אם מסטיק "עלמה" ניסה להפגין איזושהי אלגנטיות, זה לא עבד להם. אמנם ימית סול שם, והיא אלגנטית מאוד, אבל לידה יש שחקן בתחפושת גורילה ענקית כמייצג את כל הגברים באשר הם.

 

המסר של הפרסומת (עוד לא ראיתם? אז הנה זה פה למטה) הוא אחד: כל הנשים עלמות, כל הגברים בבונים. ואתם יודעים מה? אין לי בעייה עם זה. זה הקו השיווקי של "עלמה"? הוא מיועד לבנות בלבד? אחלה. אני מעדיף עשר פרסומות כמו של "עלמה", שלפחות מנסות להיות מצחיקות, מאשר פרסומת אחת של ג. יפית.

 

 

אז אם אין לך בעיה עם הפרסומת, אתם בטח מגרדים בראשכם ומקלפים לעצמכם עוד בננה, מה בעצם אתה רוצה? ובכן, מה שאני באמת רוצה הוא שלכן תהיה בעיה עם הפרסומת.

 

אבל זה, כמה מפתיע, לא קרה.

 

אין קוף ואין עונה

 

כשעלתה הפרסומת (המבריקה בעיני) לגולדסטאר, עם הסלוגן "תגיד תודה שאתה גבר" קפצו כמעט כל ארגוני הנשים והגיעו עד לכנסת. כשעלתה הפרסומת והשאסי ל"לאומי למשכנתאות" ממש לא מזמן (והיה לנו מה להגיד גם עליה), קפצה כמעט כל אישה פמיניסטית באשר היא וטענה שלא ייתכן שיציגו נשים בטלוויזיה כסתומות.

 

 

אבל כשמציגים גברים בטלוויזיה כבבונים, מסתבר, זה בסדר גמור. דממה. כי להציג גברים כגורילות מגודלות זה מותר. וכאן נחשפת הצביעות הגדולה ביותר של ארגוני הנשים: זה לא שזה לא בסדר, זה רק לא בסדר כשעושים את זה לנו.

 

רגע לפני שאתן קופצות, גם אני מכיר את חוק המיעוט. זה לא בסדר שאדם לבן יספר בדיחה על אדם שחור, זה לגמרי בסדר שאדם שחור יספר בדיחה על אדם לבן. אבל מה אני אגיד לכן, יחסית לאוכלוסייה שטוענת כל הזמן שהיא הרוב ויש לה לא פחות מ-51%, קצת מפתיע שאתן עדיין מתייחסות אל עצמכן כמיעוט.

 

הראיתי את הפרסומת לכמה מהנשים הקרובות אלי. כולן חייכו. ובצדק. זו פרסומת לא רעה בכלל. אבל כששאלתי אותן למה הן מחייכות, ענו בזו אחר זו: "האמת היא שאני לא יודעת, אולי כי זה קצת נכון".

 

אבל כשיושבת בחורה ושואלת למה לא מוסרים לבחור עם השחור או עם החולצה של השוער זה אפודה או קרדיגן, כולן מזדעקות. אז נחשו מה? אתן צבועות. כי זה לא שיש לכן בעיה עם בדיחות באופן כללי. יש לכן בעיה רק כשהן באות על חשבונכן.

 

וזו, כמובן, הבעיה הגדולה של כל המאבק הפמיניסטי. לצחוק על נשים זה אסור בתכלית האיסור. לצחוק על גברים זה דווקא אחלה. אפשר לצאת מנקודת הנחה שכל הגברים בבונים, אבל אם נצא מנקודת הנחה שכל הנשים סתומות (הו! עד פה אדוני!) נחטוף בראש וגם איזה מכתב מאיים אחד או שניים.

 

אויש, בחייך, בטח תגידו. אתה יודע כמה נשים עוד צריכות לעבוד עד שנגיע למצב שבו יוכלו לצחוק עלינו? אין לנו את הפריבילגיה שלכם יש. ואולי אתן צודקות. ואולי זה טיעון משכנע. אבל מיעוט שרוצה שיפסיקו להתייחס אליו כמיעוט (וגם מתבסס על הטענה הצודקת שהוא חלק שווה באוכלוסיה) חייב להחליט באיזה צד הוא.

 

אי אפשר להיות מיעוט כשנוח ולהיות חלק שווה באוכלוסייה כשנוח. אם יש לכן בעיה כשמציגים נשים כסתומות, צריכה להיות לכן בעיה כשמציגים גברים כבבונים. אבל אין לכן.

 

סתם תהייה: אם הייתי משנה טיפה את הקופירייטינג והייתי שם את נועם טור כגבר הורס והאישה הייתה בובת מין מתנפחת עם פאה בלונדינית. הייתן קופצות? בטח. מתרגזות? ברור. אבל גברים כשימפנזים? אה. לא. זה פשוט נורא מצחיק.

 

ייאמר שוב: אין לי בעיה עם הומור. להיפך. אני חושב שזה משהו שחסר לנו בשיח בין המינים. ואם בשביל קצת להצחיק את השיח צריך שימית סול תקרא לי גורילה אז יאללה, בואו נלך על זה.

 

אבל בפעם הבאה שיציגו נשים כסטראיוטיפ זנותי או סתום, אל תבכו ואל תתלוננו. הבאתן את זה על עצמכן בשתיקה הזו. כי דווקא הפרסומת הזו, באופן קצת מוזר, חשפה את האמת: אתן לא עלמות. סתם קוטריות שיודעות להנות מבדיחה על אחרים, אבל לא מבדיחה על עצמן.