תצוגת הדפסה של -- בואי קלה

בדיוק בעוד שבוע, ביום שישי הבא (19.8), הרכבת הקלה בירושלים תצא לדרך. עדכון: ההשקה נדחתה שוב למועד לא ידוע, ולא בפעם הראשונה. עדכון 2: הרכבת כן תצא לדרך ביום שישי, בהוראת משרד התחבורה, והנסיעה תהיה חינם לאור קריסת מערכת הכירטוס. התדירות תהיה מצומצמת מהמתוכנן בשלב זה: כל 12 דקות בלבד.

13 שנה של עבודות תכנון עברו, עיכובים ודחיות חלפו, הכינוי "רכבת תקלה" כבר הודבק, ועכשיו ההוכחה בשטח אמורה לסתום את כל הפיות למלעיגים. כבר היום קשה להתעלם מהרכבות הריקות החולפות ללא הפסקה לאורך ציר המסילה, אך לא פחות משמעותיות מהן, אלה הן תחנות הרכבת הקלה - בעיצובם של קארן בלוך והמעצב קני סגל מחברת פאבליק זון - שמהוות אלמנט מגשר בין הרחוב לבין מערכת התחבורה הדינמית החדשה. 23 התחנות הוצבו בחודשים האחרונים, ובינתיים, בעודן ממתינות לנוסעים שיעוטו על כלי התחבורה החדש, הן משמשות כתחנות מנוחה מוצלות להולכי הרגל.

בלוך, שמשמשת כאדריכלית הפרויקט מטעם חברת "תכנית אב לתחבורה ירושלים", מסבירה כי התחנות הן חלק חשוב ומרכזי במערכת המקיפה שתעצב מחדש את הרחוב הירושלמי. כבוגרת בית הספר הלאומי לאדריכלות פריז-בלוויל, היא החלה לעבוד על הפרויקט כבר ב-2002, בשיתוף אדריכל הנוף אלפרד פטר, מי שהתפרסם בעבודתו על מערכת הרכבת הקלה בעיר הצרפתית שטראסבורג, פרויקט שזכה לשבחים רבים.

"המטרה המרכזית היתה לשלב את הפרויקט במרקם העירוני ולתת תחושה שהמערכת היא חלק בלתי נפרד מהעיר", מסבירה בלוך. היעד היה מערכת כמעט בלתי מורגשת שתשתלב בנוף העירוני ולא תהיה נטע זר, ובין השאר הוחלט לשתול מספר עצום של עצים לאורך צירי המערכת, ולהפוך את מרכז הבירה למדרחוב ענק. בדרך זו, מקווים המתכננים, יחזור מרכז העיר להולכי הרגל ורחובות מרכז העיר, שהתאפיינו ברעש כלי-רכב ובזיהום אוויר מאסיבי, ייהנו משקט יחסי, נגישות גבוהה, מראה עדכני ותנועה רציפה ונעימה של הולכי רגל.

>> וכך נראה מלון ממילא בירושלים

>> ומולו: הצצה ראשונה למלון וולדורף אסטוריה

>> ועוד כמה בתים פרטיים יפהפיים בעיר

כמעט לא מורגשות

מסיור לאורך רחוב יפו עולה הרושם, כי התחנות כבר הפכו לחלק בלתי נפרד מהרחוב. מבנה התחנה הטיפוסית מורכב מרציף הנמתח לאורך 70 מטר באופן כמעט בלתי מורגש, כש-20 מטרים ממנו מוצלים באמצעות סככות. במבט ראשון, נוכחותן הצנועה של התחנות הופכות אותן לכמעט בלתי נראות בנוף המקומי, גם בזכות גווני האפור השולטים בהן, אך במבט שני התחנות קלות להבנה ולזיהוי.

רציף התחנה מוגבה, אף הוא באופן כמעט בלתי מורגש, ב-30 סנטימטרים מעל למפלס הכביש. הגבהה זו נועדה ליצור מישור רציף בין התחנה לרצפת הרכבת, ובכך להקל על אנשים קשישים, מוגבלים או עם עגלות ילדים לעלות לרכבת. לבד מסככות ומושבי המתנה, כוללת התחנה מכונת כרטוס, צג מגע, מפות ושלטי פרסום. אך בשלב זה התחנות אינן כוללות את כל המערכות המתקדמות, ולכן הן עומדות כמעט עירומות לצד הכביש.

מהיכן שאבתם השראה לעיצוב התחנות?

"ניסינו לקחת קצת מהמערכות שתוכננו בשטראסבורג, בפריז ובמונפלייה. מה שמאפיין את רוב הפרויקטים בצרפת הוא עבודת האינטגרציה העירונית הכי מוצלחת באירופה, ואת זה רצינו ליישם בירושלים. בגרמניה, למשל, הפרויקט הוא תחבורתי בלבד ולא פיתחו דרכו את העיר, אך בצרפת מדובר בפרויקטים שמטרתם לפתח את הרחוב והסביבה".

אילו התאמות הייתם צריכים ליישם במערכת הירושלמית?

"מבחינת השימוש כמעט ולא היה צורך בהתאמה. נושא אחד שהחלטנו לשפר היה הכנסת מערכת הכרטוס והמידע לנוסעים לתוך התחנה המוצלת ולא מחוצה לה, בניגוד לנהוג בשאר המקומות בעולם".

מדוע התחנות דומות כל כך אחת לשנייה ואין בכלל גיוון?

"העיצוב הדומה חשוב במטרה להקל על אנשים ללמוד להשתמש במרחב. במצב שבו כל מרכיבי התחנה תמיד נמצאים באותו מיקום בכל אחת מהתחנות, נוצר אצל המשתמשים סדר שמקל את השימוש".

הרכבת עדיין לא הגיעה, וכבר התחנות עברו גל ראשון של ונדליזם שקשה להתעלם ממנו. אתם ערוכים לכך?

"היינו ערוכים לוונדליזם. אחד מהדברים שדאגנו להם היה שהחומרים יהיו ברמה הגבוהה ביותר, וגם קלים לתחזוקה ולניקוי. כמו כן הצבנו תאורה ומצלמות בתחנות שעדיין לא פועלות, אבל ברגע שהמערכת תפעל הכל יצולם, כך שמי שירצה להזיק יהיה צריך לקחת בחשבון שהוא גם יוכל להיתפס".