אז איפה הייתם כשגלעד שליט חזר הביתה? בבית, במשרד, על הכביש? צמודים למסך הטלוויזיה, המחשב, הנייד, הרדיו? לא כל יום יוצא לנו לקחת חלק ברגע היסטורי, להיות עדים לאירוע שעתיד להיחרט לנצח בזיכרון ובתודעה של כולנו, רגע הרה משמעות.

אבל מה בעצם המשמעות של הרגע הזה, מעבר להתרגשות לראותו חוזר חי ושלם? גלעד שליט לנצח יהיה סמל, אבל סמל למה? מה יישאר לנו ממנו בעוד עשר שנים? מה נספר לילדינו, לנכדינו, כשישאלו אותנו "מי זה גלעד שליט?".

 

תחושת השמחה וההקלה שממלאות אותי מהיום שהודיעו על שובו אינן רק מפני שהוא ניצל, אלא מפני שבאיזשהו אופן כולנו ניצלנו. משהו מאוד חשוב היה אובד לנו לנצח אם לא היינו מחזירים את גלעד.

גלעד שליט הוא לא רק סיפורו האישי של חייל אחד, הוא סיפורה של חברה שלמה שעמדה במבחן הקשה מכל.

האתוס של גלעד שליט יהיה לנצח "כולם בשביל אחד". זה אולי הערך הכי הכי ישראלי שיש. כי "אחד בשביל כולם" ראיתי גם במקומות אחרים, לכל מדינה הגיבורים הלאומיים שלה, אבל "כולם בשביל אחד" יש רק כאן. זו המדינה היחידה בעולם שתשלם מחיר כזה עבור חייל בודד, מדינה שלמה מסתכנת עבור חייל אחד שהסתכן עבור מדינה שלמה.

"כולם בשביל אחד" – חלק יאמרו שזה מה שעושה אותנו חזקים, חלק יאמרו שזה מה שעושה אותנו חלשים. ואני אומרת – זה מה שעושה אותנו אנחנו. בלי הדבר הבסיסי הזה, הסולידאריות החברתית, לא נהיה יותר ישראלים. נהיה סתם עוד מדינה.

 

עוד בנושא:

  

העולם מתבונן בתמיהה בעסקת שליט, זר לא יבין זאת. לך תסביר לאמריקאי, אוסטרלי, יפני למה זה שווה לנו, למה זה חשוב לנו. זה סיפור ארוך, שנמשך על פני אלפיים ומשהו שנות גלות, זה קשור להיסטוריה המאוד ספציפית שלנו ולשיטת ההישרדות המוכחת שפיתחנו לעצמנו - "כולם בשביל אחד", החברה תגן בכל מחיר על כל אחד מבניה, ולא משנה מי הוא ומה הוא והבן של מי הוא. הוא פשוט הבן של כולנו.

השיטה הזו אפשרה לנו לשרוד אלפי שנים ואינספור פורענויות. ולעולם לעולם לעולם לא להפקיר אחד משלנו. חי או מת.

במקרה של גלעד שליט זה כמעט קרה. כמעט השארנו אחד משלנו למות כדי להגן על "כולם". נדרשנו לשלם את המחיר הכבד מכל, ניהלנו דיון ציבורי קשה וכואב שעדיין לא הסתיים. אבל לקחנו בסוף את ההחלטה הנכונה. כי ברגע שהיינו נוטשים את גלעד, בשנייה שהיינו מוותרים עליו, משהו היה נשבר בנו לרסיסים ולעולם לא היינו חוזרים להיות מי שהיינו עד עתה.

לא רק גלעד חזר הבוקר, גם אנחנו חזרנו לעצמנו. ואנחנו שוב יודעים מי אנחנו, ובמה אנחנו מאמינים ובשביל מה הקמנו את המדינה הזו.

 

ועוד דבר אחד למדנו, ואני מקווה שלא נשכח – את כוחו של האזרח. את נועם ואביבה שליט, שני האנשים השקטים המופנמים והאדיבים האלה, אנטי גיבורי תקשורת, שביום בהיר אחד נאלצו לצאת לקרב בלתי אפשרי על חיי בנם – וניצחו. בשלטים, בדגלים, בהליכה ברגל, בישיבה בשקט. אלף תשע מאות ארבעים ואחד ימים ולילות. מול ארגון טרור, מול ממשלות מתחלפות, מול ראשי הצבא ומנגנוני הביטחון, מול התקשורת, הם עמדו בגבורה.

 

בעידן של כל-כך הרבה ציניות, נועם ואביבה שליט הם שריד אחרון לדבר הזה שפעם קראו לו "הישראלי היפה". למערכת הערכים שעליה גדלנו והתחנכנו. לשפיות.

כל הלילה לא הצלחתי להירדם. התהפכתי במיטה, ובשש בבוקר כבר פתחתי את האינטרנט. בעת כתיבת שורות אלה גלעד שליט כבר נמצא במצרים וממש בקרוב, בעזרת השם, הוא יהיה כבר כאן. ותם ונשלם, ואני לא אשכח כל ימי חיי איפה הייתי ביום שיחררו אותו. בעולם שבו כל-כך הרבה דברים רעים קורים כל הזמן, משהו אחד, רק משהו אחד, בא היום על תיקונו.

ברוך הבא גלעד. אין לך מושג כמה אנחנו שמחים לראות אותך.