הדפסה
לכתבה באתר
מטוסים שממריאים ונוחתים ממש מעל הראש, ארובת ענק שמזדקרת מטרים ספורים מכר הדשא, מעגני סירות נשכחים, שרידי מצודה עתיקה, צמחי בר, מגדלור ישן נושן מבטון מתפורר, בונקרים וחוף ים – אלה רק חלק מהמרכיבים של פארק רדינג והטיילת הצפונית של תל אביב, שהצליחו להאריך את רצועת החוף של העיר ולהתחבב על תושביה. השבוע זכה הפרויקט בפרס קרוון לאדריכלות נוף.
מה שנחשב עד לפני שנה כאזור מנותק מחוץ לתחום האזרחי, למרגלות הארובה של תחנת הכוח רדינג, הפך עד מהרה לפארק ציבורי וטיילת המשלים את רצף התנועה מחוף עג'מי ביפו ועד לחוף תל ברוך בצפון תל אביב. רבבות הולכי הרגל, הצועדים והרצים, רוכבי האופניים, המשפחות, זוגות האוהבים והכלבים הגודשים את הפארק והטיילת לאורך שעות היום הם עדות חיה להצלחת המקום ולצורך העצום במרחב ציבורי פתוח ואיכותי.
עליזה ברוידא ורות מעוז, האדריכליות שזכו בפרס קרוון על הפרויקט, קיבלו אותו לדברי השופטים בזכות "תכנון רגיש, מלומד ופורץ דרך". ואכן, פריצת הדרך טמונה בכך ששטח שהיה אסור לציבור נפתח לכל. גם הקצה הדרומי של הטיילת הוא עבודה של ברוידא ומעוז, שהקימו את פארק מדרון יפו על המזבלה המכוערת שפעלה שם שנים רבות, והעניקו לתושבים את המרחב שנלקח מהם. "הייתה לנו הזכות לסגור את שתי הקצוות של הטיילת ולפתוח את המחסומים שלא איפשרו את הרצף", אומרת מעוז תוך שהיא מסיירת בפארק הצפוני.
פארק חדש בן 3,000
היא מספרת על ההיסטוריה של הטיילת החדשה, שתחילתה בכפר על גדות שפך הירקון לפני 3,000 שנה (שרידיו מבצבצים מתוך דק העץ החדש), ועד ראשית המאה ה-20 זה היה מקום של דייגים. ב-1938 הוקמה כאן תחנת הכוח רדינג, ואז סגרו בגדר קטע מרצועת החוף והעבירו אותו לידיה של חברת החשמל. במשך השנים הפכו 60 הדונם הסגורים לחצר גרוטאות על שפת הים, והטוב בכך הוא שהחצר ניצלה מפיתוח. חלק זה, שהפך היום בחלקו לאתר טבע עירוני, כולל צמחי בר מקוריים וסלעי כורכר ייחודיים.
לפני כעשור החלה העירייה לגלות עניין בפיתוח המקום ובהפיכתו לטיילת. מעוז נזכרת: "כשבאנו לכאן בפעם הראשונה, זאת הייתה החצר האחורית של תחנת הכוח. אף אחד לא האמין שיום יבוא והעיר תגיע לכאן. זו הייתה 'עיר אסורה' שיצרה נתק בהליכה לאורך שפת הים". לדבריה, היה כאן חלון הזדמנויות: מכיוון שחברת החשמל ביקשה להפוך את רדינג לתחנה המופעלת בגז, העירייה הציבה תנאי שהשטח ייפתח לציבור.
הפרויקט בוצע בשלושה שלבים: החלק ראשון התחיל ב-2003 וכלל קטע קצר של טיילת, מגשר ווקופ ועד המגדלור ההיסטורי, שם עברה הגדר של תחנת הכוח; כעבור שנתיים הוחלט לדלג על השטח הסגור ולבצע את המשך הטיילת מהגדר הצפונית של התחנה ועד חוף תל ברוך. החלק השלישי, שהוא לב הפארק, נפתח אשתקד לאחר חמש שנות תכנון וביצוע (ו-11 מיליון שקלים: מחצית שילמה העירייה, מחצית חברת החשמל).
