גרנד סנטרל: יום בתחנת הרכבת המפורסמת בעולם

תחקיר: שחר פלד

ככל הנראה תחנת הרכבת המפורסמת בעולם, גרנד סנטרל טרמינל היא תחנת הרכבות הגדולה הממוקמת במפגש הרחובות 42 ופארק אווניו במרכז מנהטן. רבים מכנים אותה בשוגג "גרנד סנטרל סטיישן", כשמו של סניף הדואר הסמוך ומסילת הברזל הוותיקה "ניו יורק סנטרל", שעל יסודותיה הוקמה.

התחנה נפתחה ב-1871 בבעלותה של משפחת ואנדרבילט העשירה, ונבנתה מחדש ב-1913 בסגנון ניאו-קלאסי על ידי משרדי האדריכלים ריד וסטרן ווורן ווטמור. ביוזמה חדשנית החליט המהנדס הראשי של התחנה לנצל את טכנולוגיות החשמל פורצות הדרך וליצור קומת רציפים תחתית. הקומה העליונה הפכה בבת אחת לנדל"ן מבוקש ובמהרה דירות יוקרה, בנייני משרדים ובתי מלון הוקמו סביב התחנה, שהייתה למוקד המסחרי הנחשק ביותר בכל מנהטן. מדהים מה שתחנת רכבת אחת יכולה לעשות.

כשם שכל הנחלים זורמים לים, כל הרכבות מובילות לגרנד סנטרל. כדי להצליח להתמצא במתחם הענק הומצאה שיטה נוחה למדי: מסלולים אי-זוגיים ממוקמים מצד מזרח, אל מול הזוגיים שבמערב. ב-1947 עברו בתחנה כ-65 מיליון נוסעים, שהיוו 40% מאוכלוסיית ארצות הברית באותה שנה, אך בהמשך הדרך החלה תקופת שפל, שנבעה מתחזוקה לקויה ואלטרנטיבות תחבורתיות שצמחו בינתיים. לאחר עשורים של הצעות מגוונות להריסת התחנה ובניית מבנים במקומה, החל תהליך שיקום, שהתבסס לא מעט על נכסיו של איל-ההון דונלד טראמפ באזור.

>> מי המציא את "גראונד זירו"?

כיום, ביום שבועי ממוצע עוברות בתחנה 660 רכבות, המסיעות כ-125 אלף נוסעים לכל שטחי מדינת ניו יורק ולמדינת קונטיקט הסמוכה. אלה מהווים רק חלק מחצי מיליון המבקרים העוברים כאן מדי יום. הגידול המתמיד בתחנה לא נעצר: ב-2016, כאשר תוקם התחנה הראשונה של רכבת לונג איילנד, יהיו כאן 75 מסילות ו-48 רציפים.

אבל מי אמר שתחנת רכבת חייבת להכיל רק רכבות? המתחם העצום כולל 40 חנויות מסחר, 70 מסעדות (בהן "בר הצדפות" - הוותיקה מבין מסעדות התחנה - שמככבת בצילומים שלפניכם), מאפיות, דוכני עיתונים ושוק אוכל משובח. בתחנה עצמה ממוקמת שלוחה של מוזיאון התעבורה של ניו יורק, ובעתיד צפויה להיפתח בה גם חנות הדגל החדשה של Apple. בעבר, למשך 20 שנה, התחנה כללה גם גלריה ובית ספר לאמנויות שנסגר ב-1944, וכן את מרכז החדשות של רשת CBS עד 1964 - אז הוסבו האולפנים למועדון ספורט ולמגרשי טניס.

הסודות והקונספירציות סביב התחנה

מעניינים במיוחד הם המעברים הסודיים של המתחם הענק. מרתף "סודי" שנקרא 42M מכיל את כל מערך החשמל של הטרמינל. מיקומו המדויק הוא סוד שמור ואינו מופיע במפות התחנה, אך שמו הולך לפניו מאז שדבר קיומו נחשף בתוכנית התיעודית של ערוץ ההיסטוריה, "ערים של העולם התחתון", ובספיישל של נשיונל ג'יאוגרפיק. במהלך מלחמת העולם השנייה היה זה אחד המתקנים השמורים ביותר, שכן פגיעה בו עלולה הייתה לעכב את תנועת הכוחות הצבאיים לחוף המזרחי. מספרים שאדולף היטלר שלח שני מרגלים לנקודת התורפה האמריקאית, אך אלה נעצרו על ידי ה-FBI טרם ההוצאה לפועל של מזימתם.

עוד אזור מסווג בתחנה היה בעבר רציף 61, שנמצא מתחת לאדמה וקישר ישירות בין הלימוזינה של הנשיא פרנקלין ד. רוזוולט למלון היוקרה וולדורף-אסטוריה, על מנת שהציבור והתקשורת לא יראו את נכותו. הדיווח על הרציף המיוחד התגלגל בכל זאת לעיתונות ונחשף ב"ניו יורק טיימס" ב-1929.

דלת סתרים נוספת נחבאת ברצפת עמדת המודיעין שברחבה המרכזית, ומעליה מתנוסס הסמל המזוהה ביותר של התחנה: שעון בעל ארבע פאות, העשויות מאבני אופאל ששוויין מוערך בין 10 ל-20 מיליון דולר. בן דמותו הגדול של השעון, הממוקם מחוץ לתחנה כשהוא פונה לרחוב 42 המרכזי, הוא שעון שמכיל זכוכית טיפאני'ס ומוקף בדמויותיהן השומרות של הרקולס, מינרווה ומרקיורי – פסל בגובה של 14.6 מטר, שהיה בזמנו הגדול בעולם (גם הוא מצולם למעלה).

במרכז הרחבה האדירה של המתחם, המכילה תמיד המוני אדם, מתנוסס מהתקרה הדגל האמריקאי. הוא נמתח כאן כתגובה מיידית להתקפת הטרור של 11 בספטמבר. אף שהייתה רחוקה משאון הטרור ב-2001, התחנה הייתה בעבר בסכנה ב-11 בספטמבר משלה, בשנת 1976. קבוצת לאומנים קרואטים שתלה בתחנה פצצה, שהרגה את החבלן ופצעה שלושים בני אדם. באותה שנה הוכרז המבנה כאתר היסטורי לאומי.

כוכבת הקולנוע הגדולה מכולם