הדפסה
לכתבה באתר
כל הכבוד למארגני ההפגנה והמחאה (של העגלות ובכלל), מצדיע ליכולתם ליחצן ולארגן צעדות ואירועי ענק תרבותיים, שהזכירו לי יותר במות בידור של יום העצמאות מאשר הפגנה.
אבל האם "הישראלי החדש", תואר שהוענק לו בשלושה בספטמבר 2011, באמת הפך את עורו? האם יפסיק לקבל גזירות שונות כאילו הן כוח עליון ויצא לרחובות כאשר פוגעים בו ומתגמלים אוכלוסיות שלהן כוח להשפיע מתוך השלטון? האם יעשה זאת גם כשלא מחכה לו הופעה של דג נחש ואייל גולן? היש תקווה שכל אחד יתחיל לתרום ולעשות מחלקת האלוהים הקטנה שלו?
כעת, כאשר ועדת טרכטנברג בוחנת אפשרויות לטפל ברשימת הדרישות הנעה בין גחמות לבין טיפול בסימפטומים של בעיות עמוקות הרבה יותר, שרובן נובעות מהשלטון האוליגרכי בישראל, לכאורה הוכרז מצב של שקט תעשייתי. גם אם ההמלצות שלה תתקבלנה ותיושמנה באורח פלא ע"י הממשלה, סביר שאנו עומדים בפני תהליך שעלול להימשך שנים כדי להפוך כ-24% מאוכלוסיה החיה מתחת לקו העוני בישראל ל-5%~10% כמקובל בארצות מפותחות.
כוח הרכישה שלנו עלוב וחשוב לטפל במחלה ולא בסימפטומים וזה בסמכות ובכוחה של ממשלה שאינה מנווטת ע"י בעלי ההון, אלא ע"י רצון העם.
לקחת את שמיכת התקציב, אחרי שמתחנו אותה קצת ולכסות את היד שקר לה (שצועקת חזק יותר מעל דפי הפייסבוק) על חשבון הרגל שכבר די חשופה (שלא יכולה לרכוש בכלל מחשב) אינה הדרך לפתרון ועל כך זעקו נציגים של העשירונים הנמוכים ביותר שמספרם הכולל היה זעום בהפגנה אמש (כ- 50% מהמפגינים בכיכר המדינה, היו עשירונים 8~10 ולא העשירונים הרעבים).
אפשר וצריך להעלות את השכר במשק, כי לשכבות קשות היום, כל נושא חינוך חינם בשנים הראשונות של הילדים לא רלוונטי. הרי מעולם לא שילמו למשפחתון או מטפלת והכרה בהוצאה מוכרת לא רלוונטית במדרגות המס שלהם.
פרופ' ירון זליכה, לשעבר החשב הכללי במשרד האוצר, היטיב לתאר בהומור ציני את הגישה של הישראלי הממוצע בשימוש במילה 'אחראי'. באנגלית, אחראי = Responsible משורש Response להגיב, האחראי מגיב. בעברית, אחראי משורש אחר, האחראי ידאג שמישהו אחר ידאג לפתרון הבעיה.
אינני יודע עד כמה מספר הלייקים לדף בפייסבוק הוא מדד איכותי, אבל כאשר רואים פערים בסדרי גודל כאלו, משהו די רקוב בממלכת דנמרק.
ראיתי התלהבות רבה ממספר המצטרפים לדף 'צרחת האימהות הצרכניות' או הדף הרשמי של צעדת העגלות, דפים שמלווים את מאבקם של ההורים בתקופה זו. צר לי שאינני שותף להתלהבות ממספר בן 4 ספרות, שאינו מדגדג מספרים גדולים בהרבה העוקבים אחר פרסומים אוויליים בדפים כמו האח הגדול, כ-120,000, 85,000 לכוכב נולד, הדור הבא 75,000, ו-60,000 להישרדות.
קיימת בריחה מהמציאות לתוכניות צהובות ותוכניות בישול במקום התמודדות בתוכניות צרכנות שמנעו, מונעות ומסייעות באמת לעשות פה שינוי לטובה. הנה מאסטר שף הטרייה, כ-55,000 לייקים בפייסבוק לעומת כלבוטק הותיקה עם כ-8000 צרכנים מודעים בלבד.
יעידו עמיתיי שתמיד הצהרתי כי עם הספר אינו קורא כלל על צרכנות. כל ניסיון להרים פה מגזין צרכנות אמיתי נכשל או נפל קורבן לגורם הון והתקווה היחידה שיש לי שהאנשים הנפלאים שהובילו לכיכרות יגיעו לפוליטיקה ולא יתפתו (לפחות לא לשנים ארוכות) לכל הלחצים שהפכו את שליחי הציבור לשליחי הטייקונים.
איך משפצים את הישראלי הישן?
"הישראלי הישן" הוא צרכן גרוע שלא יוותר על הנוחות שלו. הוא יחפש לא פעם קומבינה לעצמו במקום לזעוק או לנסות ולתקן עיוותים לכלל ולדורות הבאים.
דבריי כאן מנסים לעורר ולעשות משהו בשיפור איכות החיים של כל אחד מאיתנו למען חסכון כסף במיידי ע"י צרכנות חכמה ולא צרחנות בכיכר, שאם היא תתפוגג לפני שתהפוך לכוח פוליטי, היא עלולה להיזכר רק כבמות בידור וסצנה פסטורלית של אוהלים בשדרה.
התחלתי בסיפור על מכולת שנסגרה וטבעי שננסה להבין את משמעות המעבר מהמכולות השכונתיות למרכולים הענקיים שחולשים על כ-90% מכלל מכירות המזון בישראל. כאשר ממפים את אלו לשני גופי שליטה עיקריים, מבינים כי הריכוזיות הזו אינה מאפשרת תחרות הוגנת, האפשרית רק כשהכוחות בשוק דומים בכוחם. (אדם סמית: "אם השחקנים לא שווים בכוחם נגיע למקסימום עוני").
כדי לשרוד, חלק נכבד מהמכולות הפכו בעל כורחם לחנויות בוטיק, המתמחות במאכלים מיוחדים ובמקום להוות כוח בשמירה על מחירי המזון ברמה שפויה, יצאו מהתחרות ובחרו נישה נפרדת בה ההתנהלות היא בזירה אחרת. ואז בהן תמצאו גבינות ייבוא, במחירים כפולים מאשר מעבר לאוקינוס, למרות שהדרך משוויץ לארה"ב ארוכה מזו לישראל.
יהיו שיטענו כי רשתות המזון הגדולות חוסכות לנו כסף בזכות כוחם המסחרי, אבל הימים הללו, שהמכולות היו עוד במשחק, נגוזו, והיום יש שילוב של משכורות נמוכות לעובדים ברשתות ושל ישראלי שאינו טורח לבדוק ולהשוות את המחירים, רוכש הכול ובמקום אחד ויוצר ביקוש נקודתי המעלה את המחירים. שני המנגנונים, שחיקת שכר במסחר ובשירותים והעלאת הרווחיות - שוחקת את יכולתנו להתקיים בכבוד.
הממשלה צריכה, ע"י הגבלת נתח השוק לכל משווק, ליצור מצב של יותר מתחרים בשוק, אבל עד אז כדאי שנביט סביב על האפשרויות העומדות לפנינו.
כרטיס מועדון בבקשה
השפע האדיר והמבצעים הקורצים, יחד עם עגלות שמידותיהן הוגדלו ל-XXL, יצרו מצב שאנו מגיעים עם רשימה שכבר מראש מכילה מוצרים מפנקים רבים שלא היינו פוגשים במכולת השכונתית. עד שמגיעים לקופה, הרשימה המקורית משמינה עוד יותר לסל מוצרים רחב ומיותר שנאסף ממדפי ה-"1+1" וכדומה.
גם אם קיים הפרש קל לטובת המחירים במרכולים הגדולים, החשבון הסופי בקופה יהיה גדול יותר מאשר יהיה במכולת המקפידה על יחס שפוי יותר של מוצרים בסיסיים ופינוקים.
