לפתחו של הפוסט הזה ערכתי ביני לבין עצמי תרגיל. ניחשתי את מספר הרהיטים (לא פריטים!) של איקאה שיש לי בבית. אני יודעת שיש לי די הרבה, ובהחלט מודה באהבתי לרשת והכרת התודה שלי על כך שנכנסה לארצי ולחיי, אבל גם אותי הספירה הסופית הפתיעה. הנה:

ספה, מנורה וארוניות שחורות מאיקאה. לא ספרתי: שטיח, עציץ, כריות, מסגרות לצילומים. צילום: אסף פינצ'וק

- 4 מדפי ספרים מסוג "בילי" בגוון אלון, בסלון. התאימו על המילימטר לקירות משני צידי החלון הגדול.

- 2 שידות פח שחורות דמויות לוקרים-  "איקאה PS" השוכנות צמודות זו לזו בכניסה לבית, ומכונות "השחור", מלשון "המפתחות על השחור". המפתחות של השחור, אגב, אבדו מזמן.

- מאחורי השחור: ספה אפורה כהה, קָרלסטָאד. הריפוד במצב קשה, אבל המידות השתנו קצת ולכן אין באפשרותי להחליפו. טיפ!: כשאתם רוכשים ספה אל תתקמצנו וקנו עוד ריפוד, כי אפילו שזה איקאה, העיצוב לעתים משתנה מהר משהספה מתכלַה.

- לצד הספה מנורה עומדת מפלסטיק, שנראה כמו זכוכית בעיצוב שנות החמישים.

- בפינת הישיבה ממול ספה ענקית ומפנקת, עם ריפוד קורדרוי רך, מסוג אֶקטוֹרפ.

- ליד הספה - שולחן הסלון האולטימטיבי מהסדרה המקסימה "איקאה שטוקהולם" שעושה כבוד לעיצוב שנות החמישים והששים (ובאופן מדאיג אינו מופיע באתר הישראלי!).

- בפינת העבודה מגירות מתכת אדומות, הֶלמֶר, ועד לא מזמן מגירות אנטוֹניוּס, שרק אחרי 9 שנים הוחלפו במגירות שנגר הכין במיוחד.

- בחדר השינה שלנו שתי שידות לילה (משעממות למדי אך יעילות) על גלגלים, וארון נעליים צר וגבוה בנישה שהיתה פעם דלת יציאה למרפסת.

- בחדר הילדים אקספדיט, איך לא, בין המיטות שלהם, והמיטה של הבת שלי, שעוד תתארך יחד איתה.

- לסיום, במרפסת, שני כסאות פואנג קלאסיים, שבאחד מביקורי בחנות פשוט נשברתי מלהגיד שיום אחד אמצא משהו נוח ומתאים, ולקחתי לי שניים כאלו וזהו. לידם, אגב, עמד עד לא מזמן, במצב ריקבון מתקדם עקב החשיפה לתנאי המרפסת, שולחן לאק ששאלנו פעם מהשכנים מלמטה ונותר אצלנו גם אחרי שעזבו.

סך הכל 20 פריטים, וכן, אלו רק הרהיטים. זה לא כולל אינסוף מסגרות, מדפים, ווים, מגבות, סדינים, מגשים וכריות שממלאים את הבית שלי. ושלכם. את שמות הרהיטים אני יודעת בעל פה, ולעתים אני מתבדחת שאני יודעת גם את המק"טים בעל פה. זה לא רחוק מהאמת. למעשה, בין צילומי הבית שלי יש תמונה אחת בלבד בה לא מופיעים פריטים מאיקאה, בכל השאר לפחות שניים. (בין המנחשים נכונה יוגרל הפלסטיק הזה לשקיות?) 

איך עדיין אין לי כזה? פלורט, כיס לשלט רחוק.001.669.05. 29 ש"ח. הרכישה הבאה שלי. צילום: יוהאן פרדיק

אמנם לא הייתי מאלו שפקקו את כביש החוף ביום הפתיחה (אני שונאת פתיחות, וגם נדמה לי שלא הייתי בארץ), אבל מאז פקדתי את הסניף עשרות פעמים, אם לא יותר מכך. אני חושבת שאין צורך להסביר למה איקאה מצליחה ואהובה כל כך. כמודל עסקי יש לה את זה מכל הבחינות (חדר הנקה! קולנוע!! עגלות קטנות לצרכנים לעתיד!) , ולמרות שזה מאד לא קוּל אני אומרת מעל דפי בלוג זה שאני מתה על איקאה ונהנית לקנות שם. אפילו למדתי על האיכות של אילו מוצרים לסמוך. לדעתי חצי מהמקטרים גם נהנים שם, שלא לדבר על תחושת היציבות שהיא מעניקה לרילוקיישניסטים..

והנה, לפני ימים ספורים נפל דבר בישראל ובתיבת הדואר שלנו, וכולנו ישבנו לעלעל ולראות מה חדש, לעשות wish-list ולתייק אותה באיזה פתרון אחסון זמני בראשינו, עד לפעם הבאה שננשום עמוק ונצא לשופינג באיקאה.

