הדפסה
לכתבה באתר
"באתי לברך ויצאתי מקלל", אומר הצלם מיכה קירשנר על התמונה המפורסמת של יעל בר זוהר שיצר ב-1995, בה היא נראית שכובה על סוס. "הצילום נוצר מתוך תגובה למודעת הפרסומת שעשתה יעל בר זוהר לפלפל כשהיתה בת 15 בלבד, שם הוצגה במלוא תפארתה הגופנית והנפשית. זה היה נראה לי מאוד צורם. יצרתי דימוי שלא הובן כהלכה באותה תקופה. העניין לא היה לפגוע ביעל, אלא בתעשייה הגברית במהותה ובשימוש הנלוז בגופה של ילדה צעירה".
הדימוי שיצר קירשנר, הוא מסביר, לווה באסוציאציה מינית שבאה כקריאת תיגר על העסקת ילדות כדוגמניות בבגדים חושפניים. בר זוהר, כמובן, אינה היחידה שהחלה כך את הקריירה שלה – גם בר רפאלי התפרסמה מאוד בקמפיין שעשתה למותג בגדי הים פלפל, שבו הפכה מילדה יפה לנערה סקסית עם נתונים מרשימים. "דעתי הנחרצת בנושא היא שאין שום סיבה שנוער מתחת לגיל מסוים יצולם באופן פרובוקטיבי", מסכם קירשנר נחרצות.
בימים האחרונים סוערת שוב התקשורת העולמית בדיונים על הקשר בין ילדות-דוגמניות לפדופיליה וניצול. הכול התחיל בהפקת אופנה שהופיעה בגיליון ינואר של ווג פריז. בצילומים הופיעה תיילן בלונדו בת ה-10, כשהיא מאופרת בכבדות, לבושה בבגדי נשים ומביטה במצלמה בפתייניות. התמונות עוררו מיני-שערורייה, אך מכיוון שהעורכת קארין רויטפלד עזבה את המגזין בסוף אותו חודש, הרוחות נרגעו במהרה. בשבוע שעבר החזירה תוכנית הטלוויזיה "גוד מורנינג אמריקה" את הנושא לכותרות כשעסקה בילדות-דוגמניות וקישרה את הצילומים ההם גם לבחירה בהיילי סטיינפלד בת ה-14 וחצי כפרזנטורית של המותג מיו מיו ולבחירה באל פנינג בת ה-13 וחצי כפרזנטורית של המעצב מארק ג'ייקובס. ואם כל זה לא מספיק, מגזין LOVE האופנתי בחר בשתי הפרזנטוריות הצעירות, בצירוף השחקנית בת ה-14 קלואי מורטס, לעטר את שער גיליון אוגוסט שלו.
"יש לכך מספר סיבות", מפרשן הדר גולדמן, שותף במשרד הפרסום זרמון גולדמן, את תופעת הלוליטות. "כוחן של הדוגמניות פוחת, וכיום המגמה היא לקחת פרזנטורים שאינם דוגמנים. בנוסף, ווג הפך ללא רלוונטי ולכן עורכיו רוצים לייצר בולטות. כמו כן, חלק ממעצבי דעת הקהל בעולם הם אנשים שלאו דווקא אוהבים נשים, ולכן המראה הסופי רחוק מאוד מנשיות קלאסית. הדוגמניות הופכות קטנות יותר – בתחילה רזות יותר, וכיום קטנות גם מבחינת הגיל. אם נוסיף לכך גם את עולם הריאליטי והרצון של כל אמא שהילדה שלה תתפרסם, קיבלנו עולם סוטה ומטורף".
גם אם בעולם מדובר בתופעה שכבר הפכה לחלק בלתי נפרד מתעשיית הזוהר – ואיך אפשר בלי להזכיר את ברוק שילדס, שהתפרסמה כבר בגיל 11 בסצנות פרובוקטיביות בסרט "ילדה יפה" ושוב בגיל 15 בסרט "הלגונה הכחולה" – בישראל נזהרים לרוב מפיתוח פנטזיית הלוליטה. גם גולדמן, שידוע בזכות לא מעט קמפיינים פרובוקטיביים, אומר בנחרצות: "אנחנו בזרמון גולדמן בחיים לא שיחקנו ולא הגדרנו מחדש פרובוקציה דרך ילדים. כשבאה אסתי גינזבורג בגיל 15 החלטנו לחכות איתה שנתיים עד שהחתמנו אותה לפוקס".
תחום דוגמנות הילדים מעוגן בישראל בתקנות מחמירות, מעקב ואכיפה של חוק עבודת הנוער עליו ממונה אילנה דורי מנדלוביץ'. כל ילד עד גיל 15 המועסק בעבודת אמנות, לרבות דוגמנות, חייב לקבל היתר מרובה סעיפים רבים לפני שיתחיל לעבוד. בין הדרישות: תעודת יושר של המעסיק מהמשטרה, חתימות של שני ההורים, חתימת רופא המשפחה וחתימת מנהל בית הספר. התקנות מחייבות בשעות עבודה מסודרות ומוגבלות, מתן אוכל ושתייה, ואולי חשובה מכל היא תקנה 5א': בהופעה לא יעשה שימוש בעירום או ברמזים מיניים. דורי מנדלוביץ' אף מספרת כי התסריטים המערבים ילדים נבדקים בדקדקנות וכאשר מדובר בעבודת דוגמנות מצורף לתהליך מסמך המחייב לצלם את הילד בלבוש הולם לגילו.
"בארץ יש חוקים מאוד מגבילים", אומר רוברטו בן שושן, שהחליט לסגור את מחלקת הילדים בסוכנות רוברטו אשר בבעלותו. "החוק מתייחס לילד בן 15 כמו לילד בן שלוש. ילדות בנות 14-13 כמעט לא זוכות לעבודה – מצד אחד, הן כבר נראות נערות אז הן לא מתאימות לקטלוגים לילדים, ומצד שני הן צעירות מדי לצילומי נוער. מתחת לגיל 15 מגבילים את העבודה לארבע שעות, והם גם לא מקבלים שכר נאות. בדרך כלל זה מסתכם בבגדים או בסכום נמוך".
"בארץ יש הקפדה ופיקוח נרחב", מסכים הצלם עדו לביא, שאחראי לקמפיינים רבים של מותגי ילדים מקומיים, ובהם פוקס קידס, H&O, המשביר החדש לצרכן ואחרים. "אני, בתור צלם ואבא, לא אסכים לצלם אם אקבל הנחייה לתמונות שיש בהן רמיזות מיניות של ילדים. אך מעולם לא נדרשתי לכך. בצילומי ילדים בארץ מאוד מקפידים על מראה טבעי, וגם אם מדובר בטרנדים של גדולים – זה יהיה בהתאם לגילם. בכלל, אנחנו שוק שמרני יותר. לא נראה דוגמנית מצטלמת בעירום, מפני שהיא מודעת לכך שתפגוש אנשים שראו את התמונה מאוחר יותר במכולת".
