מרבית הציפורים בעולם נמצאות בסכנת הכחדה. 130 מינים ידועים של ציפורים כבר נכחדו לחלוטין, ולכ-1,200 נוספות צפוי עתיד דומה. הסיבה העיקרית לכך היא אנחנו, בני האדם. המציאות הזו מטרידה לא מעט אנשים, שמנסים ליזום פעולות שונות כדי להציל את הציפורים. בין המוטרדים אפשר למצוא גם אדריכלים ומעצבים, שהחליטו לרתום את הידע המקצועי שלהם כדי להקים מבנים ומוצרים שיוכלו להשאיר עוד כמה ציפורים בחיים. הנה כמה פתרונות יצירתיים במיוחד.

 

העיר הספונטנית

 

למי שנוהג לפקוד בקביעות את גני Cremorne וגני Duncan Terrace בלונדון, נכונה הפתעה. בשנה שעברה צופו מספר עצים בגנים ב-250 קופסאות עץ (כל אחד), כדי לארח בהן ציפורים ובעלי כנף זעירים. "העיר הספונטנית", נקרא הפרויקט הזה, ואחראית לו קבוצת סטודנטים לאדריכלות. לדבריהם, מדובר ב"בית גידול פיסולי". כשמביטים על העצים המארחים את שכונות הציפורים האלה ניתן לראות מאחוריהם את בנייני השכונה, שסגנונם האדריכלי מתכתב עם מראה תיבות הקינון. את הפרויקט היצירתי יזמה גלריה בריטית לאמנות ציבורית בשם Up. הקנים יישארו כאן שנתיים לכל הפחות, ותושביהם – ציפורים, פרפרים, חרקים ותולעים – יתועדו במצלמות קטנות עם חלוף העונות.

 

עיר הציפורים

 

אוולין ויזר, סטודנטית גרמניה לאדריכלות, נענתה לאתגר שהעיר ההולנדית דורדרכט הציבה: לבנות פרויקט שיזמין את בעלי החיים הרבים השוכנים מסביב לעיר לבוא בשעריה ולהשתכן בעיר האנושית. התשובה של ויזר נקראת "עיר הציפורים". באחת ההרצאות שבהן הציגה את הפרויקט, היא סיפרה שכאשר טיילה בטבע הפראי סביב דורדרכט ראתה ציפורים רבות, אבל כאשר סיירה בעיר הסמוכה לא ראתה אף ציפור. היא ביקשה להגביר את הנראות שלהן ברחבי העיר, כלומר לאפשר להן להרגיש נוח במרחב העירוני.

 

לאחר מחקר מקיף על אורח החיים של ציפורים, הבינה ויזר שאין מנוס אלא לבנות לציפורים תיבות קינון. היא גם למדה שציפורים נקשרות באופן ספציפי לקנים מסוימים, ולכן מידות התיבות, קוטר הפתחים שלהן והגובה בו הן ממוקמות מכתיבים את מין הציפורים שישכנו בהן. ויזר מציינת שזו תכונה שהציפורים חולקות עם בני אדם: לאנשים שונים צרכים מסוימים, שמכתיבים בתים שונים באותה העיר. אחרי שחקרה 33 מיני ציפורים המסוגלות להתגורר בסביבה עירונית ולקנן בתיבת קינון, החליטה להציב את התיבות השונות בתוך אותה המסגרת וליצור "עיר ציפורים" מעורבת. מעבר ליופיין של המסגרות, שהוצבו בעיר ביולי האחרון, הן גם מהוות ניסוי חברתי עבור ציפורים ובני אדם.

 

קיר בעלי החיים

 

גם המעצבת הבריטית גיטה גשוונדטנר חשבה על רעיון דומה, אך בניגוד לוויזר שיצרה מסגרת עם מגוון תיבות קינון, כאן מדובר בקיר שמכיל אלף קופסאות קינון המיועדות לציפורים, לעטלפים ולחרקים. "קיר בעלי החיים" באורך 50 המטרים כולל ארבעה דפוסי תיבות קינון הנבדלות ביניהן בנפח, בגובה ובגודל הפתחים.

 

הקיר נבנה בשנה שעברה בעיר הוולשית קרדיף, שעוברת פיתוח מאסיבי בשנים האחרונות. ההשלכות הסביבתיות של פיתוח האזור הדאיגו אנשים רבים ופתרונות שונים הוצעו ואף יושמו. אחד מהם הוא אותו קיר קינון, שתפקידו להפריד בין פרויקט המגורים (עבור בני אדם) שהוקם שם לאחרונה, לבין גדות הנהר העובר שם. כמות תיבות הקינון אינה מקרית – זהו מספר הדירות בדיוק שמציע פרויקט המגורים האנושי בקרדיף ביי, אזור חדש שנבנה בעיר.

 

אם תבנו את זה, הן יבואו

 

רעיון מעניין אחר לעידוד בעלי חיים לעבור אל העיר מגיע מהאמן הבריטי בן פגה. הפרויקט נקרא "אם תבנו את זה, הן יבואו" (If you build it, they will come) – ציטוט מפורסם מהסרט האמריקאי "שדה החלומות", בכיכובו של קווין קוסטנר. שמו של הפרויקט (והציטוט) מייצג אותו נאמנה: זאת הזמנה אדריכלית לדבורים, לבוא ולהתגורר בתיבות מיוחדות שנבנו למענן. וכך, ביולי אשתקד הציב פגה ברחבי לונדון 30 קופסאות שיכולות לארח לא פחות מ-20 אלף דבורים. הקופסאות מכילות חומר כימי המורכב משמנים, משעוות דבורים ומפרומונים של מלכת דבורים, ומטרת התרכובת הזו למשוך את הדבורים לעזוב את הכוורת שלהן ולהקים קהילה חדשה בקופסאות החדשות. את הקופסאות הפקיד פגה בגינות, במרפסות ועל הגגות של 30 תושבים המתגוררים במרחק חמישה קילומטרים זה מזה. המרחק לא נבחר באקראי: זהו רדיוס המרחק שבו ריחו של החומר המפתה נישא באוויר.

 

פגה מודע לפחד שדבורים מעוררות באנשים, וניכר שזהו אלמנט חשוב ביצירה שלו. "הפרויקט נע על קו התפר שבין תקווה לפחד", הוא מסביר. הפרויקט המתמשך נוחל הצלחה בקרב הדבורים, שמקיימות שם מושבות ערות, וגם בקרב בני האדם המארחים אותן, שנמצאים בתקשורת מתמדת זה עם זה. 

 

>> ויש גם בית על העץ: קן לציפור