט עקבי במתקנים משוכפלים, שעברו באמצעות חברות הייצור והשיווק את כל בדיקות התקן.
הגינה החדשה ברמת השרון עמדה אמנם בכל התקנים המחמירים, אך בדרך נדרשו העירייה והאדריכליות – שאינן אדריכליות נוף, כמקובל בפרויקטים כאלה - להרבה רצון טוב ולהשקעה גבוהה מהמקובל. "באנו מתוך מקום אישי של זיכרונות הילדות שלנו, מקומות שהיינו משחקים בהם והיו מעניינים", מסבירה יעל גלעד, "התייחסנו גם לתקדימים בחו"ל שעוסקים בעיצוב של מרחב עירוני פתוח". השראה נוספת הן שאבו מעבודות של הפסל דני קרוון, שהצליחו ליצור מקומות נופיים מבונים.
מה יש בגן
גבעה מלאכותית, שמתקמרת לגובה שני מטרים, חופתה בדשא סינתטי הבולט בצבע ירוק עז. אם מטפסים על הגבעה מוצאים זוג מגלשות החוצות אותה, ומובילות את הגולשים בהן מראש הגבעה אל מבוך המורכב מקירות בטון. קירות אלה, בצבעי ירוק כהה ואדום כמעט זרחני, נבנו בגבהים שונים ובמגוון פתחי מעבר והצצה. חלק מהקירות נצבעו בצבע המאפשר לצייר עליהם בגירים צבעוניים. בין הקירות ניצבים מתקני משחק "איקס עיגול" צהובים. בשני קצותיה האחרים של הגינה מצויים מתקנים שגרתיים, שאינם פוגעים בייחודה של הגינה ומוסיפים אפשרויות פעילות שונות. מתקנים אלה, הצבועים בכחול, משלימים את מנעד הצבעים בגינה והופכים אותה למרחב צבעוני במיוחד.
הפרויקט, שעלה כמיליון שקלים, מתייחס להיבטים החברתיים אך גם לסביבה. את אופציית הדשא – שדורש השקיה יקרה ותחזוקה יומיומית - מחליפים כאן מצעים יבשים כמו דשא סינתטי ומשטחים פלסטיים. במקור תכננו האדריכליות מגוון של חיפויי קרקע, אך משיקולי תקציב הוחלט להשתמש בשני חיפויים בלבד. גם מיעוט הספסלים וההצללה מעיד על מצוקת התקציב להשלמת הפרויקט. אם וכאשר הוא יגיע, יכוסה גם הקיר של מבנה המשיק לגינה במארג כדורים ממוחזרים, כדי לשמש כקיר משחק.
בסיור במקום בשעות הצהריים הגינה עדיין ריקה מאדם, אך צבעוניותה העזה על רקע בתי השיכון המתפוררים נראית למרחוק. הניגוד בין גינת המשחק החדשה לבין בתים שהפכו במהלך עשרות שנים של שימוש ובניית תוספות ללא הבחנה לדוגמה מאלפת של "אדריכלות ללא אדריכלים", עשוי לעבוד היטב במשחק הכולל של שכונת מורשה כמרחב עירוני מגוון.
