הדפסה
לכתבה באתר
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
אגן הירכיים הגרום של קרלי קלוס
מביט בי באותו מבט מרושע השמור לערסים האלו שיורדים על דאבות בתיכון. "נעים מאוד, שמיינה בובעא, תכירי, ככה נראה גוף ללא אחוזי שומן", הוא מסנן לעברי. אני יודעת שכשמנה אני אמורה לצקצק, אבל יש משהו כמעט מהפנט בגוף המינימליסטי של קלוס. סרטון הווידאו של הפקת האופנה מהווג האיטלקי מוכיח שלא מדובר בפוטושופ. זה אמיתי, היקף המותן של קרלי קלוס ודאי לא עולה על 40 ס"מ.
שוב, אני יודעת שאני אמורה לצקצק אבל אני מוצאת את עצמי מהופנטת. בשלב מסוים הממשות המשורטטת של הגוף שלה מתחילה לנזול לי מתוך שדה הראייה. אתם ודאי מכירים את ההרגשה - כמו כשבוהים יותר מדי זמן בפורנו, ואז כל העניין כבר בכלל לא נראה כמו סקס, אלא כמו סתם צורות זזות בחלל, קליידוסקופ של איברים.
קרלי קלוס היא לא הדוגמנית היפה ביותר. השיער שלה משעמם, החיוך שלה עקום וארנבי ובאופן כללי היא לא מרתקת במיוחד, אבל כרגע אף אחת לא הולכת על המסלול כמוה ומסתמן שגם אף אחת לא סותמת את הפה ביתר אדיקות ממנה.
Body by kloss, חותמת בהחלטיות הכותרת של הפקת האופנה, אם כי הניסוח אמביוולנטי להחריד. האם זוהי בסך הכול הקדשה פרטית תמימה לגופה הספציפי של הנ"ל, או קריצה אכזרית עבור כולנו – זהו גוף, הביטו ולמדו.
ההפקה הזאת של הצלם סטיבן מייזל לווג האיטלקי, היא לא הפקת האנטומיה-שיק הראשונה ששוחררה לאוויר העולם לאחרונה. לגיליון נובמבר של טאטלר רוסיה, למשל, צילם ניק נייט, אחד מגאוני צילום האופנה של ימינו, את יורשת מבשלות הבירה דפני גינס, כשהיא עירומה ובעלת פיזיקה שמזכירה באופן מחשיד את זו של קלוס.
לא נעים לעשות את ההשוואה, אבל לכל מי שלמד קורס וחצי בתרבות הפופולרית של המאה ה-20 מיד קופצת לתודעה ההשוואה הבלתי נמנעת לסרטה האיקוני לשמצה של לני ריפנשטאל, "אולימפיה". אותו סרט תיעודי שמביא את קורותיה של האולימפיאדה ההיא בניצוחו של היטלר. הסרט הוא שיר הלל לפולחן הגוף הנאצי וחגיגה נטולת בושה לאתלטיות בה לכאורה ניחן הגזע הארי. ממש כמו שהצילומים של נייט ומייזל הם שיר הלל לאישה של חורף 2012 על פי עורכת המגזין פרנקה סוזאני - ארוכה, משורטטת ובעלת אטיטיוד מאופק ודוחה סיפוקים.
קרלי קלוס מייצגת את האישה הבריאה והספורטיבית, וכיתוב השער Extra Strength לא מותיר מקום לספק – חודשים ספורים בלבד אחרי השער שצילם מייזל לאותו המגזין, ובו שלוש גרציות הפיפטיז השמנמנות, האישה החדשה של סוזאני היא חיית האירובי בלומת הפה של האייטיז.
כל אדם בעל ביקורת חברתית מינימליסטית יודע את זה, אבל לי משום מה ירד סופית האסימון רק לפני כמה ימים - גוף נטול אחוזי שומן מדליק אותנו כי אנחנו חיים בעולם שבו הדבר הכי מתבקש וזמין הוא להפוך לבטטת כורסה. כל הקיום הצרכני שלנו, כלומר כל הקיום שלנו, מכוון לשם - תתבלמסו מהר ועכשיו, כי מחר אנחנו כבר מחליפים למבצע אחר.
אחת החדשות המסקרנות של השבוע האחרון היתה שהקולקציה של ורסאצ'ה לאייץ' אנד אם החלה לחזור לאיטה אל מדפי החנויות (לא שדונטלה החליטה להמשיך בייצור, אלא שלקוחות הבינו פתאום מה בעצם הם קנו). אני לא מופתעת. לאחר בולמוס הרכישה חסר ההכרה, צפוי שיגיע שלב הבחילה הבולימי. ושימו לב כמה נערצים ומלאי חשיבות עצמית הם אלו שלא עמדו בתור החזירי ההוא לאייץ' אנד אם. האיפוק האריסטוקרטי והסירוב להיכנע להתחזרות העממית של כולנו, הם פשוט מעוררי הערצה. החזירות הפכה לדמוקרטיה היחידה שלנו. עשירים, עניים, יפים, טיפשים או חכמים - כולנו יכולים להרשות לעצמנו להתחזר על העתקים מוזלים של ורסאצ'ה.
הרזון אכול השליטה בתמונות של קלוס מעורר בנו את אותה התפעמות שמעוררת בנו השמועה שגלעד שליט שבת רעב כדי לפלס את דרכו אל מחוץ לשבי. מאז ומתמיד, הגיבור היה זה שכובש את יצרו.
ועדיין, בנות צעירות יקרות, אבקש מכן לשים את הברקס על גלגלי האנורקסיה שהתמונות האלו מעוררות בכן. הנשים האלו, שמככבות ברזונן על שערי המגזינים, הן לא יותר מאשר הרעל האסתטי שאנחנו זקוקים לו בשביל לחוות קצת אסקפיזם מחיינו נטולי השליטה והאיפוק. בריחה ותו לא. בניגוד אליהן, אנחנו באמת צריכות לחיות. תמיד אמרתי שזו לא בעיה להיראות כמו מדונה בגיל 50, כשכל מה שאת צריכה לעשות למחייתך הוא להיראות ככה בגיל 50.
זה מה שהן עושות, הנשים האלו. כל היום. הן יכולות ללכת על עקבים מהבוקר עד הערב, כי הן לא נוסעות באוטובוסים. הן יכולות להסתפק בארוחה אחת ביום ולהגיד לא למתוקים, כי הן לא קמות בבאסת "יום ראשון שוב הגיע, חייבת לדפוק שלושה קרואסונים כדי לפתוח את השבוע". הן יכולות להיראות כמו המיצג הביוני של גוף האדם שאנחנו לעולם לא נהיה. הגוף שלהן הוא כל מה שהן עושות. הן יכולות להיות פרזנטציה מושלמת לאיפוק ודחיית סיפוקים, שהחיים בעולם האמיתי הכל כך דינמי והישרדותי שלנו פשוט לא יכולים לאפשר.
התמונות האלו אולי מנסות להציג דימוי גוף "בריא", שקר כלשהו, אבל אין ספק שהן לא מוסיפות לנו בריאות. ולכן, יחד עם ההברזה הקשה שדפקה משבוע האופנה הישראלי, נראה לי שאפשר להכריז רשמית על הגברת סוזאני כפרסונה נון גראטה.
