עידו תדמור רוקד כל הדרך לכנסת

נדמה כאילו עידו תדמור היה כאן מאז ומעולם. מרקדן אלמוני הוא הפך לכוריאוגרף, משם פרץ לקריירת סולו, ואז הגיע המפץ הגדול בקריירה שלו, לפחות מבחינת הפריצה לתודעה הציבורית: "נולד לרקוד". תדמור נבחר להיות אחד מארבעת השופטים של ריאליטי הריקודים של ערוץ 2. ממש כמו תנועות הריקוד שלו, גם החיים של תדמור נמצאים בתזוזה מתמדת. הוא תמיד מחפש לחדש, להפתיע, לשנות. ועכשיו, בדיוק כשהתחלנו לשכוח את השופט הרחמן והאמפתי מהטלוויזיה, מסמן תדמור את המטרה הבאה: כניסה לפוליטיקה.

"נכון להיום אין אף אדם בעיריית תל אביב שאפשר לפנות אליו בכל מה שקשור לתרבות בעיר, וזאת בדיוק מטרתי", הוא אומר, חדור שליחות. "הגיע הזמן שמישהו ירים את הכפפה ויגרום לשינוי". לפי תדמור, המצב לא תמיד היה כזה, ובעבר דווקא היתה דמות שדאגה לקדם אג'נדות תרבותיות יותר. "בזמנו, כשהיתה לי להקה קבועה משלי, והיו צצות כל מיני בעיות כמו חוסר במקום לחזרות, הייתי פונה למי שהיא כיום חברתי הקרובה, גילה אלמגור. כשהיא היתה בתפקיד, תמיד היתה לאמנים בעיר אוזן קשבת, מישהו שהבין את הצרכים שלנו, מהסיבה הפשוטה שהיא באה מאותו מקום שאנחנו באים. היום פשוט אין דבר כזה".

בימים אלה נמצא תדמור בעיצומן של הכנות להקמת רשימה עצמאית, אותה הוא מתכנן להוביל, כשמאחוריו יעמדו אנשי תרבות, אמנות וחינוך. "לצערי הרב, המילה 'חינוך' הרבה פעמים נתפסת כמילת גנאי בתקופתנו", הוא ממשיך בנאומו חוצב הלהבות, "ולצערי אנשים שלא מתאימים להיות שרים יושבים היום בכנסת. לא תמיד אלה שמובילים את החינוך - השרים, המורים והמרצים - הם דווקא אלה שיש להם פתיחות רגשית כדי להפוך את החינוך למשהו נגיש. הגיע הזמן לשינוי".

באיזה שלב זה נמצא כיום?

"בעוד כמה חודשים אגיש את המסמכים, כרגע זה עדיין לא אפשרי טכנית. כבר פניתי למספר בלתי מבוטל של אנשים בולטים בעולם התקשורת בארץ, ויש היענות ענקית. יש לי שני עורכי דין, אנשי חינוך ואנשי תרבות מאוד בולטים ומוכרים".

מי?

"מבחינה חוקית אני לא בטוח שמותר לי לחשוף את שמותיהם, כי הם עדיין לא חתמו על החוזים הרלוונטיים, ובנוסף הם גם ביקשו שעדיין לא אחשוף את שמם, אז בינתיים נשאיר את זה חסוי, אבל כפי שאמרתי, הרבה שמות מאוד מוכרים".

מה שנראה במבט ראשון כרצון של תושב מודאג של העיר לעשות שינוי מקומי בנושא שאליו הוא רגיש, מתפתח, ככל שהראיון מתקדם, ליומרה למהפך של ממש. בצורה מאוד זהירה, וניסיון לא לצאת בהצהרות, רומז תדמור על המטרה הסופית שלו. "נכון להיום אני מתכוון לרוץ לתפקיד בעיריית תל אביב, אבל למרות זאת, אם תפקיד יותר בכיר בפוליטיקה הארצית יעניין אותי, אדע איך להוציא גם את זה לפועל. אם אכוון לתפקיד כמו שר החינוך או התרבות, אני לחלוטין מאמין שזה אפשרי".

במציאות פוליטית כמו שלנו, זה לא נשמע לך קצת נאיבי?

"תראה, ההיסטוריה מלמדת אותנו שאנשים משוגעים עשו שינויים בעולם. לטוב ולרע, בי יש צד כזה. כשאני אומר 'משוגע', אני מתכוון לצד מאוד קיצוני, מאוד אבסולוטי וטוטאלי למטרה שלי. בדיוק כפי שאני מיישם את תכונות האופי הללו במקצוע שלי, כשאני מלמד רקדנים צעירים ואפילו בדרישות שלי מעצמי, את אותו הדבר אני מתכנן ליישם גם בפוליטיקה. אני מקווה שמהמקום המשוגע הזה, ולא מהמקום הבנאלי והשגרתי הנהוג כיום, אוכל ליצור שינוי, ואתה יודע מה? אפילו אם לא אשיג מאה אחוז מהמטרות שלי, גם 25 אחוז זה משהו, לא?".

ברשימת חברי הכנסת שתדמור מעריך אפשר למצוא שמות ותיקים כמו שולמית אלוני, יעל דיין, יוסי שריד, יצחק רבין ז"ל ושמעון פרס, לעומת רשימה מצומצמת יותר של אלה שהוא אינו מעריך, ביניהם אביגדור ליברמן, בנימין נתניהו ואהוד ברק. "אני מאוד נרתע מהתנהגות ארוגנטית, שחצנית ומניפולטיבית", הוא מנמק. "ברור לי שבפוליטיקה תמיד תהיה נגיעה בתכונות כאלה, אבל השאלה פה היא המינון. אני יודע שגם הפוליטיקאים שציינתי לחיוב לקו בתסמינים שליליים שאני לא מעריך, אבל שוב, הכל עניין של מינון. אני נרתע גם מאנשים שמייצגים משהו אגרסיבי ומזויף, בדיוק כמו חברי הכנסת שציינתי לרעה".

בשיחה עם מי שמחשיב את עצמו מועמד פוטנציאלי למשרת שר בממשלת ישראל, אי אפשר להתחמק מלדון בנושאים הכי אקטואליים והכי בוערים על סדר היום בארץ. לחימום, נתחיל בסוגיית גלעד שליט. "אני לחלוטין בעד שחרורו, בעד כל מחיר", מבהיר תדמור. "אני מאוד רגיש למצב של המשפחות שמתנגדות ויכול להבין אותן לגמרי. מהעמדה שלי אני לא יכול לשפוט אותן, אבל שוב, מנקודת המבט שלי, צריך לשלם כל מחיר כדי לשחרר אותו סוף סוף מהשבי. גלעד שליט נהיה סמל של המדינה, ובניגוד למדינות אחרות, שהיו משאירות אותו בשבי ושוכחות ממנו, אנחנו שונים. אני מוכן לצאת מחר לרחוב עם דגל שעליו אחרוט את נושא שחרורו".

ומה עם כל המחאות, מחירי הקוטג'? הדיור בעיר?

"אני מאמין שמחאת האוהלים הולכת לכיוון מאוד חיובי. בתחילת המחאה עברתי ברוטשילד, ראיתי כמה אוהלים בודדים וחשבתי שזה יחלוף, אבל טעיתי. זה עושה אותי אופטימי".

ריאליטי עם מסר

חלק ניכר מהסיבה שבגללה רוצה תדמור לעסוק מלכתחילה בפוליטיקה, הוא מצב החינוך בארץ (פאן פאקט: תדמור הוא בנו של ישעיהו תדמור, איש חינוך ולשעבר מנהל בית הספר הריאלי בחיפה). אם תשאלו אותו, אנחנו מחנכים את הילדים שלנו על פי שיטות מיושנות, בצורה שגויה לחלוטין.

