הדפסה
לכתבה באתר
הגענו לרגע שבו נחצה הגבול.
השבוע התפרסם פסק הלכה חדש של הרב אברהם יוסף, רב העיר חולון ובנו של הרב עובדיה יוסף, הקובע כי יש למנוע מנשים לנהוג ברחבי ערים חרדיות. הרב קבע כי נהיגת נשים אינה מעשה צנוע ואין לתת לאישה ללמוד לנהוג בשביל מותרות, אלא רק אם מדובר בהכרח גדול.
לפני שלושה שבועות כתבתי כאן בכאב ובדאגה על כך שיש הקצנה ושהיא מסוכנת, שפסקי ההלכה והוראות הרבנים בנוגע להדרת נשים מתחילים לעבור את גבולות ההיגיון הנסבל.
צמד המילים הזה, הדרת נשים, הוא ביטוי נאה ומכובס לעובדה שלמעשה מגרשים אותנו מהרחוב.
מגרשים אותנו, הנשים, מכל מרחב ציבורי.
כי אסור לראות אותנו. לא תמונות שלנו, לא חלקי גוף שלנו ועוד רגע יהיה גם אסור לנו להסתובב.
וגם אסור לשמוע אותנו. בטח לא כשאנחנו שרות.
וכתבתי שזה מסוכן ושאנחנו מתקדמים בצעדי ענק להיות איראן. וצעקו עלי, ואמרו שאני לא מבינה, ואמרו לי שהיהדות מכבדת את האישה.
אבל אני לא ממש מבינה איזה כבוד זה.
האם כבוד זה כאשר שולחים נשים לשבת מאחור באוטובוס או כשמפרידים ברחובות מאה שערים לצד אחד במדרכה גברים וצד נשים או בהשוואה הנוראית בין שירת נשים לערווה?
ויום רדף יום וכל יום הביא איתו עוד ועוד גזירות.
בירושלים החלו מסירים תמונות של נשים מלוחות המודעות. מכל המודעות בכל הנושאים.
שלשום, בפורום סבן, הילרי קלינטון השוותה את המצב בישראל למצב באיראן, הן בסוגיית שירת הנשים והדרתן מהמרחב הציבורי והן בנושא האוטובוסים בירושלים, שבהם יושבות הנשים בחלק האחורי.
ואני התביישתי.
ברגע מיואש אחד שמחתי לשמוע חיזוק מכיוון לא צפוי. לפני כמה ימים תקפה הרבנית עדינה בר שלום, בתו של הרב עובדיה יוסף (ואחותו של הפוסק נגד נהיגת נשים), את הדרת הנשים מהמרחב הציבורי וטענה כי לא כך אמורים להיות פני הדברים. "ההלכה מתייחסת לנשים בכבוד גדול", הבהירה.
ואני התעודדתי. והנה עכשיו בא אחיה ומכריז משהו מאוד שונה.
יש דתיים בארצנו ויש חילוניים, אבל יש קווים שלא חוצים אותם.
ואם היהדות היא באמת כל כך מלאה כבוד לנשים, אז יש רק הסבר אחד למה שקורה.
וההסבר הזה הוא שמה שבחודש האחרון פוסקים רבנים, זו לא יהדות.
כי לא יכול להיות שהיהדות חושבת ככה גם על גברים.
כי לפי מה שאומרים הרבנים האלו, גבר לא מסוגל לשבת באוטובוס, לראות אישה ולא לחשוב מחשבות על מין. כי גברים לא יכולים לעמוד בפני התשוקה, לא בבית כנסת, לא בעבודה וגם לא בזמן נהיגה. כי אם יש אישה לידם, אז זה פיתוי שהם פשוט לא יכולים שלא להתפתות לו. אם במחשבה ואם במעשה.
אני מתנצלת. אני מעריכה גברים קצת יותר. אני חושבת שהם לא חיות. אני חושבת שהם בני אדם. חלקם אפילו אנשים נהדרים.
הגיע הזמן שגברים יתחילו להיאבק נגד הדימוי העלוב והמשפיל הזה שבתוכו שמו אותם גברים אחרים והם בעצמם.
כי אנחנו, הנשים, חושבות שאתם דווקא יכולים להשתלט על עצמכם.
זה רק שהרבנים חושבים שאתם חיות.
ולכן הם מציעים להעיף אותנו מהפרצוף שלכם.