הדפסה
לכתבה באתר
השבוע שוחחנו ב"משקפת", תוכנית הרדיו של אור זוהר ושלי ברדיו מהות החיים, על אלוף העולם לשעבר באגרוף, אוסקר דה לה הויה, שהודה בראיון כי בין שלל התמכרויותיו, הוא גם מחבב לבישת בגדי נשים. איזו סנסציה! איך יכול להיות שגבר-גבר, מתאגרף מסוקס, אדם שעיסוקו עימות אלים -- מגלה לכולנו צד הפוך לחלוטין? מה זה אומר עליו? מה זה אומר עלינו?
באחת הפעמים שישבתי עם זוגתי בבית קפה, בחו"ל אני חושבת, הצטרף אלינו גברבר, שהזמין את עצמו כדי להתחיל עם שתינו. טו קאט א לונג סטורי שורט עבורו, הסברנו לו שאנחנו לסביות וכדאי שאת אנרגיית השיגור שלו יפנה למטרה שיש סיכוי שיקלע אליה.
הוא סירב להאמין -- אז התנשקנו. הוא עדיין לא האמין וביקש להסתכל על כפות ידינו: לשתינו היו ציפורניים עם לק וזו היתה מבחינתו ההוכחה שאנחנו לא לסביות. "ללסביות יש ידיים אחרות!", טען ברגש והוסיף: "ללסביות יש פרצוף מיוחד, עיניים של לסביות, פה של לסביות...לשתיכן אין את זה, אז אתן סטרייטיות".
כמעט מיותר לציין כמה תחקירים אני עוברת עד היום מצד אנשים, שחייבים לסדר לעצמם את הגדרות המגדר שלהם או לפחות לאשרר לעצמם את מה שקבוע להם מראש בראש. אני זוכרת מקרים בהם הגעתי למועדון שמארח מסיבת גייז ולסביות ונאלצתי לשכנע את הסלקטורים בכניסה שאני לסבית, רק בגלל שהגעתי מאופרת ובשמלה ונעלי עקב.
האבולוציה מסתלבטת?
אנחנו חיים בעולם של תדמיות והגדרות. הגזע האנושי חייב להדביק תגיות על כל דבר. אני מניחה שהסיבה היא הצורך להבין את העולם שאנחנו חיים בו, את עצמנו ואת מה שמחוצה לנו. אם לא נבין, לא נצליח לתקשר את עצמנו הלא מובנים עם מציאות לא מובנת. נהיה סוג של אוטיסטים.
מאוד לא נוח להתקיים כך. אפילו בלתי אפשרי. האבולוציה טבעה בנו תבונה ויכולת ניתוח והסקת מסקנות כדי שנשרוד. לא הגיוני שהמנגנון האבולוציוני עושה עלינו מערוף ומסתלבט עלינו בכך שהטביע בנו יכולת שקרית סתם בשביל הכיף.
אז שגבר-גבר יהיה גם אישה? לא הגיוני. הרי הוא אמור להיות גבר-גבר 24/7. תראו לי הומו אחד או אישה (סטרייטית) אחת, שאם יום אחד יגלו שהסטיב אוסטין הגברי שלהם מתהדר בבית בבייבי דול ותחרה -- יישארו איתו בגלל האישיות. לא משנה כמה מפותחים נהיה, כשזה נוגע לסוגיות מגדר, עדיף שהשונה מההגדרה הידועה והנוחה לא יתקיים בבית שלנו.
המגוון קיים
אבל אז אנחנו מפספסים. מתוך ההתמכרות להגדרות, מתוך הצורך האובססיבי להתבצר בעמדה קבועה, לסדר עולמי בטוח, אנחנו עושים עוול למגוון האפשרויות האינסופי שהמציאות מזמנת. המגוון קיים. אנחנו בלבד מצמצמים את המציאות, בגלל שלא נוח לנו להכיל את העושר והכאוטיות שלה.
קראתי פעם מחקר, שטוען שהחלוקה שלנו לזכר ונקבה אינה נכונה. החוקרת הציגה ממצאים ברמת התא, שיש סקאלה רחבה מאוד של מיניות. היא גורסת שיש 2 קטבים: זכר ונקבה, אך המציאות הביולוגית מורכבת מכל מה שנמצא בין הקטבים ולא מהקטבים עצמם. לטעמה, אין 100% גבר ולא 100% אישה.
אולי בעצם חוץ ממני -- אני מרגישה אישה וחולה על נשיות ונשים.
פוסטים נוספים של לימור דהאן: