כנאפה ביתית, שפם ציבורי

איור: רונית מירסקי

לא ברור לי למה, אבל שפם זה משהו שרואים לא מעט בלונדון. אישית, אני לא אוהב שפמים - בעיקר כי זה לא נוח, אבל גם כי זה תמיד נראה לי מוזר. אבל נראה שענייני אופנה חזקים מהעדפותי האישיות, והיות שבלונדון האופנה חזקה מהאנשים, יש פה לא מעט שעוטים על פניהם שפמים. אבל בסדר, אם זה מה שהם רוצים, שיבושם להם (בדרך כלל הם גם הולכים עם אביזרי אופנה שאני לא הייתי מסתובב איתם – אז מי יודע, ואולי הבעיה היא בכלל אצלי).

העניין הוא שרצה הגורל, וכבר שבועיים שאני מטפח שפם - ולבושתי, לא כל כך לתפארת. ולמה, אתם שואלים? כי עכשיו חודש מובמר. כן, זו לא טעות הקלדה. מובמבר.

הכל התחיל לפני כעשר שנים, כשחבורה של אוסטרלים ישבה בפאב וניסתה לחשוב על דרכים להעלאת המודעות לבריאות גברית. בין בירה אחת לשנייה עלה הרעיון שהגברים יגדלו שפמים, ילבשו חולצות עם מידע כזה או אחר הנוגע לבריאות, וכך יהפכו לשלטים מהלכים. הפרויקט גם קיבל שם – מובמבר, כאמור - שמורכב מצירוף של שם החודש שבו הוא מתקיים (נובמבר) לבין כינויו של השפם בסלנג אנגלי (Mo).

בשלב מאוחר יותר התחילו האוסטרלים גם לאסוף כסף ולתרום אותו לגופי מחקר, ובהמשך התפשט הרעיון למדינות נוספות. כיום כבר יש מובמבר בלא מעט מדינות - מאוסטרליה וניו זילנד, דרך ארצות הברית, קנדה ובריטניה ועד צ'כיה ודנמרק.

הרעיון הבסיסי הוא פשוט: הגברים שמגדלים שפם מקריבים את תדמיתם למשך חודש, שבו הם נראים מגוכחים למדי במקרה הטוב וכמו חלוצי דגניה במקרה הרע; ואילו הנשים (או הגברים שעדיין שומרים על מראה מהוגן, ומסרבים להיכנע לתכתיבי קמפיינים ציבוריים) אמורות להיות הספונסריות של הגברים המשופמים. כל הכסף מועבר ישירות לארגון שמנהל את הקמפיין, וכ-90% ממנו נתרמים לארגונים שמקדמים את המודעות לנושאי בריאות הגבר בכלל, ולסוגי סרטן שתוקפים גברים בפרט (הערמונית והאשכים). למי שתהה, שאר הכסף מיועד למימון ההנהלה והפרסום.

בכלל, שמתי לב שבבריטניה לא מעט קמפיינים שקוראים לאנשים לתרום לארגון מסוים כוללים גם פעילות כלשהי - רכיבה על אופניים לגיוס כסף לתמיכה בילדים, ריצת מרתון להעלאת המודעות לזכויות האישה או שחייה לאורך התמזה לגיוס כספים לנזקקים. אז מה, אני לא יכול לגדל שפם קטן?

אז איך בעצם נקלעתי לדבר? לא כל כך ברור לי, אבל מתישהו בשלהי אוקטובר חבר הציע לי להצטרף לקבוצת מובמבר שהוא הקים - בעיקר בשביל הצחוקים, אבל גם כדי לגייס כסף למטרה חשובה.

היות שתדמיתי כנראה לא מספיק חשובה לי, ושזו בערך הפעם היחידה שבה אני יכול לגדל שפם ולהחזיק בתירוץ מעולה ללמה אני נראה כמו שאני נראה, החלטתי להצטרף. גם סיכמנו שכל אחד יתרום לשני 10 ליש"ט (כדי להימנע מלתרום לעצמנו), וככה נתחיל לאסוף עוד כסף. אפילו הצבנו לעצמנו יעד איסוף לא מוצהר של 100 ליש"ט. כדי להימנע ממבוכה מיידית, החלטנו שנחכה קצת לפני שנפרסם את עובדת השתתפותנו בקמפיין. בינתיים הגענו ל-20 ליש"ט, אבל אנחנו אופטימיים.

הבעיה עם מובמבר היא שהחוקים לגידול השפם מאוד ברורים, מה שהופך את עניין המראה למביך עוד יותר. קודם כל חייבים להתגלח "על הסכין" ביום הראשון של נובמבר. למזלי, לא הגדירו כמה זמן מותר לא להתגלח לפני שמשאירים רק את השפם, אז חיכיתי בערך שבוע. מצד שני, החוקים די ברורים ואוסרים כל סוג של חיבור של השפם לשיער פנים אחר. אסור זקן. אסור זקן צרפתי (כי זה סוג של זקן). אסור לחבר את השפם לפאות, למרות ששמעתי על מישהו שעשה את זה (כי, תכל'ס, גם זה סוג של זקן). מצד שני, צריך להקפיד על גינונים של ג'נטלמן אמיתי, צריך להקפיד על טיפוח של השפם, וצריך להסביר לכל מי ששואל למה לעזאזל יש לי שיער מעל השפה ומתחת לאף. יש כאלה שגובים ליש"ט מכל מי שהם מסבירים לו (ותורמים אותו, כמובן).

אז כן, כבר שבועיים שזוגתי שתחיה לא מעזה להסתכל לי על הפרצוף. בהתחלה היא אמרה שהיא תרמה כבר מספיק בבית. אחר כך היא טענה שהשיער הזה מדגדג אותה כשאנחנו מתנשקים. בימים הראשונים היא אמרה שאני נראה כמו ילד בן 16 עם שפם מדובלל, ואחר כך נראיתי כמו פשה טורקי. ובשלב מסוים היא הפסיקה להסתכל עלי, כי לטענתה אני נראה כמו כוכב פורנו משנות השבעים, וזה לא מראה מלבב. מצד שני, לפחות היא תומכת בעניין, ומפיצה את בשורת השפם למי שיכול לתרום.

ברוח השׂיעור, החלטתי שצריך להכין מתכונים שעירים במיוחד. מאחר שלא מצאתי כאן שערות חלבה (פעם ראיתי כאן כאלה מאיראן, אבל עכשיו כבר לא מצאתי) פניתי לחיבור הטבעי שבין השיער למראה הטורקי שאמצתי לי, ופינקתי חברים שהתארחו אצלנו בכנאפה שאני אוהב במיוחד.

אם אתם מעוניינים לתרום לקבוצה שלי, לחצו כאן .

כנאפה

צילומים: רונית מירסקי

מרכיבים

125 גרם חמאה

300 גרם אטריות קדאיף, טריות או קפואות ומופשרות במקרר

300 גרם גבינת ריקוטה

200 גרם (1 כוס) סוכר

200 מ"ל (3/4 כוס ועוד 1 כף) מים

3מקלות קינמון

3 תרמילי הל

כלים מיוחדים: מחבת בקוטר 26 ס"מ

אופן ההכנה

1. מתחילים בזיכוך החמאה: שמים את החמאה בבן-מארי (קערה או סיר קטן שמונחים מעל סיר שבו מים חמים, בלי שהמים יגעו בקערה). מניחים את הבן-מארי על להבה נמוכה, ומחממים עד שהחמאה נמסה לחלוטין. מסירים בזהירות בעזרת כף את הגושים שצפים על פני הנוזל הצלול. מורידים את הקערה מאמבט המים החמים, ויוצקים בזהירות דרך מסננת צפופה את הנוזל (השומן שבחמאה) לכלי אחר. נזהרים שלא לטלטל את הסיר – בזמן החימום נוצר בתחתית שלו משקע, שאנחנו רוצים שיישאר בו ולא יתערבב עם השומן.

2. שמים את שערות הקדאיף בקערה גדולה ומפרידים אותן זו מזו בעדינות. יוצקים את החמאה המזוככת על האטריות וממשיכים לערבב-להפריד את האטריות עד שכולן מצופות בחמאה.

3. משטחים כ-2/3 מכמות האטריות במחבת בקוטר 26 ס"מ (זה ייראה כמו כמות גדולה מאוד, אבל הנפח יקטן בעת הבישול). מפוררים את הגבינה על האטריות בשכבה אחידה. משטחים מעל הגבינה את יתרת האטריות.

4. מטגנים-אופים את הכנאפה על אש בינונית-נמוכה כ-10 דקות, עד שכאשר מציצים אל תחתית הכנאפה רואים שהיא זהובה-שחומה.

5. מניחים על המחבת צלחת גדולה, ובתנועה מהירה אחת הופכים את המחבת. מחליקים את הכנאפה בחזרה למחבת (כך שהצד שקודם היה העליון יהיה עכשיו התחתון), ומטגנים-אופים כ-10 דקות נוספות, עד שגם הצד השני זהוב-שחום.

6. בינתיים מכינים סירופ סוכר: שמים בסיר קטן את הסוכר, המים, מקל הקינמון ותרמילי ההל. מביאים לרתיחה תוך ערבוב מדי פעם. מסירים מהאש, מסננים וממתינים עד שהכנאפה תהיה מוכנה.

7. כששני צדי הכנאפה אפויים מכבים את להבת הכיריים, ויוצקים בזהירות את הסירופ על הכנאפה. מקפידים להרטיב את כל פני הכנאפה, אבל בלי להציף את המחבת בסירופ (ייתכן שלא תצטרכו להשתמש בכל הסירופ).

8. ממתינים כמה דקות ומגישים חמים.