חזרנו השבוע מחופשה בכרתים. היה שם חם ודביק - בדיוק כמו פה - אבל המזגנים והאינטרנט עבדו פחות טוב מאשר בישראל. אז בסך הכל אפשר להגיד שטוב לחזור, ולו רק כדי להתמזג ולהיות בקשר.

ובנימה פחות נרגנת, אני חייבת להודות שהיתה לנו חופשה מצוינת. באמת. המלון היה יפה, חוף הים משגע והבריכות הרבות ב"ריזורט" היו קרירות ומזמינות. בבוקר נישנשנו במבה ליד הבריכה ההומה, ובלילה שתינו אוזו ליד הבריכה הסגורה. היה גם שם ירח מלא וקרם הגנה לכל המרבה במחיר – חופש, יוּ-נואו...

אבל (אבל!) האקשן האמיתי היה ב"חדראוכל". אאוווחח!!! איזה חדראוכל משו-משו. חצי פנסיון - אבל איזה חצי. מזנונים עמוסי כל טוב בצורה מעוררת פליאה כנה. כמות, מגוון וקצב מילוי מגשים שעמד בקושי בקצב הביקוש וההעמסה. לא להאמין איזה תיאבון מפתחים כשלא עושים כלום... היה לנו ממש מזל גדול שכל 12 שעות פתחו מחדש את החדראוכל ויכולנו להשיב את נשמתנו. כן רעבים, לא רעבים – בבקשה לא לבלבל לנו את המוח בזוטי דברים שכאלה. יש שם אוכל? הרבה? חינם? טעים? חינם! אז קדימה!!! מה השאלה פה בכלל?

אני חייבת לרשום לי לתזכורת לפעם הבאה שאני בנופש: "נוֹט לעצמי - הדרך אל הגיהינום עוברת ליד הבּוּפֶה של החצי פנסיון". כי זה פשוט היה אסון - הרי ה"חצי פנסיון" משולם מראש ולכן כל טיול ו/או גיחה החוצה מהמלון יכולים להתרחש אך ורק אחרי ארוחת הבוקר. ומצד שני, חייבים לשוב לחיקו החמים של המלון בזמן – כדי שנספיק להתרחץ ולהתארגן יפה לארוחת הערב (היה שם "דרס קוד": גברים היו חייבים להופיע לארוחת הערב במכנסיים ארוכים ובנעלים סגורות – נשים יכלו לבוא איך שבא להן). למחרת בבריכה כבר היה ברור מי העמיסה בבופה יפה-יפה ומי שמרה על עצמה.

ייאמר לזכותם של המלצרים והטבחים הרבים בחדראוכל בכרתים שהם לא ניג'סו. ניסיתי לתאר לעצמי מצב בלהות שבו השף שאחראי על כל מנה היה מפציר בי ("נו, תמי - לא תטעמי את הרוסטביף שלי? את יודעת כמה שעות עבדתי על זה?") והמלצרית מנסה לעורר בי רגשי אשמה ("היידה תמי, עוד ביס קטן ואני מרוקנת את המגש... מה קרה? לא טעים לך?")

רגע, רגע – זה מזכיר לי את מה שקורה אצלנו בבית כשחוזרים מהחופשה ומזמינים אורחים. פתאום נדמה לנו שאין מנוס מלהציע את הכמויות ואת המגוון שראינו שם. והעובדה שמדובר ב-15 חבר'ה בלבד לא מעלה ולא מורידה. אנחנו נעמיס על המזנון אוכל ל-70 איש ומה שלא יכנס בכוח - ייכנס עם עוד קצת כוח: "זה מתכון חדש.... זה מתכון ישן.. זה מתכון של אימא שלי... נו. ביס קטן יהרוג אותך???"

אז בואו נלמד מהמלצריות בכרתים – בואו נכיר באינטליגנציה הקולינרית של האורחים שלנו: "ירצו, יאכלו - לא ירצו, לא יאכלו".

ובנימה יוונית אופטימית נכין הפעם צזיקי – מטבל יוגורט כבשים חמצמץ, שהיה היה הדבר הראשון שטעמתי בכל ארוחה בכרתים. יאסו!

 

(צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

 

צזיקי

גרסה סמיכה במיוחד של המטבל היווני האהוב. מצאתי שהשילוב של לבַּנה כבשים עם יוגורט כבשים (לא דל שומן) עוזר להגיע למרקם העשיר של מה שהיה בכרתים.

 

מרכיבים (כ-6 מנות)

3 מלפפונים ירוקים, טריים ושטופים

750 מ"ל יוגורט כבשים (לא דל שומן)

2 כפות לבַּנה כבשים

1 שן שום, כתושה

מיץ מ-1/2 לימון

1 כפית מלח

1 כפית פלפל לבן

 

אופן ההכנה

1. קוצצים את המלפפונים בקליפתם לקוביות קטנות, או חותכים לז'וליינים דקים. שמים בקערה.

2. מוסיפים את שאר המרכיבים ומתקנים את התיבול לפי הטעם.

3. המטבל משתבח לאחר כמה שעות קירור.

 

עוד על המופע "עשרת הדיברות למארחת השפויה" - באתר של תמי סירקיס