 "לדעתי הכל מתחיל ונגמר בחינוך, ולמרות שהמצב כיום נוראי, החברה משתנה", הוא מסביר. "מה שנחשב פעם כטאבו, היום הוא נורמה וההפך. אני מאמין שהחיים מורכבים ממעגל. הכל מסתובב וחוזר, ובדיוק כפי שיש טרנד של רטרו באופנה, במוזיקה ובאמנות, תגיע גם תקופתו של החינוך הישן והטוב. הנה תראה, גם כשאני אומר בקול רם את המילה 'חינוך' יש לי הרגשה של מיושן, של עתיק, של משהו שלילי אפילו. ואני יודע שאני לא לבד. אני מאמין בלהחזיר את הישן והטוב ולחנך ילדים על ידי עניין, לאתגר אותם ולעשות את כל זה בעזרתה של האמנות".

מה הבעיה בחינוך כיום?

"אנחנו חיים בתקופה שהכל פה קליפי, MTV כזה. הכל קצר, הכל זריז ואין שום מקום לעצור ולשים לב לפרטים. תרבות הריאליטי כיום, תוכניות שנהיות יותר ויותר שטחיות ומופרעות, יוצרת דמויות חיקוי שליליות לילדים, ואת התוצאות של זה רואים בכל פן של החיים. אתה רואה את תוכניות הריאליטי המופרעות בארצות הברית, בקרוב זה גם יגיע אלינו. עד שלא יהרגו אדם בשידור חי, זה רק ילך ויחמיר".

לפני שאני מספיק להזכיר לתדמור שרגע, גם הוא בעצם היה חלק אינטגרלי מתוכנית ריאליטי בעבר הלא כל כך רחוק, הוא מקדים אותי ושולף נימוק משויף. פוליטיקאי או לא? מתברר שבעולמו המוקפד של הכוריאוגרף יש הפרדה מאוד ברורה בין טלוויזיה עם מסר ועם מהות, לבין שאר ה"כלום ושום דבר", להגדרתו, שניתן למצוא כיום בשפע בכל הערוצים.

"תוכניות כמו 'נולד לרקוד' ו'כוכב נולד' הן תוכניות עם מסר. המתמודדים בתוכניות כאלה מקבלים ערך מוסף, משפרים יכולות אמנותיות ומטפחים דרכן דור חדש של אמנים. גם תוכנית כמו 'הישרדות', שלא מטפחת אמנים אומנם, מאוד מעניינת אותי. יש משהו מאוד מעניין בלראות אנשים עוברים תהליך מורכב וארוך, כשניתן לראות את השכבות שלהם מתקלפות וכל הקישקע שלהם נשפך על המסך. בלי קשר, אני מאוד אוהב את הפן של האקסטרים, זה מאוד מזכיר לי את החיים שלי, שאני חי באופן קבוע באקסטרים - אם זה מבחינת הכושר, לוח הזמנים הצפוף והמשמעת שלי כרקדן".

אז אילו תוכניות טובות ואילו רעות?

"אני לא מעוניין להיכנס לזה".

_____________________________________________________________________________________________________________

עוד פנאי פלוס:

• איך הפך אלון דה לוקו לפלייבוי של באר שבע?
• אבי נוסבאום קירח מבפנים ומבחוץ
• מה דעתכם על השמלה של אגם רודברג?
  

_____________________________________________________________________________________________________________

אמנות חייתית

כשיושבים עם תדמור לשיחה, מספיקות דקות ספורות כדי להבין שהמקצוע התובעני שלו כרקדן וכוריאוגרף התמזג עם האופי והאישיות כבר מזמן. הדיבור הקצוב, תנועות הגוף השוטפות גם כשהוא מרים את הכוס באלגנטיות כדי ללגום מים ואפילו החיוך המתוזמן שמופיע לשנייה ונעלם כלא היה. כל המניירות האלו מזכירות תקתוק של שעון שוויצרי איכותי. נדמה כי כל משפט נבחר בקפידה במוחו, נשלף כהרף עין ואמור להעביר את המסר המקסימלי, תוך בזבוז אנרגיה מינימלי. אולי כחלק מאותו תקתוק השעון וההתנהלות המחושבת, משיק בימים אלה תדמור שני מופעים חדשים בכיכובו, בדיוק בזמן שהוא מציין 30 שנה לפועלו.

לפני כשבועיים השיק תדמור את יצירתו ופרשנותו האישית ל"בולרו" של ראוול, יצירה קלאסית שזכתה לעשרות עיבודים, ועכשיו הגיע תורו לטפל בה מקרוב. "התבקשתי ליצור משהו מיוחד שישתלב עם התזמורת הפילהרמונית בניצוחו של זובין מהטה, ולכן הלכתי על משהו מאוד קלאסי, שמרני ומאוד ויזואלי. מי שיגיע לראות, יקבל 16 דקות של יצירה, חמישה רקדנים, כולל אותי, כשכולנו לבושים בשמלות לבנות וברקע על מסך ענק יוקרן סרט שמציג תהליכי חיזור בטבע".

חיזור איפה?

"מכיוון שהיצירה בעיניי מלאת תשוקה, ולאו דווקא בין אדם לאדם אלא יותר טבעי, יותר פרוע, החלטתי להקרין סרט שמציג תהליכי חיזור של חיות, והאטנו אותו מאוד כך שיתאים לקצב הריקוד. הסרט מוקרן על מסך וגם עלינו. לכן השמלות הלבנות"

בנוסף ל"בולרו", משיק תדמור בתחילת אוגוסט יצירה מקורית ושונה, "שלושה חדרים", שבה לראשונה אחרי הרבה שנים הוא חוזר לרקוד יצירות של אחרים. "החלטתי שהגיע הזמן, בדיוק לפני שאני מגיע לשיא של עצמי, ונקלע לנקודה שבה אני כבר לא מחדש כלום לקהל ולעצמי כמו הרבה אמנים אחרים בארץ. זה הטיימינג המושלם לשנות משהו. אחרי הרבה שנים שאני רוקד יצירות מקוריות שלי, החלטתי לתת במה ליוצרים חדשים ופחות מוכרים ממני".

מלבד קריירה מצליחה, שאיפות פוליטיות ומחשבות על עתיד המדינה, מתחזק תדמור גם זוגיות בת חמש שנים, שכוללת אירוסין בני שנה וחצי לסטייליסט בשם שלו לבן. חתונה? ילדים? הכל בא בחשבון בעולמו המחושב של תדמור, אבל היי, שאף אחד לא ישבור לו את הטיימינג הנכון.

"היו לי ניסיונות כושלים לאימוץ ילדים: בפעם הראשונה עם נערה שהכרתי כששהיתי בהודו, אותה לא יכולתי לאמץ בגלל חוק מגוחך של המדינה, עקב היותה נשאית איידס, ובפעם השנייה בגלל האיסור של גבר חד הורי והומוסקסואל לאמץ תינוק בארץ. בעקבות זה התחלתי לאחרונה לקדם רעיון של לעשות ילד עם חברה מאוד טובה שלי. כשיגיע הזמן הנכון בשבילי, אעשה את זה, אותו דבר גם לגבי חתונה עם שלו".

סעו לניו יורק, זה חוקי שם עכשיו.

"אנחנו מדברים על זה המון. הגענו לשלב ביחסים שאנחנו כבר אחרי תקופת האירוסין, ומוכנים למסד את הקשר. אני לא ממש נוטה לכיוון חתונה רשמית בחו"ל, אלא יותר טקס רפורמי בארץ, כי אני רוצה לחגוג את אהבתנו מול הקרובים שלי, המשפחה והחברים. בא לי ליהנות קצת בחיים, ושלא תבין אותי לא נכון, אני מאוד נהנה מהעבודה שלי, אבל יש בי את הצורך להשתחרר ולהשתולל, מה שאני לא יכול לעשות בגלל דיאטות ושמירה על כושר. בא לי חתונה בצפון, להעלות את כולם לשם ולארגן טיולי טרקטורונים וסוסים. בא לי לשתות אלכוהול".