הדפסה
לכתבה באתר
הקונספט של יום כיפור תמיד נראה לי מעט משונה. כחילונית גמורה, שפשוט ממש אוהבת חגים, הזכרון העיקרי שיש לי מיום כיפור הוא חבריי הפרועים לכיתה ביסודי, שניצלו את החג להתנצל קבל עם ועדה על כל מעשיהם האיומים בשנה האחרונה, אבל עם השיבה ללימודים חזרו לעשות צרות. ככה זה. ההסבר הפשוט שניתן לילדים תמימים הוא שזה יום שבו אלוהים סולח על הכל. וילדים, לא ינצלו את זה?
ובכן, אצלי זה אחרת. בתור פולניה עמוק בלב ובת עשרה גותית במיל', אני עושה חשבון נפש בערך פעם בשבוע. אני עלולה למצוא את עצמי מתייסרת עמוקות אם במקרה דרכתי על מישהו באוטובוס או שכחתי להפריד בין נייר לאשפה רגילה. אי לכך, מאחר שהאמונה בקארמה מנחה את דרכי, הרעיון של לחכות שנה שלמה כדי לבקש סליחה ולחשוב במה שגינו נראה לי משונה.
לכן החלטתי השנה שהגיע הזמן לעשות רשימה של מי שחייב לי סליחה אי פעם. כל אותם חברים, אויבים, עוברי אורח וחיות מחמד שמיררו לי את החיים ברמות שונות – הגיע הזמן לחשבון נפש מהצד שלכם:
- לבחור העיוור שרק רציתי לעזור לו לעלות לאוטובוס, שהיה עמוס באנשים, ובתמורה הוא צעק עלי והכלב שלו נשך אותי. וגם פיספסתי את האוטובוס.
- לבחורה המסתורית שחילצתי משירותי מועדון שהיו נעולים, ובתגובה היא הקיאה עלי.
- לכל המרצים שלי, שהיו אחלה בזמן אמת, אבל עד היום רודפים אותי בסיוטים בהם אני צריכה לחזור להשלים קורסים בשביל התואר.
- לעשים שעברו לגור בארון שלנו ומחסלים באופן יסודי את קולקציית הקיץ של משפחת פלשקס.
- לדיפלו, הכלב שלי, שהכריח אותי לרדת בשעות משונות למטה רק כי הוא רצה ליילל על הכלבה של השכנים.
- למזגן, שהחליט להתקלקל באמצע ליל הסדר האחרון, וכך נאלצנו להעביר את הסדר לחדר השינה.
- לרופאת המשפחה המעט היפוכונדרית שלי, ששלחה אותי כמה פעמים למיון בגלל כאב בטן.
- לחתולינה החתולה שלי, שמעירה אותי כל בוקר בישיבה על הסרעפת עד שאני נחנקת מתוך שינה.
- למין האנושי כולו. סתם, אתם בסדר.
אני מודיעה לכל הרשימה המפוקפקת הזו שאני סולחת לכם. אני מוחקת מהספר השחור הקטן שלי את מעשיכם הנלוזים לתמיד ונותנת לכם סיכוי נוסף. ואם אני, בעוונותי, עשיתי משהו נוראי השנה למישהו – אבקש בכל זאת, סליחה. גמר חתימה טובה לכולכם.
לפוסטים נוספים של נועה ליברמן-פלשקס: