קולין פירת בראיון בלי גמגומים

עונת הפרסים 2011 גרף השחקן הבריטי קולין פירת כמעט כל פרס אפשרי על הופעתו בסרט "נאום המלך", בו גילם את המלך ג'ורג' השישי, שהתמודד עם גמגום קשה. השיא היה בטקס האוסקר, בו קיבל פירת כצפוי וכמתבקש את האוסקר הראשון שלו.

"מנקודת המבט הפרטית שלי, הזכייה באוסקר היא תהליך סיסמי, כמו רעידת אדמה", העיד פירת, כשנפגשנו במלון מפואר בלידו של ונציה. "עדיין קשה להעריך כמה הדברים השתנו מאז".

אתה מן הסתם מקבל יותר תסריטים והצעות?

"נכון, אני מקבל עכשיו יותר תסריטים מעניינים בעקבות הזכייה, אבל השינוי המשמעותי בקטע הזה הוא שבמקום לקבל חמישה תסריטים גרועים, אני מקבל 500 תסריטים גרועים. עדיין צריך לברור ולמצוא את הראויים. הזכייה לא גרמה לכך שפתאום אני חי בעולם של אפשרויות מושלמות. זה ממש לא מה שקרה".

איך אתה מתמודד עם הערימה האימתנית הזאת?

"אני מסתדר, מאחר שיש לי קינדל, שמקל על הקריאה. פעם הייתי מנסה לקרוא כל מה שנשלח אליי, אבל כרגע זה בלתי אפשרי. במצב כזה חשוב שיש לצידך מישהו שאתה בוטח בו, ושיגיד לך שאין טעם לקרוא את התסריט הזה והזה. האמת שאני יכול להיות עקשן למדי וללכת דווקא נגד העצות שנותנים לי. כמה מהסרטים היותר מוצלחים או התפקידים היותר טובים שעשיתי באו בזכות העקשנות שלי - בגלל שפעלתי בניגוד לעצות שניתנו לי".

למשל?

"רוב האנשים יעצו לי לא לעשות את דמות הפרופסור ההומו ב'סינגל מן', גם בגלל שהתסריט לא היה קונבנציונלי וכמעט לא היה בו דיאלוג. היועצים שלי אמרו: 'יש בתסריט 120 עמודים ריקים והמעצב טום פורד, שמעולם לא ביים סרט לפני כן, הולך להיות הבמאי. מבחינתי 'סינגל מן' היתה קפיצה מלהיבה לתוך הבלתי נודע, וזה בהחלט השתלם לי. ואחרי שעבדתי עם טום, אשמח לעשות איתו עוד סרט, בלי היסוס. הוא רק צריך לבקש. אני מוכן אפילו להיות ניצב בסרט הבא שלו".

ואיך השתנה היחס של אנשים אליך?

"מוקדם עדיין להגיד, מה גם שזמן קצר אחרי הטקס המשכתי לצילומי סרט חדש, 'גאמביט', ושם אף אחד לא עשה מזה עניין. זה היה לחזור לעבודה שאני מכיר כבר 30 שנה, ובשבילי זה היה מקום מאוד בריא להיות בו. אחר כך יצאתי עם המשפחה לסדרה של חופשות, ולכן לא הבחנתי עדיין בשינוי היחס אליי מצד אנשים. השינוי העיקרי שהבחנתי בו הוא שלאחרונה מצמידים לשם שלי, למשל בטריילרים של סרטים, את הטייטל של 'זוכה האוסקר'. זה סוג של מותג שמוצמד אליי".

איפה הנחת את הפסלון?

"הפסלון מונח איפה שהילדים שלי השאירו אותו בפעם האחרונה שהם שיחקו איתו".

זה בביתך הלונדוני או האיטלקי?

"אני לא בטוח ברגע זה באיזה בית הוא נמצא".

קפיצה מלהיבה לתוך הבלתי נודע. ב"סינגל מן"

בגיל 51, הקריירה של פירת - גבר מצודד, מרשים, שמור ומתוחזק - פורחת ומלבלבת במיוחד. עכשיו אפשר לראות אותו אצלנו בסרט חדש, "החפרפרת" (במקור "פחח, חייט, חייל, מרגל"), על פי ספרו הנודע של ג'ון לה קארה, מרגל בריטי בדימוס. הספר, שיצא לאור ב־1974, נמנה על "טרילוגיית סמיילי", והוא כבר זכה לעיבוד - סדרת טלוויזיה שאף שודרה בישראל וצברה אוהדים רבים. בסרט, המתרחש בראשית שנות ה־70 של המאה הקודמת, המרגל הלוזר ג'ורג' סמיילי, שיצא לפנסיה, חוזר לשירות כדי לאתר סוכן כפול ששתל אחד מראשי הביון הרוסי בתוך הדרגים הגבוהים של הביון הבריטי.

