הדפסה
לכתבה באתר
היום ניתן למצוא בתי ספר רבים שבהם המסדרון המסורתי והמוכר הפך למקום פתוח ופעיל. האדריכל דוד נופר
החליט לקחת את הרעיון צעד אחד קדימה ולהפוך את המסדרון לאירוע משמח. בשני בתי ספר שנופר תיכנן - בית הספר היסודי ע"ש יצחק שמיר (יזכה לחיים ארוכים) בחולון, שלאחרונה הושלם האגף האחרון בו, והתיכון החדש במודיעין שחלקו הראשון ייפתח מחרתיים - מציג נופר שתי פרשנויות שונות למסדרון המוסדי. אם בעבר, המסדרון נחשב למעבר תחום וסגור שדרכו מגיעים לכיתות הלימוד, אצל נופר הוא נראה יותר כשדרה עירונית או כמרפסת תצפית.
- לבית הספר הקודם בסדרה -
ברחובות
במודיעין, המסדרון הופך לרחוב
בית הספר המקיף החדש במודיעין יכלול 36 כיתות ועוד 19 כיתות מעבדה, והקמתו עלתה כ-35 מיליון שקלים. האדריכל קיבל כאן אפשרות לשבור מוסכמות וליצור מרחב פתוח ומשותף לתלמידים, המעודד אותם ליצור קשרים ביניהם, בדיוק כפי שאמור להתרחש בכיכר העיר או בשדרה המרכזית.
בית הספר בנוי משתי שורות מבנים, הצמודים זה לזה. שורה אחת מורכבת ממבני כיתות הלימוד, ושורה שנייה מורכבת מאגפי הנהלה, ספרייה, מעבדות וחדרי מחשבים. שתי השורות מחוברות במפלסים העליונים באמצעות גשרים ומתייחסות האחת אל השנייה, כשבתווך מצוי מרחב פתוח ברוחב של 14 מטרים, קומת רחוב, המחליף את המסדרון המסורתי.
מרחב זה מתוכנן כשדרה עירונית שאליה מתנקזת התנועה מהכיתות דרך סמטאות צרות, ובכך הופכת את בית הספר לשכונה עם חיי רחוב שמתרחשים בכל הפסקה. כדי להדגיש את חשיבות השדרה כמקום המנקז אליו את הפעילות בהפסקה, ביקש האדריכל בראשית התכנון ליצור את כל השדרה כמעבר שקוע בחלקו. התקציב לא איפשר זאת, ולכן נגנז רעיון החפירה והוחלט להסתפק במפלס רחוב בגובה הקרקע. "הרעיון המוביל היה לא ללכת על מבנה ריכוזי אלא על מבנה ליניארי (קווי)", מסביר נופר. "יש גרעין שאותו כינינו 'ראש הנחש', שכולל אודיטוריום ל-350 צופים, מינהלה וספרייה גדולה שתשמש גם את סביבת המגורים הסמוכה".
על מודיעין, שאת תוכנית-האב שלה תיכנן משה ספדיה, כבר אמרו שהיא עיר משעממת שלא קורה בה שום דבר. תכנון בית הספר כשדרה עירונית מהווה ביקורת מרומזת על תכנון העיר, ומבקש לתקן באופן נקודתי את המעוות. המרחב המשותף והפתוח, מקורה בגג פח גלי המתנשא לגובה רב ונשען על עמודים צרים. הגג המתפתל כמו נחש שמלווה את ה"רחוב" יוצר חצר דרמטית, שתנסה ליצור חגיגה בזמן ההפסקה וגם אחרי שעות הלימודים. בקרוב נדע אם הכוונות הטובות התגשמו.
איפה יש עוד בתי ספר מוצלחים
>> ירוק בעיניים: בית ספר ''מורשת נריה'' בגבעת שמואל
>> ספריית הזכוכית בבית הספר למדעים ברחובותרואים רחוק רואים שקוף
בית הספר היסודי ע"ש יצחק שמיר נחנך לפני כמה שנים ב"קרית אילון", שכונת המגורים החדשה המוכרת גם בשם ח-300, בדרום חולון. בימים אלה בונים את האגף האחרון, שבו אולם ספורט ואולמות נוספים. בית הספר כולל 18 כיתות ועלותו מסתכמת ב-21 מיליון שקלים (יקר יותר מעלותו היחסית של התיכון החדש במודיעין).
בית הספר התחיל בתכנון מסורתי, בהתאם לתקציב המקובל שמעמיד משרד החינוך. לאחר שהנהלת העירייה הסכימה להרחיב את התקציב, החליט נופר לגנוז את התוכנית הראשונית ולנצל את ההזדמנות לפתח רעיונות חדשים. התוצאה היא "בית הספר השקוף", שהפך כמה סדרים מקובלים והוציא מערכות שנמצאות בדרך כלל בפנים הבניין – החוצה. למשל, המסדרונות יצאו לשטח החיצוני שמקיף את הספרייה, חדרי המוזיקה והמינהלה, כך שיפנו אל פארק "גני הסיפור" (פרויקט שזכה לפני שנתיים בפרס לתכנון עירוני ע"ש דוד עזריאלי) הצמוד לבית הספר. כך נוצרה פרשנות חדשה למושג מסדרון, שהופיע כאן בגרסה שקופה, מזוגגת וממוזגת שדרכה ניתן ליצור קשר הדדי עם האנשים שחולפים בפארק.
"הייתה לנו כאן הזדמנות נדירה לטפל בנושא השקיפות, ולפתח רעיון המתבסס על כך שלא ניתן יותר לייצר שקיפות, שהיא תופעה מכאנית הקשורה בראייה בלבד", אומר נופר. "אני חושב שמצטבר סביבנו סוג חדש של מרחב שדורש פרשנות בכלים אחרים. בפרויקט הזה טיפלנו במרחב שבין מלה לחומר, בין נראה לנסתר, בין דמיון לממשות, בין כוונות לאילוצים ומה שביניהם". לדעתו, בית הספר מצליח לבסס את החוויה ,התנועה והשהות בחללים שהם שקופים לסביבה לקהילה ולתלמיד, ובמקביל הקהילה צופה בנעשה בין כתלי בית הספר. כך, התלמיד צופה בשכונה הצופה בו.
נופר מגלה, כי בבית הספר השלישי שהוא מתכנן כעת במתחם החינוך הזה, אגפי הכיתות והמדעים ימוקמו בעורף המגרש, בעוד שהחלק הקדמי יכלול את האגפים המשותפים - מינהלה, ספרייה ומעבדות. האגפים המשותפים ימוקמו כמבנה מוגבה ורך בצורת דיונות חול ומדרך-עץ מעל, ואילו הכניסה הראשית תיעשה דרך מעבר שקוע - מתחת לחללים הציבוריים.
