בעיניים של רון ארד

"נולדתי בישראל, גדלתי בתל אביב ושפת האם שלי היא עברית", עונה המעצב רון ארד לשאלה מה הוא יותר: ישראלי, אנגלי או בריטי. בשיחת טלפון מהסטודיו שלו בלונדון, בה הוא מתגורר ב-30 השנים האחרונות, רון ארד בעיקר סולד מהגדרות. הוא מתנגד כשמנסים לקטלג את העיסוק שלו, וכך גם לגבי ארץ הלידה המופיעה בדרכונו.

"החיים שלי הם כאן, בלונדון, המשפחה, העבודה, אבל מצד שני אני גם מרגיש לא מפה. זו תחושת אאוטסיידריות תמידית שמלווה אותי", אומר ארד. "חשוב מאוד מאיפה אתה לא – יותר מאשר מאיפה אתה. אני בטח לא אנגלי, גם לא בריטי. הסטודיו שלי הוא מארג של שפות ולאומים, ועובדים בו גם אנשים מישראל. אנחנו לא נוהגים לדבר עברית על נושאי עבודה, אבל כששורפים מסגד בגליל אנחנו מדברים על זה בשפתנו - העברית".

רון ארד, האיש והכובע המוזר, כבר בן 60, אבל הוא ממשיך להתחדש בקצב צמיחת הדמוגרפיה הסינית. רק לפני שבועיים הוא זכה במדליית העיצוב מטעם שבוע העיצוב בלונדון, ובימים אלו הוא משיק את מותג המשקפיים הבינלאומי החדש PQ (תמונת מראה בלטינית, ואותיות שכאשר מציירים אותן יחד, או יותר נכון – כשארד מצייר אותן, מתקבלת צורה של משקפיים) - פרויקט משותף שלו עם היזם הישראלי אסף רביב, בעל חברת המשקפיים BLINK, המייצרת משקפיים בין היתר לסופר-פארם ולרשת אופטיקה הלפרין. המחיר ההתחלתי לדגם עומד על 450 יורו, סכום הוגן למי שרוצה להתהדר ב"רון ארד" על החוטם.

רון ארד. ''בכיסא אין שום דבר אישי, אבל דרך המשקפיים כל אדם יוצר לעצמו את האימג' שלו''

"כל עיצוב מתחיל בקו של עיפרון", הוא מסביר בראיון בלעדי ל-Xnet את הרגע בו נבראת סקיצה בחלל הסטודיו שלו, וזה לא משנה אם זה המוזיאון לעיצוב בחולון שנחנך בינואר 2010, החנות של דורין פרנקפורט בלונדון שעיצב בשנת 85', השואו רום של יוז'י יאממוטו, או קו הנעליים והכובעים שעיצב בעבר. עם זאת, הוא אומר, "עיצוב אופנה לא מעניין אותי, את זה אני משאיר למעצבי אופנה". וכשארד אומר מעצבי אופנה, הוא מתכוון בעיקר לאלה שאת עיצוביהם הוא לובש בקביעות, חבריו היפנים הקרובים יאממוטו ואיסי מיאקה. "הסטודיו כאן הוא גן ילדים פרוגרסיבי", הוא אומר, "אין לי סדר יום. כל יום הוא כדור מתגלגל".

כאמור, אל סדר היום המתגלגל של ארד הצטרף לפני כשנתיים אסף רביב, איש העסקים שלאחר מסע חיזורים ארוך הצליח לשכנע את ארד להקים עמו מותג משקפיים. "הוא כתב לי מספר אימיילים, ולבסוף הצליח לשכנע אותי שהוא רציני. הבנתי שהוא סוג של אידיאליסט, שיש לו חזון ומטרה", משחזר ארד. "יש הרבה קליינטים שפונים אליי ורוצים משהו יוצא דופן, משהו מיוחד, משהו שלא נראה עד כה - כל מילות התואר האלה. אבל עם רביב היה לי דיאלוג אמיתי וראיתי את הפוטנציאל ליצור מוצר מעניין. אם אתה יכול לעצב כיסאות ומנורות, אין שום סיבה לא לעצב גם משקפיים".

בניגוד לרהיטים, לגופי תאורה או לחללים שעיצבת, במשקפיים יש דיאלוג של האובייקט עם הגוף ולא עם חלל. זה שינה משהו בתהליך העבודה שלך?

"יש הבדל גם בין מנורה לכיסא או לעיצוב טלפון. הדוגמה (Dogma) דומה בכולם. כולם נעשים באותו כתב יד שמנחה אותי שנים ומצטרפים לכדי דבר אחד. הפעם זה משקפיים. אני כן יכול לחשוב על הבדל ולומר לך שכאשר אני מעצב כיסא ואומר לך, 'קח, שב', אין בזה שום דבר אישי. אבל כשאתה הולך ובוחר משקפיים, יש במהלך הזה בחירה אישית. אתה לא היית הולך עם משקפיים שמישהו אחר היה בוחר לך. כל אדם יוצר לעצמו את האימג' שלו, את איך שהוא היה רוצה להיראות או את מה הוא היה רוצה לשדר".

ולמרות שמדובר באביזר אופנה, זהו עדיין אובייקט פונקציונלי לקצרי ראייה.

"משקפיים נועדו לשרת פונקציה, זה נכון, אבל משקפי שמש פונים לכלל האוכלוסייה. אני זוכר שבאחד מביקוריי ביפן בשנות ה-80 ראיתי צעירים יפנים רבים חובשים משקפי ריי-באן ללא עדשות. זה נותן לגוף אקסטנשן, וזה בהחלט אביזר אופנה".

ארד נשמע נלהב מאוד מפרויקט המשקפיים, אך הוא שומר על דציבלים נמוכים בקולו. הוא ער להצלחה ולפרסום הגורף לו זוכה הקולקציה החדשה בעולם, ומספר כי ביריד המשקפיים בו הציגו לאחרונה, זכה המותג להצלחה ולהתעניינות גדולה מצד ספקים בעולם. בעוד כשבועיים הוא יתארח בשבוע האופנה של חולון, שם יציג את המשקפיים ויספר על תהליך העיצוב. אבל כרגע מה שנראה שמדאיג אותו הוא שלב הייצור, שלדבריו הוא מורכב יותר מעיצוב רהיטים. "אסף נוסע עכשיו ליפן להיפגש עם שני מפעלים נוספים", הוא אומר. "במקביל, אנחנו מייצרים באיטליה ובצרפת. משקפיים זה לא פרויקט חד פעמי. עכשיו מדי עונה אני אצטרך להוציא ליין נוסף".

בקרוב ייכנסו לחנויות שני קווים מתוך השבעה. הראשון, A-frame, כולל כ-20 מודלים של משקפי שמש ומשקפי ראייה, שנקראים כך על שם הפיתוח הטכנולוגי שהקרין על העיצוב. "האפים שלי ושלך שונים, לכן בחרתי ליצור משקפיים שניתן לכוונן אותם ולהרחיק את העדשות", מסביר ארד. "זה עניין אלמנטרי. המנגנון שמאפשר זאת יצר צורה של האות A". הקו נוסף נקרא Corbs, על שמו של האדריכל לה קורבוזייה, ובליין אחר מוטות המשקפיים חוברו ללא צירים – מה שמאפשר את סגירתם באופן אוטומטי כשמסירים אותם מהפנים.

"בסופו של דבר זה משקפיים. הם לא נועדו לתקן את העולם", הוא אומר באירוניה האופיינית לו. "יש לי חבר שמייצר משקפיים לילדים נזקקים במקסיקו. הוא באמת מציל את העולם. אני לא מביא שלום למזרח התיכון ולא מייצר תרופה לאיידס, אבל החיים שלנו זקוקים גם ל'דילייט'. אתה יכול לקרוא לזה מותרות".

אבל דווקא המשקפיים בעיצובך, למרות מחירם הגבוה יחסית, נגישים להרבה אנשים שחולמים על פריט של רון ארד.

"גם ברהיטים יש דגמים שנעשים לקהל הרחב במחירים יחסית נוחים, אבל הדיון כרגע הוא לא איזה רהיטים לקנות, כי זה דיון שפונה רק לחלק קטן מהאוכלוסייה. להרבה אנשים בעולם אין בכלל איפה לגור, כך שבחירת צבע הכיסא או הריפוד לספה אינו רלוונטי עבורם".

אפרופו כיסאות ודיור, יצא לך לעקוב אחרי המחאה החברתית שהתרחשה בישראל הקיץ?

"בוודאי שעקבתי. צריך לזכור שהכול יחסי, יש אנשים במצב גרוע יותר. ההתעוררות הנוכחית הגיעה מאנשים שהיה להם את הכוח לצאת לרחובות. הם הוכיחו שלא צריך לסבול ושיש להם קול. לאן זה הולך? אנחנו נעקוב ונראה. אבל סו פאר - סו גוד".