אמרתי לאשתי: כאן אני לעולם לא אגור

"ביתו של האדריכל הוא בדרך כלל בבחינת הצהרה מופגנת של סגנונו, השקפת עולמו ורגישותו האסתטית", אמר פעם האמן ומנהל בצלאל לשעבר, פרופ' רן שחורי. ואכן, ביתו של זוכה פרס ישראל לאדריכלות, רם כרמי, משקף היטב את תפיסת עולמו העכשווית.

"רוב המוסדות רוצים לתת לך אווירה של בית. בית חולים, בית ספר, בית קברות, בית כסא – האדריכלות רוצה שתרגיש בבית", מסביר כרמי, שחוגג היום את יום הולדתו ה-80. בכל הפרויקטים שתיכנן אפשר להרגיש בשאיפתו לחבר את המקום לאדם, גם אם הכוונה לא עמדה במבחן התוצאה, ואף ספגה ביקורת ציבורית קשה – כמו במקרה של התחנה המרכזית החדשה בתל אביב או שיפוץ תיאטרון הבימה.

ב-80 שנותיו החליף כרמי לא רק בתים, אלא גם אורח חיים. מגורים בלב המטרופולין הסואן התחלפו בשגרה שקטה ומבודדת בווילה פרטית בהרצליה פיתוח, שם פגשנו אותו.

בקומה העליונה מתגוררים ילדיו. בקומה התחתונה פועל משרד האדריכלים שבראשו הוא עומד, ובקומה האמצעית, קומת הרחוב, נמצאים החללים שבהם הוא מבלה את רוב זמנו: מטבח ופינת אוכל, חדר שינה, וסלון עם פינת עבודה וספרייה עשירה בספרי אדריכלות, שאותם צבר במהלך הקריירה ארוכת השנים שלו.

בסלון המרווח מוצגות עבודותיהם של אמנים ישראלים בני דורו של כרמי, כמו משה קופפרמן ומשה גבעתי, לצד פסלים של אבותיו הרוחניים, דוגמת יצחק דנציגר ומשה ציפר. לצידם תלויות בגאווה עבודותיה של טל, בתו של כרמי, שעליה הוא אומר "שהיתה יכולה להיות ציירת גדולה, אבל היא חזרה בתשובה והפסיקה לצייר".

כשהוא יושב לצד שולחן עבודתו נראה שכרמי מרגיש בנוח בבית שאליו עבר לפני שנים ספורות. השיפוץ שעשה בו ניקה אותו והכניס לתוכו רוח צעירה במובהק.

"לא בחרתי לגור כאן. בזמנו, כשהרצליה פיתוח היתה בקושי מפותחת, ההורים שלי קנו לי ולאחותי (האדריכלית עדה כרמי-מלמד, מ"י) שני מגרשים, אבל לא אני ולא אחותי רצינו לגור כאן. את המגרש שלי מכרתי ליעקב רכטר וחנה מרון, ואני גרתי בתל אביב", מספר כרמי.

מאז עבר לא מעט בתים: "התגרשתי כמה פעמים בחיים שלי, והיתה תקופה שהייתי מתגרש ומשאיר את הבית והכל לאשתי, לוקח את הספרייה שלי ויוצא". אחד הבתים האחרונים שבהם גר היה "בית רוזמרין" – בית משותף שתיכנן בהרצליה פיתוח לקבוצת משקיעים שבה השתתף, ובו החזיק באחת מ-16 הדירות.

"אחרי שנכנסתי לגור ב'בית רוזמרין' היתה תקופה קשה כלכלית, ולכן השכרנו את הדירה לשגרירות הגרמנית ובמקומה שכרנו דירה בשכר דירה נמוך יותר. אחרי שנגמרה תקופת השכירות מכרנו את הדירה, קנינו בכסף את הבית הזה ושיפצנו אותו.

"כשנכנסתי לראות אותו בפעם הראשונה הפנים שלו היה כל כך מכוער שאמרתי לאשתי שאני לפה לא אעבור לעולם. בסוף קנינו ולא הרסנו, כי לא היה לנו תקציב. ניקינו אותו, הפשטנו, הוצאנו את כל החלונות וצבענו בלבן. הבית נקי עכשיו, וזה הודות לכך שהבסיס שלו יפה. בסוף יצא שאני גר בווילה, למרות שמעולם לא רציתי לגור בווילה".

לפרקים הקודמים בסדרה:

>> עם רקורד של אלף וילות, מוטי בן חורין חי בבית ישן, שתיכנן בחצי שעה

>> ולמה אברהם יסקי מתחרט שצבע את מגדל האופרה בוורוד 

מה המקום האהוב עליך בבית?

"אדריכלות זה פיסול באוויר. האדריכלות רוצה שתרגיש בבית. בעצם זה שאתה תוחם חלל, אתה יוצר אווירה שגורמת לך להרגיש בבית. אני יכול לשבת פה ליד השולחן ולהרגיש את החלל מכל הכיוונים. הלב של הבית הזה הוא חדר המגורים, שעם הקשר לגינה בחוץ יוצר את האווירה של הבית. כשאני קם בבוקר, אני אוהב לבוא מחדר השינה שלי, לעמוד פה בכניסה לחדר ולהתגלח. מכאן אני מסתכל על הכל".

איך בחרת את הריהוט בבית?