כשחוצים את גשר ווקופ, המגשר בין שני חלקי הירקון, נוחתים על משטח עץ רחב המשקיף על מתחם הנמל הישן ושפך הירקון. ספסלי העץ והברזל שפוזרו בשנים האחרונות בכל רחבי העיר נמצאים גם פה, וכמו ברחוב אבן גבירול גם כאן הם הושלכו באופן סתמי. המגדלור מזדקר בגאווה בקצה חלקו הראשון של הפארק, בקטע שבו מתרחב הדק למרחב פתוח ומדורג המאפשר ישיבה או שכיבה בכל תנוחה אל מול הים התיכון. אזור זה, 10 דונם שטחו, הוא הכי אינטנסיבי בפארק: אתר עתיקות, מגדלור, ספסלים, מקומות ישיבה, מדשאות וריהוט רחוב כמעט מלא. בעתיד תוסר הגדר של בניין תחנת הכוח ההיסטורי, שיהפוך סוף-סוף לחלק מהעיר וישמש לתערוכות ולאירועים ציבוריים. משטח הבטון החשוף של הטיילת, בגווני חול-כורכר, חוצה כרי דשא הנפרשים בין תחנת הכוח לשפת הים. לאחר חציית הגשר נכנסים אל שמורת הטבע העירוני בת 50 הדונם, המתאפיינת באדמה חשופה וצמחי בר ותרבות ששולבו יחדיו. בעתיד הקרוב מתוכנן שיפוץ של המגדלור והקמת מרכז מידע עליו ועל הפארק.
אסור לשתול עצים ולהציב עמודי תאורה
לבד מיופיו הייחודי של הפארק, חשיבותו טמונה בהישג העצום של צמד האדריכליות להתמודד עם שלל אילוצים ומגבלות מצד גופים חזקים כמו רשות שדות התעופה, רשות התעופה האזרחית וחיל האוויר, חברת הגז (שמחזיקה בפארק תחנת מגופים, המחברת בין רדינג לצינור הגז שמונח בקרקעית הים), השפד"ן וכמובן חברת החשמל. זו האחרונה לא התירה את מעבר הטיילת לאורך חומת התחנה, וכך נברא הגשר הנמתח לאורך 161 מטרים ומתאפיין במתינות ובנוחות. את הגשר תיכנן האדריכל גידי בר אוריין.
הנה שלוש דוגמאות להגבלות שנכפו על המתכננות: איסור לטעת עצים במרבית השטח - כדי לא למשוך ציפורים העלולות לסכן את המטוסים; לא להציב עמודי תאורה; לא לייצר אפשרות מזמינה למנגלים - ולכן לא הוקמו פרגולות ואזורי ישיבה רשמיים. והיו גם הגבלות מצד הטבע: הרוחות העזות והמליחות המותזת מהים אינן מעודדות צמחייה. לאחרונה נשתלו לניסיון שני עצי תות בחלק מרוחק בפארק, בתקווה שהפעם זה יצליח. כר הדשא הנרחב ששתלו כאן הוא כמובן מפגע אקולוגי, שלא רק צורך המון מים ומגביר את הלחות, אלא גם אינו שייך לצמחייה הטבעית, אך הוא מצטלם היטב וכמובן משרת את המשפחות שנהנים להניח עליו סדין ולנוח.