אם לא הגיל של האמא והבישולים, גוש החמאה מסגיר שזה לא מכאן. עמוד 124. צילום: יוהאן פרדיק

קראתי את הטענה שהקטלוג הזה, שמציג עצמו כמתמקד בחללים קטנים, הופק כתשובה בהולה לפתיחה של רשת קיקה בארץ לפני כמה ימים. ואני שואלת את עצמי ואתכם: לפני גל יחסי הציבור היעיל הזה, האם שמעתם על קיקה? אני לא. ולפני בואה לארץ - על איקאה? תודה. לא יודעת מי היחצ"ן שלהם, אבל שאפּוֹ עליו. אין ספק שדרך מעולה למצב עצמך היא לבחור יריב חזק במיוחד ולהכריז שאתה מאיים עליו. בעוד קיקה מהווה תחרות לרשתות כמו איי.די. דיזיין, שמיבאות רהיטים ממקומות שונים ובעיצובים שונים תחת קורת גג אחת, הציבה עצמה קיקה דווקא כמתחרה של איקאה. אין ספק, את הישראלים זה שיכנע. קשה לי להאמין שבגלל האיום הזה הלכה איקאה והפיקה קטלוג "בהשקעה של 8.5 מיליון שקל". אין לי ספק שאלו הסכומים שהושקעו בו, אבל בטח לא במיוחד בגללם. 

"לשמור על איכות הסביבה זה קל כמו ללכת לישון". למה לא, בעצם. עמוד 322. צילום נפלא: יוהאן פרדיק

כי איקאה מבינים שהכוח הוא בקטלוג. בארצות שונות הוא נראה קצת אחרת, אבל הצילומים אותם הצילומים. קטלוג האונליין שלהם הוא יצירת מופת גם של בניית אתרים, המאפשרת לך לעלעל, לחפש, לדעת עוד פרטים ולשים סימניה אם משהו מצא חן בעיניך. באתרים מסוימים יש להם גם בלוג. אבל יותר מכל הקטלוג הוא יצירת מופת של סטיילינג (וגם את חללי התצוגה כולם מנסים להעתיק ללא הצלחה). החללים בקטלוג מעוצבים בשילוב מושלם של אסתטיות, שימושיות ונגישות. שום דבר לא "מעוצב מדי", ועם זאת הכל הרמוני בלי שיהיה משעמם (בחדרים של קיקה התאמת הצבעים ניכרת מדי לעין, לטעמי. שחור-אדום-לבן. ראו זאת כאן). ניסיתי כבר לשים את האצבע על כללי סטיילינג מוצלחים בעבר, והחוקים פועלים גם כאן. כל קמט בכל מפית הונדס בקפידה כדי להיראות מקרי על ידי סטייליסט, צלם ותאורן. בכל קומפוזיציה יש הרמוניה של חומרים וצבעים, אבל כזו שנשברת על ידי מספיק פריטים מקוריים ואישיים, בסידור שהוא בדיוק על גבול הקפדנות והרישול כדי להיראות אמין.

מה שוילון אדום אחד יכול לעשות. ובכלל יש פה רק שני מעילים. סטיילינג מושלם למבואה בעמוד 273. צילום: יוהאן פרדיק

מי שמבין בדברים האלו רואה שמדובר בהשקעה אדירה של זמן ומשאבים. בעברית אמנם הפונט ביזארי ועבודת התרגום תמוהה לעתים, אבל הצילומים והסטיילינג חוצי גבולות. אולי זה מסביר את העובדה שהקטלוג מצליח כל כך למרות שהוא כל כך לא ישראלי. אנחנו לא חיים בחללים כאלו קטנים, אולי למעט לקוחות איקאה מג'יסר א-זרקא ובני ברק. בעוד הפריזאים והלונדונים הבינו מזמן, שלגור בעיר משמעו להתפשר על חלל קטן ויקר במיקום מהמם ולא להחזיק מזווה עם מזון לחצי שנה - אין הרבה משפחות שגרות בדירה 65 מ"ר בתל אביב ומשקיעות המון כסף בפתרונות חכמים. הישראלים אוהבים הכל בגדול, ובעוד שההבטחות לשקט נפשי וחיים קלים קורצות להם (זה דווקא חסר לנו), מקום חסר לנו לא משום שאנחנו גרים בחללים קטנים, אלא בגלל שאנחנו אגרנים כפייתיים עם עיניים גדולות. גם בקניית רהיטי איקאה, אגב. יש לי השערה לפיה לכל אחד מאיתנו יש בבית לפחות "פתרון אחסון" חכם לאללה מאיקאה ששוכב כאבן שאין לה הופכין, תופס מקום ולא מקיים את ההבטחה שלו.

מה שעל פי הקטלוג, לא נכון עבור הגויים.

