הדפסה
לכתבה באתר
טיול במדבר הוא כנראה המצב הטבעי ביותר לדב פוניו, פנסיונר בן 80, שעורר אצלי השראה והערכה עצומה בזכות דרך פשוטה אחת שבה בחר ללכת. "מצאתי פה אנשים שמנותקים מהמדבר", מספר פוניו, שעבר לגור בעיר לפני 10 שנים והקים בה את קבוצת "קשר ערד מדבר יהודה", שיוצרת חיבור מחודש בין העיר לבין המדבר.
מדבר יהודה מרתק, עשיר בסיפורים היסטוריים, גיאולוגיים ואקולוגיים, בחיים ובצמחיה ובאוצרות, אבל תושבי ערד (וישראל כולה, לדבריו) מסבים ממנו את ראשם. דב החליט לא לעמוד מנגד.
בפעם הראשונה שהתקשרתי הוא צעד במדבר בצהרי היום. "רק ירדתי לרגע עם חבר", הוא אמר כשהרוח היבשה קוטעת את דבריו, וסיפר שבית ספר מקומי שטייל בשטח השאיר כתובת גרפיטי על הסלעים. "נשלח להם אזהרה", הבטיח, ובקולו לא היו כעס או דידקטיות, אלא נועם הליכות סבלני, שבו הוא מתנהל בעולם.
בפעם השנייה הוא ישב לעת ערב על מרפסת ביתו, הצופה לים המלח ושוחח איתי ארוכות. הוא סיפר שכשהגיע ארצה מהונגריה, אחרי ששרד את השואה, הקים עם חבריו את קיבוץ דביר בנגב.
איך נולד החיבור המיוחד שלך אל המדבר?
"החיבור למדבר התחיל מהימים הראשונים להיותי בארץ", סיפר דב בעברית היפה שלו, "אני הרי גדלתי בבודפשט כשמסביבי יערות ואף פעם לא הייתי במדבר. יצאנו לטייל בארץ והגעתי למדבר וזה תפס אותי. אולי כי זה היה כזה ניגוד, אולי כי היה לי משהו בגנים. בכל מקרה הרגשתי שחזרתי הביתה".
אחרי חיים שלמים בתל אביב הוא הגיע לגימלאות ועבר לערד. אבל מהר מאוד הבין שמשהו מפריע לו. "הבנתי שיש פה בעיה וזו לא בעיה של ערד, זו בעיה לאומית של כולנו", זינק פוניו ללב העניין. "אחרי שבאו הנה התושבים, התושבים חייבים להכיר את הארץ. אם הם לא מכירים אותה, למה שלא ייסעו לעוד סיבוב בחו"ל? זה כל כך ברור. אבל שם למעלה מתעסקים בדגלי לאום ובסמליות -- צאו ממיזוג האוויר, והובילו את העם למטה בשביל שיורד מפה לים המלח. יש גם את הגליל ורמת הגולן -- יש הרבה מקומות. הם מפזרים סיסמאות מרקיעות שחקים שאנחנו אוהבים את המולדת ובינתיים הם נוסעים לחוץ לארץ. משם זה התחיל".
אז מה עשית?
"הייתה מודעה בעיתון שמחפשים מדריך סיורים. אני הייתי בן 70 אבל אני שם בכיס הקטן את כולם, אני מכיר את כל השבילים במדבר יהודה ויודע לנווט. החלטתי לשלוח קורות חיים, מקסימום יזרקו אותן לפח. שנתיים הדרכתי חוג סיור במערכת החינוך. היה בערד כנס וקראו לתושבים וביקשו שיגידו מה החלום שלהם. החלום שלי הוא קשר של התושבים עם המדבר. הכנתי מודעה גדולה ובאו 40 איש. רעדו לי הרגליים. מזה יצאה קבוצת 'קשר ערד מדבר יהודה', גוף שקיים 7 כבר שנים".
מה עושה הקבוצה?
"אנחנו נפגשים אחת לחודש, מעלים בעיות סביבתיות ומנסים למצוא להן פתרונות. הדבר הראשון שעשינו היה לסמן שבילים. כיום יש 80 ק"מ של שבילים, 18 שבילים. כשאין שביל מסומן אנשים פוחדים. ברגע שיש שביל מסוים ומפה, אין בעיה. הפרינציפ הוא שהשבילים יוצאים מסוף הבתים אל המדבר, הרי המדבר מתחיל ממש על גבול ערד. לא ביקשנו רשות מאף גורם עירוני, רצינו לעשות. מותר לנו לעשות. אנחנו חיים בארץ הזו והיא שייכת לנו, אז עשינו את זה.
"כשהיו השבילים אמרנו יופי, נתחיל להוציא טיולים. במשך 5 שנים, כל שבועיים כמו שעון יוצא סיור ללא תשלום לתושבי ערד. אנחנו מודיעים שאין לנו אחריות כלפי אף אחד ממשתתפי הטיול. לו הייתי מבקש אישור בטחוני זה לא היה נגמר. אני חי בארץ שלי, אני לא צריך לפחד ללכת פה.
"תוך כדי הטיולים גילינו המון דברים מלפני אלפי שנים, שלא היו מתועדים בשום מקום. אף פעם לא עשו סקר ארכיאולוגי בשטח השיפוט של ערד. היום כשעומדים להקים ישוב, עובדים שנתיים עם חברה להגנת הטבע לרשום כל מערה, צמח ובור. פה לא עשו את זה.
"מצאנו פה דברים מלפני 4,000 שנה. הודענו לרשות העתיקות, זה נכנס לרשומות ועכשיו אי אפשר פשוט לבוא ולבנות כביש. רק בשנה שעברה, פחות מקילומטר מהעיר, מצאנו ישוב קדום מתקופת הברונזה התיכונה, לפני 4,000 שנה! תחשוב שחיים פה 60 שנה בעיר קיימת ולא עולה בדעתו של אף אחד לגשת ולבדוק כזה דבר. זה העבר. אם אנחנו לא יודעים את זה, איפה הזכות שלנו לחיות פה?".
פוסטים נוספים של גיא חג'ג':