בלעדיות כמעט מוחלטת
משרד ברוידא-מעוז שבראשו
עומדות שתי הזוכות - בוגרות המחלקה לעיצוב סביבה בבצלאל - הוקם לפני כ-20 שנה ומאז הטביע את חותמו בכמה מהפרויקטים הבולטים בישראל: פארק דהאן באוניברסיטת בר אילן, שתי שדרות באוניברסיטת תל אביב, שני קטעים לאורך כביש 6 (בן שמן-נחשונים, חולדה-שורק), גן סיפור שמוליקיפוד בחולון, והפארק המרכזי ברמת בית שמש. המשרד חתום על כמה מהחלקים החשובים לאורך הטיילת של תל אביב: פארק מדרון יפו בדרום, פארק צ'ארלס קלור במרכז, ופארק רידינג והטיילת הצפונית. כיצד קורה שאותו משרד זוכה בשלושה פרויקטים משמעותיים כל כך? מבלי לערער על הרמה הגבוהה או על הליך הבחירה (שנעשה כחוק), מטרידה העובדה שאותו משרד מקבל שלושה פרויקטים באותה עיר, במדינה שבה פועלים יותר מ-400 אדריכלי נוף.
לפני שבועיים התראיין כאן אדריכל הנוף שחר צור, הפועל בהולנד, וטען שהעשייה בארץ מתאפיינת בחוסר תעוזה והומור. בקהילה המקומית נשמעו תגובות רבות של מרמור על הדברים, ומעוז מצטרפת אליהם: "יש היום חוסר צניעות אצל אדריכלים בחו"ל, ולפעמים לא האדריכל הוא העיקר בפרויקט. היה חשוב לנו לתת לים להיות השחקן הראשי. אתה הולך בפארק לאורך דבר כל כך עוצמתי, והפארק מתנהל בצניעות לצד הים".
רגע לפני סיום הראיון, מעוז קולטת בזוית עינה כי קבוצת צמחים החלה לפרוח. היא מנתרת ממקומה בהתלהבות, שולפת מצלמה מהכיס, רוכנת מעל לפרחים ומצלמת, כשבמקביל היא ממלמלת בשמחה לכיוון הצלם: "יש פריחה, אני מתרגשת, תצלם את הפריחה, איזה יופי! לאט לאט, בכל יום נראה משהו חדש".
מהו פרס קרוון
פרס קרוון מוענק במטרה לעודד את אדריכלות הגנים והנוף בישראל. הפרס נקרא על שמו של אדריכל הגנים העירוני של תל אביב, אברהם קרוון, ומוענק מדי שלוש שנים מאז 1971. בין הזוכים הקודמים: ליפא יהלום ודן צור (גן סאקר בירושלים), צבי דקל (תכנון נוף ברובע מגורים בערד וגם גן הזיכרון בראשון לציון) ושלמה אהרונסון (הכיכר המרכזית באוניברסיטת בן גוריון בנגב). בצוות השופטים שהעניק השנה את הפרס, בסך 18 אלף שקלים, השתתפו אדריכלי הנוף רם אייזנברג (זוכה פרס רוקח על תכנון שדרות ההשכלה בתל אביב), דפנה גרינשטיין (הזוכה הקודמת, יחד עם גיל הר-גיל, על תכנון פארק הכט בחיפה), שלמה גת, חנה יפה (זוכת הפרס בשנת 2007 על פארק נשר) ותמר קרוון – צלמת ונכדתו של אברהם קרוון.
- מהעירייה נמסר בתגובה: "משרד ברוידא-מעוז הינו מוביל ומוערך, ורק לאחרונה זכה בפרס קרוון בעבור תכנון פארק רדינג וטיילת החוף הצפוני. זכיית המשרד בפרויקט פארק מדרון יפו הייתה על בסיס הצגת תוכנית ומכרז תמחור בין האדריכלים, כולל אישור ועדת מתכננים. הפרויקטים בטיילות רדינג ותל ברוך בוצעו על ידי חברת אתרים וחברת החשמל, וגם שם בוצעו ההתקשרויות עם משרד האדריכלות על פי כל הנהלים. פרויקט פארק צ'ארלס קלור בוצע דרך קרן תל אביב לפיתוח, כאשר התורמת, גב' קלור, ביקשה את משרד ברוידא-מעוז לאור הנסיון המצטבר בפארק מדרון יפו".