"כשתיכננו (רם כרמי בשיתוף עדה כרמי-מלמד, מ"י) את בית המשפט העליון, תיכננו שם גם את הפנים. היינו צריכים לבחור את הריהוט לבניין, ולא היה מדובר בסתם ריהוט משרדי, מפני שחשוב היה שהשופט יישב בנוח בכיסאו כשהוא נותן גזר דין. רצינו שהוא ירגיש בבית, ולכן נסענו לדנמרק ולשוודיה לחפש רהיטים מתאימים, אבל שום דבר לא התאים למה שחיפשנו.

"בסוף הזמנו ריהוט שתיכננו במקור אדריכלים כמו לה קורבוזיה או אלוור אלטו, ולהזמנה צירפתי גם אחת בשבילי. את השולחן שבספרייה קניתי בטולמנ'ס, אבל כשהוא הגיע התברר שהוא לא מעץ מלא, כמו שהזמנתי, אלא מפורניר. אמרתי לטולמנ'ס שייקח את השולחן בחזרה. הם לא רצו אותו, ונתנו לי כפיצוי גם את הספה בסלון".

מהי דירת חלומותיך?

"דירת חלומותי היתה בבית המשותף. אבל פה בבית הזה יש אווירה צעירה, רוח צעירה, ובשביל אדם בגילי זה דבר מצוין".

כרמי על האדריכלות הישראלית

לדעתו של כרמי, הייחוד הישראלי באדריכלות נובע מיחסי האור והצל. "בספר בראשית כתוב 'בראשית ברא... וחושך על פני תהום'. זה החלל הראשון", הוא מסביר. "כשכתוב 'ויהי אור', אז הוא ראה את הברדק וברא את העולם והכל התחיל להסתדר. האור הוא החומר הבסיסי שיוצר אווירה של מקום. האדריכלות הלבנה רצתה להתחיל הכל מאפס – האור בה נופל על לבן ופוגע חזרה בלבן. זו אדריכלות ללא צל. לעומתה, האדריכלות הברוטליסטית היא אדריכלות של צל. הצל מחזק את האור והאור מחזק את הצל. האדריכלות שלי היום היא המיזוג בין האדריכלות הלבנה לאדריכלות הברוטליסטית".

כרמי על רקע הבימה המחודשת (צילום: איתי סיקולסקי)

מודל של פרויקט ''מרכז היקום'' בירושלים (צילום: ניקיטה פבלוב)

מה דעתך על דירת המגורים הישראלית?

"בתקופת האדריכלות הלבנה עבדו כאן חמישים או שישים אדריכלים צעירים, שכל אחד מהם בנה לפי כישרונו האישי, אבל היתה ביניהם אחווה ושותפות. לכן הם ייזכרו באדריכלות הבינלאומית כקבוצה, בעוד שהיום כל אדריכל עובד לבד.

"אין לנו היום אדריכלות שאפשר לקרוא לה ישראלית. אנחנו הולכים ומאבדים את עצמנו באדריכלות של הכפר הגלובלי. אם תלך כאן בהרצליה פתוח, תראה את הבתים הראשונים, שהיו צנועים, אחר כך מבנים קצת אקלקטיים והיום, כשהמקום הזה הפך לכתובת שמושכת נובורישים ואנשי הייטק, תראה סגנון חדש של בית מגורים – כזה שאין בו שום דבר מקומי ואין בו גם שום דבר שצומח ותוקע שורשים באדמה. הוא מושתל פה על הנוף כמו נטע זר".

כיצד לדעתך תיראה דירת המגורים הישראלית בשנת 2030?

"זה נכון שאנחנו צריכים לפתור בעיה של צפיפות. אנחנו לא יכולים להמשיך להרוס את כל הנופים עם הבנייה הנמוכה. אנחנו צריכים לעלות בצפיפות, לבנות מגדלים ולהשאיר מספיק קרקע פתוחה".

אבל לא כל אחד יכול לשלם את עלויות האחזקה היקרות במגדל.

"אתה יכול לבנות מגדלים יקרים ואתה יכול לבנות מגדלים זולים. מגדל באופי שלו מתרומם מעל כולם ולכן הוא דומיננטי. אנשים רוצים לגור שם כי מדובר בסמל סטטוס. חוץ מזה, יש בעיה בצורה בה אנו בונים מגדלים. יסקי, שהוא מלך המגדלים הישראלי, מוציא מוצר טוב ויעיל אבל לא יותר מזה. כשבונים מגדל מהסוג הזה, כל דייר שקונה שם דירה בא עם עורך דין מצד אחד ועם אדריכל פנים מצד שני. גם את החוץ לא עושה יסקי אלא מתכנן נוף. בצורה הזו לא תצמח לעולם אדריכלות ישראלית, כי היא לא מבטאת לא פנים ולא חוץ, אלא רק מעטפת".

• הערב (19:30) יתקיים במתחם "התחנה" בתל אביב אירוע לציון יום הולדתו ה-80 של כרמי. האירוע הוא חלק מתערוכת הבוגרים של בית הספר לאדריכלות של המרכז האוניברסיטאי אריאל, שבו מלמד כרמי בעשור האחרון. התערוכה נפתחה בחמישי האחרון ותינעל ב-5.9, והיא נועלת את תערוכות הבוגרים של בתי הספר לאדריכלות בישראל השנה.