הדפסה
לכתבה באתר
100 שנה לאחר שפתח את שעריו לראשונה ו-30 שנה לאחר שננטש, עומד בית העם של רחובות לשנות את פניו. ממבנה כפרי ומיושן שעבר שינויים שעיוותו את איכויותיו המקוריות, יהיה כאן בקרוב אולם מופעים מתקדם.
בשנים האחרונות התעוררו ערים רבות בארץ והחלו להשקיע בתרבות ובחיזוק הקהילה המקומית. באר שבע ויבנה חנכו היכלי תרבות חדשים, אשדוד מבטיחה לחנוך בתוך כמה חודשים את אחד האולמות המסקרנים במדינה, גם כפר סבא עומדת לחדש את היכל התרבות המיתולוגי שלה, ובתל אביב ספק-הרסו ספק-חידשו את בניין הבימה; כעת מתחילות העבודות השנויות במחלוקת בהיכל התרבות. עכשיו גם רחובות הצטרפה לזירה הגועשת, עם תחילת עבודות ההקמה של היכל התרבות במרכז העיר, בראש הגבעה ההיסטורית שממנה צמחה המושבה: בין הרחובות יעקב, בנימין ומנוחה ונחלה – שהיו בראשית המאה שעברה רחובותיה הראשיים של רחובות.
בית העם: 100 שנים של שינויים
אדריכל השימור נאור מימר,
שערך את תיק התיעוד לבית העם לפני כשנה, מצא שכבר ב-1897 הוגדר האתר שעליו הוקם לימים בית העם, כ"גן העיר" שיועד לאכלס את מבני הציבור המרכזיים של המושבה, מתוך מגמה לרכז את מבני הדת, התרבות והחינוך באזור מוגדר. רק 16 שנה לאחר מכן התכנס ועד המושבה כדי להחליט על אופי בית העם המיועד. בין השאר הוחלט כי העברית תהיה השפה הרשמית ושבראש המבנה ייקבע שלט הנצחה לחברת היינות "כרמל" ולזאב גלוסקין, שתרמו להקמת המבנה. נותני חסויות היו כבר אז. למרות צביונה החילוני של המושבה, הוחלט כי "יש להיזהר מחילול שבת ויום טוב בבית העם".
בחורף 1912 הונחה אבן הפינה ושנה לאחר מכן נחנך בית העם ששימש את ועד המושבה להרצאות, לדיונים וטקסים, למופעים ולהצגת סרטי ראי-נוע. התרחבות המושבה בעקבות העלייה החמישית הצריכה את הגדלת המבנה, וב-1933 הוקם בצמוד לו בית קולנוע עם גג נפתח, שני יציעים, חדר הקרנה וקומת מרתף. באותה הזדמנות הוסב בית העם לאולם הקרנה קטן נוסף. בית הקולנוע נהרס כעת לטובת הקמתו של היכל התרבות החדש.
מי היה אדריכל בית העם? מימר לא הצליח לפענח את זהותו. דמיון לא מבוטל שורר בין המבנה לבין בתי העם שנבנו שנים ספורות קודם לכן בראשון לציון (1892) וברעננה (1925). יותר מכל מוצא מימר דמיון לבית העם במושבה הטמפלרית בירושלים (1882) שככל הנראה היווה מודל השראה לבית העם ברחובות: מבנה מלבני ארוך בן קומה אחת, הכולל אגף בצורת חצי משושה המאזכר כנסיות מהתקופה הביזנטית. מימר מדגיש כי העיטורים הנמצאים בבית העם ברחובות עוצבו בהשראת האדריכלות הרומנסקית, ולא נמצאו להם מקבילות במבנים דומים בארץ.
>> וכך נראה משכן אמנויות הבמה באשדוד: לווייתן?
עוזי חיית, יליד ותושב העיר זה 80 שנה, יודע לספר שבית הוריו היה מול בית העם ברחוב יעקב. חוויות ילדותו שזורות היטב בבית העם ההיסטורי. "היות שלא היה שיפוע כמו שיש בכל בתי הקולנוע, אנחנו הילדים לא יכולנו לראות את הסרט, אז ישבנו בפתחי החלונות שהיו בעומק של 70 סנטימטרים", הוא מספר. "אחר כך הקימו את האולם הגדול, ושם אפילו שימשתי בשנות ה-40 כסדרן". לדבריו, חיים ויצמן, שהיה תושב רחובות ולימים נשיא המדינה הראשון, זכה לכבוד מלכים: לו ולאשתו נשמרו זוג מושבים במרכז השורה הראשונה. "הזוג ויצמן היו מגיעים הרבה מאוד לצפות בקונצרטים של התזמורת הפילהרמונית, האופרה הישראלית ובהצגות התיאטרון של הבימה והאוהל שהועלו במקום", נזכר חיית. "כל הצגה, לאחר שעלתה בתל אביב, הגיעה להרצה בבית העם ברחובות - גם לכבוד ויצמן, אבל גם כי כאן היה אולם גדול במיוחד, עם במה גדולה ונוחה וגג חשמלי שנפתח".
חיים דותן בחוץ, נירה רייכמן בפנים
ב-1998 נכנסה רחובות לתכנון הפרויקט. התהליך המורכב החל בהעברת זכויות בנייה ל"מגרש מכבי", והאדריכל חיים דותן הוזמן לתכנן מרכז לאמנויות הבמה. פרויקט דומה שתיכנן דותן לאשדוד, והיה תקוע במשך כמה שנים טובות עקב קשיים בביצוע ובתקצוב, הרתיע את עיריית רחובות. היא החליטה לגנוז את תוכניתו השאפתנית של דותן ולפתח במקום גן ציבורי.
בעקבות ההחלטה, נדד היכל התרבות ממגרש מכבי אל מתחם גן העיר - המקום שאותו קבעו מייסדי העיר לפני 100 שנה כמרכזה התרבותי והמינהלי של רחובות. דותן הוחלף באדריכלית נירה רייכמן (אדריכל אחראי: דני קציר), שהוזמנה מטעם החברה לפיתוח רחובות כדי לתכנן את הפרויקט, במגמה לעצב תוכנית סולידית שתתאים לתקציב וללוח הזמנים שקבעה העירייה. ההיכל החדש, שעלותו 52 מיליון שקלים, אמור להיחנך בסוף 2013.
רייכמן נמנית על האדריכלים הוותיקים והמנוסים בתחום תכנון אולמות מופעים וקולנוע בישראל. בשנות ה-80 היא חידשה את קולנוע נגה בשדרות ירושלים ביפו (נבנה ב-1922), שהפך תחת ידיה לאולם תיאטרון ומופעים. בשנים האחרונות היא תיכננה את מתחם בתי הקולנוע Yes planet, בקומה השנייה והחדשה של קניון איילון ברמת גן. מתחמים דומים היא תיכננה בחיפה, וכעת מוקם המתחם השלישי בראשון לציון מערב.
רגישות כלפי הסביבה
הבניין החדש עתיד להשתרע על 3,800 מטרים רבועים, מבלי שיתנשא מעל בית הכנסת הגדול וההיסטורי של רחובות. באולם יהיו 780 מקומות ישיבה, ועוד אולם קטן - שייקרא "בימת הנוער" וישרת את קבוצת תיאטרון הנוער של רחובות - יכיל 150 מושבים. האולם הגדול הוא רב-תכליתי, מציינת רייכמן, "מכיוון שמדובר באולם מארח שאינו יוצר הצגות. הוא מתוכנן להעלות גם מופעי בלט, מופעי מוזיקה וקולנוע".
הכניסה הראשית תהיה מבעד לאותו פתח שדרכו נכנסו לבית העם מייסדי המושבה לפני 100 שנה. בית העם עצמו יעבור שימור קפדני, וישמש כאולם המבואה למבנה החדש והמודרני, לאחר שיחודשו שלוש מתוך ארבע חזיתותיו. אולם המבואה יורכב אם כן מהמבנה ההיסטורי ומאולם שקוף למחצה, שייפתח אל הרחוב הסמוך. כדי שלא להציב את מגדל הבמה המאסיבי והאטום בקצה הבניין מול חזית בית הכנסת ההיסטורי, שניצב בצידו השני של בית העם, הוחלט "להפוך" את התוכנית ולמקם אותו במרכז הבניין בין אולם המבואה לאולם עצמו. כך יוצא שמגדל הבמה נבלע במרכז הבניין מבלי שיפגע בסביבתו, וכניסת הצופים אל האולם תיעשה משני צדיו.
