הסלוגן "העם דורש צדק חברתי" נשמע לגמרי כמו סיסמה של מהפכה מן העבר. סיסמאות דומות חרטו על
דגלן כמה מהפכות מפורסמות בהיסטוריה. החל מהמהפכה הצרפתית (1789), שהסיסמה "חופש,
שיוויון ואחווה" הובילה אותה, דרך המהפכה הקומוניסטית (1917) שרצתה להחליף את
המשטר המנוון ברוסיה במשטר שבו ישלטו צדק חברתי, שיוויון בפני החוק, צמצום הקניין הפרטי
וחרות לאזרח, ובהמשך, ילדי הפרחים בארה"ב בשנות ה-60 של המאה ה-20, שאומנם
לא חוללו מהפכה במובן האבסולוטי, אבל הביאו אל השיח הציבורי נקודת מבט חדשה וחתרנית
שהתבטאה בסיסמא "שלום, שיוויון ואהבה".
המהפכנים הצרפתים שנקראו "חסרי המכנסיים" מפני שלא לבשו את מכנסי הבריטשס התקופתיים.
 
דור שלם של צעירים ואני בתוכם, שגדל באותן שנים מופלאות, האמין בכנות שהסיסמה "אני ואתה
נשנה את העולם" היא לא רק סלוגן אלא אפשרות של ממש.
 
תחושה זו של תקווה ואמונה בעתיד טוב יותר, שליוותה אותי בצעירותי, כמעט נשכחה לגמרי בבגרותי,
עד שהגיעה המחאה החברתית האחרונה והפיחה בה רוח חיים.
 
אל תיבהלו, אני לא מתכוונת ללמד אתכם שיעור בהיסטוריה. כל מה שאני רוצה זה רק לבדוק
סוגיה אחת: איך מתלבשים מחוללי מהפכה?
 
אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהבגד משקף את הלובש, אז אולי נוכל ללמוד משהו על המהפכנים
על פי הלבוש שלהם.
 
נתחיל במהפכה הצרפתית, שחלק ממהפכניה היו פאשניסטים עם קבלות.
הם אפילו נקראים  עד היום בשם "חסרי המכנסיים" , כינוי שדבק בהם בגלל שסרבו ללבוש את
מכנסי הבריטשס התקופתיים שאיפיינו את מעמד האצולה, ובמקום זה לבשו דווקא מכנסיים ארוכים,
שנכנסו מאוחר יותר למלתחה הגברית בשביל להישאר.

שרלוט קורדיי. בגדי המהפכנית הצרפתית
מאותה מהפכה זכורה לנו גם דמות נשית אחת, שרלוט קורדיי, שלקחה חלק פעיל במהפכה.
היא היתה ממש היפסטרית, שלבשה בגדים אינדווידואליסטיים בסגנון פשוט ונטול קישוטים. אלה היו שונים
לגמרי מבגדי הנשים בתקופתה, שהתאפיינו אז בקרינולינות מהודרות ומקושטות עד מאוד.
המהפכה הצרפתית הותירה אחריה גם שני כובעים מפורסמים שנכנסו להסטוריה של הלבוש. האחד הוא הכובע
שחבשו היעקובינים, פלג אחד של המהפכנים, שנראה כמו קפוצ'ון, והשני הוא כובע עם שובל שהזדקר
כלפי מעלה, שאיפיין פלג אחר.

כובע המהפכנים היעקובינים במהפכה הצרפתית 1789
כובע המהפכה הצרפתית הנשית
 

מהפכנים בולשביקים, 1915. צילום: גטי
לואיז בריאנט בחליפת קוזק ומגפי בוקרים, 1918. צילום: גטי
 
הלאה, אל המהפכה הבולשביקית (1917). גם כאן אנחנו רואים שהמהפכנים, וביניהם
סטאלין הצעיר, מתלבשים באופן שונה לגמרי מלבוש האצולה והמעמד הגבוה המקובל באותה תקופה.
בגדי המהפכה שלהם פשוטים וצנועים ומבטאים חתרנות ואנטי-אופנה, שמאוחר יותר יבטאו גם את
לבוש חלוצי העלייה השנייה והשלישית בארץ-ישראל.
 
כהיפסטרית של התקופה בחרתי בלואיז בריאנט, שכתבה את הספר "שישה חודשים אדומים ברוסיה",
והפגינה בלבושה סגנון אינדויבידואלי חריג.
 
סטודנטים מפגינים בפריז 1968. צילום: גטי

 

 

 

 

אנג'לה דיוויס, 1969. צילום: גטי

 
קפיצת דרך ואנחנו כבר בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20, עם ילדי הפרחים, שהכניסו לאופנה את
המיני, השיער הארוך עם הפרחים, סמל השלום שתלוי על שרשרת ארוכה ולבוש אתני (שהיה למעשה
הגל הראשון של אופנת הניו-אייג' של שנות האלפיים), שאותו הביאו לאירופה החיפושיות לאחר ששהו
אצל המהרישי בהודו לצורך למידה והארה.
 
לבוש  זה, שבתחילת דרכו לא התקשר עם מהפכה אלימה, אלא נראה יותר כמו מהפכת קטיפה,
איפיין מאוחר יותר את הסטודנטים הצרפתים שיצאו להפגנות אלימות נגד משטרת פריז בשנת 1968.
ההיפסטרית התקופתית שבה בחרתי כדי לייצג את מהפכת שנות ה-60 היא אנג'לה דיוויס,
אינטלקטואלית שחורה, אפרו-אמריקאית, שגידלה שיער מקורזל המקיף את ראשה כהילה ואת שמלת
המיני שלה אהבה ללבוש כבגד מינימליסטי, שחור וצמוד.

הכובע של דפני נכנס להיסטוריה, 2011 צילום: עמי סיאנו
היפים ותיקים בהפגנת המיליון. צילום: עמי סיאני
 
ומחאת האוהלים? איזה בגדים היא תכניס להיסטוריה כבגדי המהפכה הנוכחית? דווקא כאן אני
מעדיפה שלא לענות על השאלה. כי בהיסטוריה צריך לקחת מרחק זמן מנקודת ההתרחשות על מנת
להגיע למסקנות מבוססות.
 
אסתכן רק ב"נבואה" אחת והיא המגבעת של דפני, שכבר בתחילת המחאה הופיעה על ראשים רבים.
אבל אם למישהו מכם יש רעיון או השערה לגבי בגדי המהפכה הנוכחית שלנו- אתם מוזמנים לטקבק.