הסלון הישראלי עבר תהפוכות רבות במרוצת השנים, יחד עם השינויים בסגנון החיים ובגודלה של המשפחה הישראלית הממוצעת. רהיטים נכנסו ויצאו, תאורות התחלפו, קירות נפרצו וגם התפקודים של החלל השתנו, אבל הטענה שהסלון הישראלי הלך וגדל עם השנים – טענה שחוזרת ומושמעת לאחרונה הן מצד חברות בנייה והן מצד אדריכלים – חסרה אחיזה במציאות.

 

היא יכולה להיות נכונה רק אם הדובר מבסס את קביעתו על ביקורים בווילות של כפר שמריהו, במגדלי יוקרה, או מצפייה בפרסומות ובסרטי הדמיה של החברות הקבלניות. המופרכות שבטענה היא זו שהניעה אותי לכתוב את המאמר הזה.

 

>> נכון, הסלון בווילות של כפר שמריהו באמת עצום

 

די להתבונן בדירה טיפוסית של מעונות העובדים שנבנו ברחבי הארץ במחצית הראשונה של המאה הקודמת. רוב הדירות כללו בדרך כלל שניים עד שלושה חדרי מגורים, בגדלים אחידים של ארבעה מ''ר על ארבעה. מידותיו של הסלון, שנוצל ברוב הדירות גם לשינה ולאכילה, לא עלו בהרבה (אם בכלל) על מידותיהם של יתר החדרים, אלא שהוא היה מקושר אל החדר הסמוך – בדרך כלל חדר ההורים – בדלת כפולה. רגע לפני שהגיעו האורחים המיטה הזוגית קופלה, הדלת הכפולה נפתחה לרווחה והופ – הסלון הוכפל.

 

בצידו האחר של הסלון, מעבר לדלת כפולה נוספת, שכנה המרפסת – הוורנדה המפורסמת שפנתה, פתוחה, אל הרחוב, ובה אכלו בקיץ אבטיח עם גבינה בולגרית והמבוגרים שיחקו רמי. בסופו של דבר גם היא היתה שלוחה של הסלון. הסלון של ימי הבית המשותף הראשונים היה אפוא מרחב גדול ודינמי, שפרץ את קווי השרטוט האדריכלי.

 

החל משנות ה-80, עם הזינוק ברמת החיים וההתפתחות של תרבות הצריכה, מבנה הדירה הבסיסי עבר שינויים מרחיקי לכת. הבעלים החדשים של הדירות ערכו בהן שיפוצים יסודיים - ה"רמונט" המפורסם, שבמסגרתו נשמרה רק המעטפת. דירות של שניים ושלושה חדרים הפכו לדירות של ארבעה חדרים ויותר, כדי להעניק לכל אחד מהילדים מרחב פרטי.

 

מאיפה נלקחו המטרים לחדר נוסף? ביטלו את ההול ואת מרפסת השירות הצמודה למטבח, סגרו את המרפסת הפתוחה לרחוב, ודחקו את קירות הסלון. האם הוא גדל? במציאות לא, הוא דווקא הצטמצם; האשליה היא שכן, בעיקר בזכות הוויתור על הקיר המשותף עם המטבח, ש"נפתח" אל הסלון.

 

גם בבנייני המגורים החדשים הסלון לא גדל. מה שגדל הם תקציבי הפרסום של חברות הנדל"ן, ששיווקו לנו במודעות סלון גדול לכאורה, שקיבל את עוצמתו מקיר המסך הגדול המשקיף אל הנוף ומליהוק ערמומי של מערכות ישיבה מוקטנות. הסלון גדל? במציאות לא, בפרסומות כן.

 

סלון גדול או חדר נוסף?

 

הסלון הגדול היה תעלול שיווקי, כי בכולנו מקננת משאלה לסלון גדול, אבל ברגע האמת, מול איש המכירות, הלקוח יעדיף בדרך כלל חדר נוסף לילד על פני מרחב אירוח ענק. אחרי הכל, בעידן שבו הילדים דורשים צדק חלוקתי, סלון גדול הוא לא פחות מפשע.

 

אלא שלצמצום הסלון לטובת הפרטיות של כל אחד מדרי הבית יש מחיר: ויתור על תפקודו של הסלון כמרחב המאפשר בילוי משפחתי ומטפח את השותפות והמעורבות המשפחתית. נכון, אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור ולכנס את הילדים לחדר אחד משותף, או להכריח אותם לוותר על הטלוויזיה או המחשב הפרטיים. אבל אפשר בהחלט לאמץ חשיבה יצירתית, כזו שמחזירה לסלון את איכויותיו הדינמיות מלפני 60-70 שנה. אחרי הכל, הטכנולוגיה של המאה ה-21 מציעה אינספור פתרונות חכמים שיכולים להגדיל או לכווץ את הסלון בהתאם לצרכים המשתנים של המשפחה. וכן, הם אפילו יכולים להצטלם יפה בפרסומות.

 

עוד כתבות על דירות ישראליות: 

>> איך נראה הסלון הפרטי של אדריכל מגדלי אקירוב אברהם יסקי, שטוען שהדירה הישראלית לא השתנתה כלל, רק הסלון גדל?

>> דירת סבתא ברעננה, ששופצה והפכה לדירה ישראלית לדוגמה, מודל 2011

>> דירת רווקים מוצלחת בפלורנטין, על שטח של 46 מ''ר בלבד