ירון ברובינסקי עף על המקום הראשון

אינדיקציה ראשונה לכך שאני יושבת לקפה עם כוכב פריים טיים אמיתי: המסעדה בה אנו יושבים מגישה לנו קאווה וקינוחים על חשבון הבית ללא הרף. למעשה, חוץ מלהציע לירון ברובינסקי, את ראשה של המארחת על מגש, משתדלים המלצרים בכל כוחם לשרת את השחקן־מנחה המפורסם שנפל לחיקם. את הקאווה אנו לוגמים בשלוקים קטנים לכבוד המאורע - בכל זאת, לא כל יום מכתירים אותך כגבר היפה והנכון, אבל ברובינסקי הוא הראשון להודות שלמרות הביטחון העצמי, הוא היה נותן את התואר למישהו אחר.

"אולי לבר רפאלי, היא תמיד רלוונטית, או לאפרת גוש, שלומי שבן ואסף אבידן. אני מת על מוזיקאים, מעריץ אותם. הם כל כך עושים לי את זה", הוא מהרהר בקול רם. יפה מצידו לפרגן לגוש, לא רק מוזיקאית אלא גם האקסית הטרייה של ברובינסקי, שרק לפני מספר שבועות נפלט מדירתם המשותפת לדרך חדשה־ישנה של רווקות.

שינית סטטוס.

"אני מעדיף שלא לדבר על זה. אני יכול להגיד לך שפייסבוק אין לי ולכן לא 'שיניתי סטטוס', כדברייך. מישהו הכריח אותי לפתוח פרופיל לפני חודש וחצי, אבל אני לא נכנס לדבר הזה. זה טרי מאוד, הפרידה. אולי עוד חצי שנה אוכל לדבר על זה, אבל צריך לתת לדברים לקרות. כל הזמן שואלים אותי על זה. גם אנשים שמכירים אותך ממש קצת שואלים פתאום: 'אהלן, מה נשמע'? ואז הם עושים את הפרצוף העצוב הזה".

אתה יכול להתעודד בכך שכרגע קיבלת גושפנקה לכך שאתה רווק לוהט במיוחד.

"באמת? האמת היא שמאז ימיי בבית צבי ליהקו אותי לתפקידים כמו הנסיך שבור הלב. הייתי הטיפוס הדרמטי־שרמנטי, שזה מוזר, כי פה בארץ מלהקים רק לפי טייפקאסט ולי אין את הלוק של הגבר שובר הלבבות, הזיין המקצועי, הסטוציונר. יש לי? אין לי? כאילו, אין מה לעשות, אני לא אנחל בונני. לבונני יש את הלוק והאימג' של הזיין ולי לא. תסתכלי על האוזניים שלי, תראי איזה גועל נפש. זה מגעיל! זה התסביך שלי, האוזניים. זה, והמפרצים קצת".

הצילו! אם ירון ברובינסקי מדבר ככה על עצמו, מה יגידו אנשים שהם לא כוכבי פריים טיים אהובים?

"לכל אחד יש את התסביכים האלה. אני יכול להישבע לך, לדוגמה, שאני לא יודע מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול. יש לי חלום שקט כזה של לא לרצות לעשות כלום ולהסתפק במה שיש. לקנות חנות תבלינים פצפונת בפריז. לקום ברבע לתשע, לאכול ארוחת בוקר קטנה, להיכנס לחנות שעושה דינג דינג עם הפעמון, לצאת ברבע לאחת, קופה קטנה, באים אנשים, לא צריך הרבה כסף. הלוואי ויכולתי להסתפק בזה.

"הפסגה שאני רוצה לכבוש זה שתהיה לי שלווה בחיים. תמיד אני רוצה עוד וכל עוד אתה רוצה עוד, אין לך שלווה בחיים. כולנו עוברים את זה".

רק שברובינסקי, בן זקונים למשפחה טובה, עם אח אחד שהוא סמנכ"ל שיווק ואח שני שהוא מומחה פלסטיקת עפעפיים, לא ממש עבר את הדרך הרגילה בדרך לקריירה מצליחה. על אף העובדה שלהתחמק ממנו בימים אלה בשעות הפריים טיים זו משימה לא פשוטה, יפתיע אתכם לדעת שהשחקן יליד תל אביב ("אני מכיכר המדינה. ילד שמנת בהגדרה, אבל הייתי צופיפניק, וזה היה רוב חיי") החליט לצאת מהמרוץ מהר מאוד. זמנית.

אחרי שסיים את לימודיו בבית הספר בית צבי, ארז ברובינסקי את עצמו וטס לפריז, שם למד באוניברסיטה ספרות והתכלכל ממתן שיעורי עברית לילדים ולקשישים יהודים.

"זאת היתה תקופה ממש ענייה בחיים שלי, בה הייתי מעשן טבק במקום סיגריות ועומד בסופרמרקט ומחשב איזו פסטה זולה יותר בחצי פרנק, אבל זה היה שווה", הוא מחייך בעיניים בורקות. "מה לעשות שבאותה תקופה הלחיץ אותי כל הקטע הזה של האודישנים ושל הצגות הילדים? התעשייה הזאת היא חלום שמתנפץ, לפחות בהתחלה. אחרי זה חזרתי, כי הבנתי שזה חזק ממני ואני חייב לעשות את זה. אבל לא ממש מצאתי את עצמי עד גיל 30, אפילו קצת יותר מאוחר, ולמען האמת, אני עדיין לא יודע מה אעשה עם עצמי".

ברובינסקי טורח להזכיר לי (או לו) שההצלחה הזאת אולי נפלאה, אבל היא יכולה להיות גם בת חלוף. למעשה, כשחקן הוא לא כבש יותר מדי פסגות, וזאת למרות שבתעשייה יש לו שם של אמן איכותי בתחומו. בינתיים הוא הפציע על מסכינו ב"15 דקות" וב"אולי הפעם" של yes וכמובן, בתפקיד האופי בו זכה כאשר גילם עץ בסדרה "דפנה ודודידו". בין לבין הגיש פינה סאטירית שכתב בעצמו בתוכנית "היום שהיה" עם גיא זהר כיותם בל, החזאי המבולבל, אך השנה הוא פרץ בגדול כמנחה ב"לעוף על המיליון", שמשיגה רייטינג של כ־14%- שוס אמיתי במונחי ערוץ 10, וב"נבחרת ישראל".

איך זה שעלם חמודות מצליח כמוך עוד לא עשה קמפיין? יש סיבה עקרונית?

"הציעו לי קמפיינים, אבל זה עוד לא קרה. בכל מקרה, אני אעשה את זה בכיף. לא את הכל, כמובן. לא אהיה פרזנטור של חנות לאביזרי מין. את יודעת, כשהייתי קטן המשאלה שלי היתה להיות דוגמן, אבל זה כבר עבר לי".

ומה המשאלה שלך היום?

"אני נורא רוצה לנסוע למזרח הרחוק. חבל שאני כזה קוקסינל ואין סיכוי שאעשה את זה לבד בחיים. בא לי על הודו, תאילנד, דברים כאלה. אבל אני צריך שמישהו ייקח אותי. אולי אחי הגדול ייקח אותי, הוא כבר בן 47. 95 אחוז מהאנשים שחוזרים משם מגיעים מבסוטים. זה אומר משהו, לא?".

אז אתה לא יודע מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול ומחכה שאחיך הבכור ייקח אותך למזרח הרחוק. ירון, אתה בטוח שאתה בן 36?

ירון זורק את ראשו לאחור ומתחיל לצחוק בסיפוק: "כן, אה? אני גם לא נראה בן 36, תודי".

מודה.

"אני יודע, אני יודע, אני לא נראה".

מה כן צריך לקרות בחייו של ירון ברובינסקי?

"הרבה שלווה ונחת, ולעשות רק מה שאני נהנה ממנו".

*את הראיון המלא עם ירון ברובינסקי תוכלו לקרוא בגיליון החג של פנאי פלוס, עכשיו בדוכנים