מצד אחד - נחמד לי ללעוג לחגיגת הצרכנות שחג המולד הוליד. מצד שני - כמה הייתי רוצה להיות חלק מתרבות שמעריכה ומכירה כל כך בחשיבותה של האריזה, למשל. כי תעזבו את המתנות והקישוטים של חג המולד (וכי איך אפשר לעזוב, זה קופץ עליך מכל מקום כבר באוקטובר), רק הביטו באריזות. לפני שנה וחודש הייתי בברלין. ככה זה נראה שם:

חנות של רשת Lush למוצרי קוסמטיקה, בפרידריך שטראסה בברלין. הכל ארוז כל כך יפה. בגאלרי לאפאייט חיכו לנו שולחנות באדום וירוק:

עלה על כולם חלל הכניסה לכלבו הקה-דה-ווה, שהפך לסוג של נרניה/סנטרל פארק מושלג, קצת לפני שהתרגש על ברלין חורף של מינוס עשרים בערך:

 

קישוטים של אלפי יורו, אם לא עשרות אלפי, בקומת הכניסה

כך זה נראה מקרוב, עם קאפקייקס. ויש השתקפות של הצלמת!

אפילו בלי שיטוטים בחנויות ובלי המתנות נשאר העניין באריזות. את המודעות שלי לכרטיסי ברכה וניירות עטיפה אני זוקפת בעיקר לזכות חברתי האנגליה. מכל ביקור מולדת שלה היתה חוזרת עם שתי חבילות של נייר עטיפה למתנות, של W.H.Smith. באחת הפעמים הללו הפך נייר העטיפה לדוגמה של הפורמייקה במטבח שלי. 

פורמייקה בתוצרת עצמית על פי נייר עטיפה אנגלי

באחד מביקורי אצל עוד חברה אנגליה (הכרת אחד, תכיר את כולם) שגרה בארץ שנים ארוכות, זרקתי הערה על כרטיסי הברכה שעמדו בשורה על אחד המשטחים. נדמה לי שהם היו לכבוד יום נישואין. התברר לי שהיא כלל אינה מודעת לכך שהנוהג הזה הוא אנגלי למהדרין, ויותר מכך - זר לחלוטין לישראלי הממוצע. מי בכלל יודע מתי חל יום הנישואין שלי חוץ ממני? אחרי מחשבה היא הבינה שבאמת מעולם לא הבחינה בכרטיסי ברכה אצל חבריה הצברים, ואילו אני שקלתי לאמץ את המנהג: יצא לי לקבל כמה ברכות כל כך יפות, שבאמת חבל היה להכניס ישר לקופסה.

ההיצע הוא באמת אינסופי. משלל הברכות והצעות ההגשה שמצאתי ברשת אספתי טיפה. ראו את הכרטיסים המתוקים והמינימליסטים האלו, של קתרין וייט:

 
כרטיסים של Kathryn Whyte

ויופי של הצעות עטיפה מחברת FellowFellow, של המעצבת קלייר דלגליש:

 

fellowfellow Feather Tags

אני את מתנת החג שלי כבר מצאתי, רק אין לי מושג כמה היא עולה, אז אני לא יודעת ממי לבקש. מדובר במדפסת קטנה שכשמה כן היא: Little Printer 

ליטל פרינטר של ברגקלאוד

 

Hello Little Printer, available 2012 from BERG on Vimeo

צעצוע למתקדמים. Little Printer by Bergcloud

טודו. תודו שזה מקסים

הלוואי שידעתי להסביר את הטכנולוגיה: זו מדפסת קטנה, כמעט צעצוע, שמדפיסה פיד שהיא מקבלת מאיזה ענן של סמארטפונים. ברג היא חברה בריטית שהשיקה את המדפסת לפני כשבוע. אפשר להדפיס בה רשימות, סודוקו, עדכוני חדשות וסתם מידע, בהתאם לממשקים שאיתם היא עובדת. למי שמרגיש שהטכנולוגיה הפכה אותו למנותק מדי או תלוי מדי במכשירים - מה יותר נחמד מפתק קטנטן, "אולד סקול", עם רשימת ימי הולדת של חברים או מטלות, אותו אפשר לשים בארנק או לתלות על המקרר. המדפסת תצא לשוק מתישהו ב-2012 (אני כבר נרשמתי) ואני רק מקווה שהיא לא תעלה יותר מדי, כי אין מצב שהיא לא תהיה שלי. עכשיו, עם הפטור ממכס, חגיגה.

ואם כבר נשארנו עם חשק לא מסופק, הנה קצת אוכל חורפי לסיום.

קייטי קויין דייויס היא צלמת אוסטרלית שכותבת בלוג שנקרא "מה שקייתי אכלה". כרגיל, זה נשמע טוב יותר באנגלית. צילומי האוכל שלה רומנטיים ודרמטיים כמו ציורי טבע דומם מלפני 200 שנה. הסדרה האחרונה שלה, עבור חודש נובמבר, חורפית במיוחד ומעוררת רצון לשבת ליד תנור חם ולגרד תבניות מבישולים דביקים. 

Katie Quinn Davies

Katie Quinn Davies

Katie Quinn Davies

באתר יש גם מתכונים. אני אסתפק בלהביט בתמונות ולרייר. חורף נעים!