אם בפנים האולם היה לאדריכלית חופש פעולה יחסי, הרי ששילוב המבנה ההיסטורי במבנה החדש והתייחסותו לסביבה דרשו רגישות גבוהה. "חיברנו את המבנה החדש לישן באמצעות חזית שקופה", מסבירה רייכמן, ובעיצוב החזית הפונה לרחוב המגורים היא נמנעה במודע מלמעוד כמו רם כרמי בעיצוב חזית "הבימה" לשדרות תרס"ט בתל אביב. "השתדלנו לאוורר את החזית", היא אומרת, "כך שהבניין לא ייראה כבד מדי להולכי הרגל ולכל מי שיעבור במקום. הקמה של בניין גדול בלב אזור צפוף חייבה אותנו להתמודד עם הנפחים ולתכנן את האזורים הציבוריים בבניין באופן שיתנו תחושה של פתיחות ושקיפות, כזו שתזמין את הציבור, ולא כגוף אימתני המשתלט על סביבתו".
לעומת בית העם הבנוי מאבן כורכר חשופה, חלקו של הבניין החדש הפונה לרחוב מורכב מקיר מסך זכוכית. האולם עצמו חופה בחומרים הנמצאים בבניין ומתאפיינים בגווני בז' ואפור, ונבדל משאר חלקי הבניין בגיאומטריה שונה.
להיכל החדש יש נוכחות שלא הצריכה מהאדריכלית להתחכם ולהעצים אותו יתר על המידה. הקפדתה על חלוקת המאסות וכן על פרטים קטנים, כדוגמת עיצוב החיפוי בחזיתות וחלוקת קיר המסך, מדגישים את אופקיותו של הבניין ובכך מאזנים בין גודלו היחסי לבין המבנים הסמוכים לו. לפחות על הנייר, נדמה שרייכמן תצליח לשלב מבנה מודרני וגדול עם סביבה קיימת, ברגישות ותוך שמירה על שימושיות וסולידיות - בהתאם למעמדה של רחובות.
גם כאן: התנגדויות בתהליך הבנייה
כמו בכל פרויקט גדול, הנהלת העיר נתקלה בהתנגדות מצד תושבים. עמוס חלפון, יו"ר ועד הפעולה של פורום התושבים "רחובות שלנו", מסביר שהפורום מברך עקרונית על הקמתו של היכל תרבות חדש, אלא שהעירייה נהגה לטענתו בדרך מקוממת, "ללא חניון תת-קרקעי, תוך הסתמכות על מקומות חניה בסביבה. מבדיקה שלנו, שנעשתה על ידי מומחה לתחבורה, תהיה כאן קטסטרופה לתושבים. כבר היום יש בעיות חניה קשות". חלפון גם מציין כי עם תחילת העבודות, נעקרו יותר מ-40 עצים בני למעלה ממאה שנה, ללא אישור מהיערן הראשי כנדרש בחוק, מה שגרר תלונה במשטרה. גם המבנה ההיסטורי נפגע לטענתו במהלך עבודות הריסת בית הקולנוע הצמוד עם טרקטור, שלא לפי כללי העבודה על מבנים לשימור.
לטענת העירייה, ראש העירייה דרש את הגדלת תקני החנייה מכ-150 חניות נדרשות לפני התקן לכ-330 חניות, מתוכן כ-80 תת-קרקעיות. אשר לכריתת העצים הוותיקים, העירייה אינה סותרת את טענותיו הקשות של חלפון: "נתגלה צורך לבחון העתקה או כריתה של עצים קיימים. נעשתה פנייה לקבלת חוות דעת מקצועית מאגרונום, המלצותיו הועברו לאישור פקיד היערות המוסמך. לאחר תחילת העבודות התברר שחלה טעות בתוכנה בעת הנפקת הרישיון, וכי טרם הסתיים הליך פרסום הערעור. עבודות כריתת העצים הופסקו מיידית עם היוודע הדבר, עד להשלמת ההליך. מסקנות יוסקו מול הגורמים הרלבנטיים".
>> אולמות קונצרטים ומופעים שנירה רייכמן אוהבת במיוחד:
- היכל התרבות, תל אביב: "הפרופורציות של הבניין טובות וגם האקוסטיקה מספיק טובה בשבילי. יש לי קשר רגשי חם לתזמורת הפילהרמונית, מפני שכבר בגיל 3 אמא שלי לקחה אותי לשמוע קונצרטים".
- מרכז סוזן דלל, תל אביב: "יש שם קנה מידה מאוד אנושי, ולמרות שהאולמות רחוקים מלהיות מושלמים, מתקיים חיבור רגשי בין הבמה לצופה. עצם ההימצאות במתחם מביא אותך להתעלם מדברים שהם לא הכי אופנתיים או שיקיים".
- אולם הפילהרמוני בברלין: "הפרויקט של ז'אן נובל הוא אמיץ. הוא הצליח ליצור שפה חדשה המכנסת את כל הקהל סביב במת התזמורת על ידי זרימה ואחידות בין הבמה לקהל".