פיתויים כמו כרטיסי מועדון הצוברים מידע על הרגלי הצריכה שלנו ומעודדים צריכה מוגברת כדי להגיע לסכום חודשי מסוים המבטיח מתנה, שלא הייתם שוקלים לרכוש אם הייתה בתשלום, כי אין בה באמת צורך אמיתי, הם גם מאפיינים של הרשתות הגדולות.
אם ניקח את תל-אביב לדוגמא, נמצא שיש בה כ-300 חנויות לממכר מזון. שופרסל ומגה תופסים קצת למעלה מ-10% ממספר זה ומספר דומה לרשת AM:PM. לאחר סינון, נמצא למעלה מ-200 מכולות ומינימרקטים שאינן קשורות לרשת גדולה המהוות אלטרנטיבה ראויה.
כדאי לבדוק בקרבת הבית מהן האלטרנטיביות ולהשוות את המחירים של המוצרים התואמים את הרגלי הצריכה האמיתית שלכם ולא זו התואמת את המבצעים החודש או הקופונים המציפים את הדואר.
פריסה מראש – שחיטה
גם בחנויות עצמן כדאי לעצור רגע לפני חזרה להרגלי נוחות יקרים. מחירו של לחם פרוס מראש גבוה ב-50% מזה של ההוא שפורסים במקום או בבית. עבור משפחה מדובר בחסכון של מאות שקלים בשנה.
גבינה צהובה "העמק" יקרה ב-100% אם תבחרו לרכוש אותה פרוסה באריזה הססגונית של תנובה (85 ₪ לק"ג), לעומת אותה גבינה שישמחו לפרוס לכם במעדנייה (42 ₪ לק"ג). רוכשים חבילה של 400 גרם לשבוע? הנה לכם חיסכון של כמעט 900 ₪ בשנה, מבלי לוותר על דבר מלבד קצת נוחות וזמן בתור.
היזהרו ממבצעים. לעיתים הנחה על מוצר מסוים עדיין לא תביא אותו למחיר מותג אחר. השוו מחיר ליחידת משקל או נפח (החוק מחייב סימון כזה על המדפים) ולא מחיר אריזות. ביצים במידה XL יקרות בכ-25% מאלו בגודל L, אמנם הביצה גדולה יותר, אבל בפועל ההבדל בגודל לא ממש ישנה לכם אם אתם מכינים ממנה חביתה בת עין אחת או שתיים, כך שתצרכו כמות זהה של ביצים, אבל תשלמו יותר.
החלב בקרטון יקר מזה שבשקית בכ-25%, אבל רבים מתעבים כל כך את השימוש בשקיות הרופסות שהם השלימו עם הקנס הזה. כדאי להציץ לפעמים במארזים של 2 ליטר בקרטון, לפחות טרה מוכרת כרגע במגה את שלהם במחיר הגבוה יותר ב-7% בלבד מזה שבשקית.
מזון תינוקות יעלה לכם למעלה מ-25% יותר אם תבחרו לרכוש במארזי ה-400 גרם במקום ה-700 או ה-900 גרם (לפי המותג).
חיתולים חד-פעמיים מתחילים מעלוּת של כ-25 למארז (טיטולים/ליטופים), לעומת 45 ₪ בממוצע עד כמעט 70 ₪ ליקרים ביותר. המלצתי החמה היא בכל פעם שעוברים לגודל הבא, להתחיל עם הזול ביותר. אם המוצר מתפקד כראוי להתמיד ורק אם יש בעיה, לעבור למותג יקר יותר. החיסכון הפוטנציאלי יכול להגיע לאלפי שקלים עד הגמילה לכל ילד.
אפשר וחשוב לבדוק אלטרנטיבות לכל המוצרים שאתם רוכשים באופן שוטף. רכישה חכמה ומבוקרת יכולה לעשות פלאים לחשבון הבנק שלכם.
דלק, ליסינג ועוולות אחרות
רכישת רכב היא ההוצאה הגדולה ביותר אחרי דירה ובשוטף עשויה להיות הוצאה גבוהה כמו משכנתא או לחילופין שכירות.