השחקן גארי אולדמן ("הארי פוטר", "האביר האפל") נבחר להיות סמיילי, ואילו פירת לוהק לתפקיד ביל היידון, הנמנה על צמרת המודיעין הבריטי, נחשב לנמסיס של סמיילי, ואף שוכב עם רעייתו.

"לא. אבל לפני מספר שנים פגשתי את לה קארה, ואכלנו יחד צהריים מספר פעמים. אומנם לא שמרנו מאז על קשר הדוק, אבל אנחנו עדיין בקשר, והוא מאוד תמך בסרט שלנו. יצא לי גם לדבר עם מישהו שעבד עבור המודיעין הבריטי במשך מספר שנים. אני בטוח שאנחנו פוגשים בחיינו יותר מרגלים ממה שאנחנו מדמיינים וקולטים".

אתה חושב שיש לך איכויות שהיו הופכות אותך למרגל טוב?

"אני לא חושב שהייתי מסוגל להתמודד היטב עם אקדח של מישהו אחר שהיה מכוון לעברי. זה נראה לי חתיכת עניין גדול. שיחקתי יום אחד במחשבה מה היה קורה אם שחקנים היו מרגלים, ואכן יש הרבה במשותף - היכולת להתחפש ולהתחזות, היכולת למכור לך רעיון כלשהו, הניסיון לשכנע אותך שמשהו שקרי הוא האמת. אבל לא הכל זה עניין של מניפולציות, תחבולות או תחפושת - מרגלים צריכים גם לחקור את המניעים של מישהו אחר ואז לסגל אותם, וזה לא פשוט".

סקר שנערך בבריטניה קבע בעבר שתושבי הממלכה רואים בך את ג'יימס בונד האידיאלי. היתה לך פנטזיה לשחק את 007?

"לא ממש. אני נהנה לצפות בסרטי בונד, אבל להיות בונד לא היתה אחת הפנטזיות שלי. זה מאוד מעניין לראות איך סרטי 007 עוסקים באותם נושאים כמו 'החפרפרת', אבל הטיפול כל כך שונה".

פירת יופיע השנה על המסכים גם ב"גאמביט", רימייק של מותחן קומי משנת 1966. פירת מגלם אוצר שחובר לאשה, כדי שזו תסייע לו לבזוז יצירת אמנות ממיליארדר. את התסריט לגרסת הכיסוי כתבו לא אחרים מאשר האחים איתן וג'ואל כהן. "זוהי פארסה, כל דבר יוצא משליטה ושום דבר לא קורה כמו שהוא תוכנן. למעשה, אף פעם לא עשיתי סרט מהסוג הזה", מדווח פירת. "האמת, שיוצרי הסרט החדש לקחו רק את השם מהסרט המקורי. בסרט שלנו לא נותרה אפילו שורת דיאלוג אחת מהמקור. האחים כהן עשו את זה כמו שרק הם יודעים, והם כידוע מתמחים בפארסות".

פירת נולד בגריישוט, הממוקמת במחוז המפשייר אנגליה, למשפחה של מרצים ומיסיונרים. במהלך ילדותו עקרה המשפחה לניגריה, בגלל עבודת אביו. כשהיה בן 11 המשפחה השתקעה בסנט לואיס, מיזורי, ואחרי שמיצתה את החוויה האמריקאית חזרה לאנגליה. פירת המתבגר זמם להיות כוכב רוק, והופיע בלהקה. "שרתי מאוד רע ובאופן מאוד רועש", סיפר בעבר. הוא למד משחק בבית ספר נחשב בלונדון (דרמה סנטר). "כשהחלטתי להיות שחקן הנחתי שאף פעם לא אהיה על המסך. חשבתי שפשוט אהיה בתיאטרון, אהבתי אז את הרעיון של להיות קיצוני ולעשות דברים ניסיוניים".

כשהפריצה הגיעה, הכל השתנה. ב־1984 הוא הופיע ב"ארץ אחרת", בתפקיד אותו עשה גם על הבמה, ומאז היה ברור שהמצלמה אוהבת אותו. הרזומה שלו כולל בין היתר סרטי אוסקרים כמו "הפצוע האנגלי" ו"שייקספיר מאוהב", אבל את הפרסום הראשוני הגדול הוא חב לסדרה "גאווה ודעה קדומה" (1995) - התפקיד שלו כמיסטר דארסי בעיבוד לספרה של ג'יין אוסטן הפך את פירת לסמל מין, מושא תשוקות וגיבור רומנטי מבוקש.

המעמד הנישא של פירת התעצם בזכות הלהיטים "יומנה של ברידג'ט ג'ונס" (בתפקיד שנכתב כהומאז' לתפקידו בסדרה "גאווה ודעה קדומה") ו"מאמא מיה!" - תפקיד שבעקבותיו היה מי שתהה מה שחקן איכותי כמו פירת עושה במרחבי האי היווני כשהוא מפזם את הלהיטים של "אבבא".

"היה לי מאוד מרגש לעשות את 'מאמא מיה!'", הוא מסרב להתנצל, "מיוזיקלס הם לא הבילוי הבידורי המועדף עליי. אני יכול ליהנות מהם, אבל זה לא משהו שמסעיר אותי. אני גם לא רקדן מהולל, אני כבר זקן בשביל זה. אבל 'מאמא מיה!' היה שונה מכל דבר אחר בתחום, ולכן הסכמתי להופיע בו. בכלל, אני לא רוצה לעשות רק סרטים כמו 'נאום המלך', אשמח לשחק שוב בסרט שבשבילו אני צריך ליהנות ולעשות מעצמי צחוק".

פירת עדיין עצבני בכל פעם לקראת תפקיד חדש, למרות הניסיון העצום שלו. "וזה היה קרוב לוודאי בעייתי, אם לא הייתי עצבני. גם אם אעשה עוד סרט בסדרה של 'ברידג'ט ג'ונס', אהיה לחוץ, בגלל שזה סוג של סיכון, זה יהיה אתגר לא לחזור על עצמנו".

ואכן, לאחרונה היו דיבורים על "יומנה של ברידג'ט ג'ונס 3". מה התחדש והתפתח עם הפרויקט המסקרן הזה?

"הכל כבר היה בסדר ונכון עם הפרויקט הזה - התסריט היה פשוט הכי טוב שקראתי בשנה האחרונה. זאת ליגה אחרת. אני מוכן להופיע בכל תפקיד שיוצע לי שם, ואני מקווה שהסרט הזה אכן יקרה. ואז לא נוכל להתייחס אליו בכלל כמו אל המשכון".

לפירת יש שלושה ילדים. הבן הבכור הוא פרי אהבתו לשחקנית מג טילי, איתה הופיע ב"הפיתויים האסורים של ואלמונט". ב־1994 השניים נפרדו, ופירת ניהל רומן עם השחקנית ג'ניפר אילי, ששיחקה לצידו בסדרה "גאווה ודעה קדומה". ב־1997 הוא כבר התחתן עם מפיקה־במאית איטלקייה בשם ליביה ג'וג'ולי, ויש להם שני בנים. "אני מעריץ את אשתי בגלל שאני מפחד ממנה", הוא מתוודה. "היא חסרת רחמים ומעוררת יראת כבוד. ליביה היא אשה מבריקה ויעילה, שתמיד רואה כמה צעדים קדימה. היא מכירה אותי יותר מדי טוב, וזה מטיל עליי אימה".

אופי העובדה שלך והפרסום לא גורמים ללחץ בקשר שלך עם נשים ועם המשפחה?

"אולי. אבל העבודה של כולם גורמת ללחץ שמשפיע על החיים האישיים. אני לא בטוח שאצל שחקנים זה משפיע יותר מאשר אצל אחרים. רוב האנשים מביאים איתם את העבודה הביתה, וזה משפיע על התנהלות המשפחה. המשפחה שלי מלאה במורים ורופאים, וגם העבודה שלהם לא קלה, וכשהם מביאים אותה הביתה יש לכך השלכות. אני גם לא נורא מושפע מעניין התהילה, בגלל שהיא לא באה אליי בין לילה. זה היה תהליך איטי ומתמשך. ואני מעדיף את זה ככה".

___________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס:

• מה דעתכם על הלוק של ליהיא גרינר וריטה?
• קריסטן סטיוארט מספרת איך זה להיות בהריון מערפד
• סטיבן שפילברג מגשים חלום עם הסרט "הרפתקאות טינטין"