חדר שינה רומנטי. קרם עם קרם ונעליים צהובות. עמוד 158. צילום: יוהאן פרדיק

אמנם הקטלוג מזכיר כל הזמן אחסון חכם, אבל תכל'ס, כשמסתכלים על מה שתלוי בתוך הארון אפשר להבין שזה די מצומצם. הגדוּלה של הצילום הזה היא בדיוק זו: יש בו מספיק פריטים כדי שהחדר ייראה מלא, כזה שחיים בו (בכל ארון יש 13 קולבים בערך), אבל חסרים בו מספיק דברים כדי שהוא ייראה ממש מסודר ושהכל יתאים , אם לא בהתאמת צבע פשטנית וברורה לעין, אז בהתאמה מתוחכמת יותר - בסיס של שניים שלושה צבעים, עם נגיעות של אחד או שניים צבעים אחרים. עכשיו, אולי 13 קולבים הם גרדרובה מפוארת עבור השבדי הממוצע (כולם בטח עדכניים ונקנו בזול בסניף H&M המקומי), אבל תכירו לי אשה שבזה מסתכמים הבגדים שתלויים אצלה בארון. נשבעת לכם שאני באמת תוהה אם השבדים מסתפקים בפחות. כי אמנם יש לאיקאה יופי של פתרונות, אבל אם נשווה תכולת בית ישראלי ממוצע ("אנחנו צריכים עוד אחסון!") לזו של בית שבדי מהקטלוג, מדובר בשמינית מהתכולה, לדעתי. כנראה שעד לביקור המיוחל בשטוקהולם לא אדע.

פתק פתק און דה וול, מי ינקה אבק מהכל? כן, שוב אני עם האבק.. עמוד 144. צילום: יוהאן פרדיק

בחדר המקסים הזה, שגם הוא לא גדול, יש אחידות (סוג העץ של המיטה והארונות), יש כמעט-סימטריה (רק בצד אחד יש שולחן, האור בוקע משמאל) ויש הנגיעה האישית המקסימה של הפתקים על הקיר; מבנה שמשדר הקפדה, עדינות ורומנטיקה, כמו גם ארעיות, "סטודנטיאליות" מסוימת לעומת ה"כבדות" של חדרי שינה רבים שנופלים למלכודת ה"סט הכל כלול". את הקווים הישרים והנקיים של הארונות שוברים ענפי הפרח משמאל, והוילון הנשפך לידו. 

"כשאמא כועסת עלי, היא שולחת אותי לישון במיטה למעלה". עמוד 8. צילום: יוהאן פרדיק

נכון, הציטוטים הזניים גובלים בפאתטיות, אבל החיים בקטלוג, ממש כמו החדרים עצמם, נראים בני השגה. הרגעים המוצגים בו לא נראים מבוימים מדי, למרות שגם הם נראים לא ישראליים בעליל, לדעתי. תראו לי גבר ישראלי שנראה ככה, עם המשקפיים המעוצבים, שמשחק עם ילדיו בסלון שגודלו 11 מטרים. שלא לדבר על זה שיש שם ילדה מתוקה שמציירת בצבעי מים לגמרי לבד, ואבא לא חושש שהמים העכורים יישפכו על השטיח (השטיח!) כי היא ילדה מחונכת ומלאת סבלנות, אולי בגלל שהוא נשאר איתה בבית, תוך קבלת משכורת, עד שהיתה בת שנה וחצי.. בטח יש להם גם חימום תת רצפתי ובחוץ שלוש מעלות.

 

כלי שולחן, עמוד 296. צילום: יוהאן פרדיק

בצילום הזה, שבמבט ראשון נראה כמו ארוחה יומיומית כמעט מבולגנת אני מוצאת לפחות 6 מאפיינים שהם זרים למשפחה ישראלית:

- עריכת השולחן: כמה משפחות בארץ באמת אוכלות על פלייסמטים?

- השתיה: כולם שותים מים, ועוד מקראף (ולא מבקבוק)

- הכוסות: ההורים שותים בכוסות יין. עלק.

- הסכינים: הילדים אוכלים בסכיני סטייקים. הורה ישראלי חרדתי לעולם לא ירשה זאת.

- המגבת על הלחם: זה קיים רק בבית מלון 5 כוכבים, וגם בהם אף אחד לא מבין שאמורים להחזיק בזה את הלחם כדי שזה שחותך אחריך לא ייאלץ לאכול פרוסה בטעם "ברוּט". מנסיון.

- ולסיום, המשפחה: מה, רק שני ילדים??

"בית לא צריך להיות גדול, אלא רק מעוצב בחוכמה". אבל עדיף גדול. חדר רחצה של 2.7 מ"ר, עמוד 10. צילום: יוהאן פרדיק

ואולי בדיוק בגלל זה אנחנו כל כך אוהבים את הקטלוג של איקאה. הוא נותן לנו להרגיש קצת יותר אזרחי העולם התרבותי, המתוקן - מה זה מתוקן, סקנדינביה! ולמרות שאנחנו יודעים שגם אם נקנה את כל מה שמוכרים לנו, תרתי משמע, חופשות הלידה שלהם עדיין יהיו ארוכות פי 6 - הנינוחות, ההרמוניה וההגיון שהוא משדר עולים על כל ידיעה.