תחבורה ציבורית ורכבות בישראל אינם מציעים כיום אלטרנטיבה אמיתית לרכב פרטי ועובדה היא שרבים בוחרים ברכב למרות המיסוי מן הגבוהים בעולם. רק בסינגפור, המעודדת רשמית שימוש בתחבורה ציבורית והפחתת זיהום אוויר, תמצאו את המזדה 3 במחיר של למעלה מ-$100,000 סינגופורי שהם כ-300,000 ₪.
הנסועה הממוצעת לרכב פרטי בישראל היא כ-17,000 ק"מ לשנה, קרי כ-1400 ק"מ לחודש המתורגמים עם מחירי הדלק הנוכחיים, בנסיעה עירונית ובפקקים לתצרוכת גבוהה יחסית המביאה להוצאה של כ-1500 ₪ לחודש.
איך אפשר לקצץ בעלות זו? הנסיעה היומית לעבודה היא התורם העיקרי לנסועה. השאלה כמה עמיתים לעבודה מתגוררים בקרבתכם? המושג Car Pool או הסדר הסעות הדדי, יכול להיות פתרון יעיל ולחסוך בקלות 500~1000 ₪ לחודש, תלוי במרחק שלכם ממקום העבודה. גם הנתיב המהיר על כביש ירושלים ת"א נפתח לכם חינם אם תהיו ארבעה ברכב.
עובדי ההי-טק שמצד אחד מרוויחים משכורות נאות ומצד שני מאופיינים בציבור צעיר יחסית שלא צבר עדיין נכסים וחסכונות, מצא את הליסינג התפעולי כפתרון קסם לרכישת רכב חדש. פתרון הליסינג גרם לגופי כוח המשתמשים בכוחם להוריד מחירים מהיבואנים ואלו האחרונים מעלים את המחיר לפרטיים כדי לשמור על רווחיות.
כמובן שפיתרון הליסינג אינו כלכלי לרוב המשתמשים, בעיקר כששווי השימוש בו כבר אינו משמש למקלט מס כמו בעבר, וחברות צוברות הון שהיה יכול להיות מחולק כהנחות לכלל ציבור הרוכשים מצד יבואני הרכב וזה מעבר למימון הכלכלי שגם מעשיר את הבנקים.
השוואת מחירים אינה מילה גסה
שתי חנויות לממכר מוצרים לתינוקות ממוקמות 260 מטר זו מזו בקרבת קניון איילון בבני ברק. מושב בטיחות משולב בוסטר בשם ביליין נמכר בשתיהן, כאשר ברשת אחת המחיר הרגיל הוא 699 ₪ ואילו בשנייה 349 ₪ בלבד. נראה לכם הזוי, אבל העובדה ההזויה באמת היא שהמוצר הזה נרכש גם במחירו המופקע ואיש לא זועק ואיש אינו מחרים, כי אלו שמצאו את המוצר בחנויות, לעתים אף בפחות מ-300 ₪, מתמוגגים מהעובדה שהם הרוויחו ואחרים מפסידים.
סיפר לי ידיד טוב שהוא גם יזם מבריק, שבישראל חיים רק שני סוגים של אנשים: אלו שדפוקים ואלו שדופקים. המחאה החברתית נולדה כי סוף סוף ירד האסימון שרובנו דפוקים ולכן גם כשאנו לעתים דופקים, באיזון הכולל אנחנו רק פוגעים בעצמנו.
רתמו את האנרגיות הנפלאות של כיכר הצדק החברתי ביום-יום, כי יחד עם 7.4 מיליון ישראלים שלא יצאו לרחובות, אפשר לעשות פלאים אם ננהג בחוכמה ולא נתעלם עוד מגזירות כלכליות שהצטברו כבר לרעה חולה. אמליץ לכם לפנות מזמנכם ולצפות בניתוח מצב המשק ומה ניתן וחשוב לדרוש לעשות כדי לשפר את מצבו (הרצאתו של פרופ' ירון זילכה).