אתמול בערב התלבטתי רבע שעה מול תפריט של מסעדת מזון מהיר. אמנם זה היה רחוק משיא ההתלבטות שלי, שעומד - ולצערי הרב אני לא ממציא את העובדה הזו - על 47 דקות, אבל זה הספיק לזוגתי לרקוע ברגל בעצבים, להוציא אוויר מן האף ובסוף לשאול אותי: "תגיד, התפריט הזה, הוא תלת מימדי?". "לא", עניתי. "אז תפסיק להתרכז בו ככה. יש פה אנשים שאכלו אוראו היום לארוחת צהריים".

 

הסיבה שהתלבטתי ככה, דרך אגב, היא סקר חדש שפורסם אמש בעולם ובו הודו 70,000 אמריקאים שהם שונאים שמנים. זאת אומרת, הם לא ממש אמרו את זה ככה, וזה גם לא ממש נכון - האמריקאים שונאים את כולם באופן שווה ללא הבדלי דת, גזע ומין - אבל המסר מהסקר היה ברור: 48% מהגברים ו-20% מהנשים הודו שלא יהססו להיפרד מבן זוגם אם יעלה במשקל.

 

אתם מבינים, חששתי שאם אזמין המבורגר - לא דבר מרזה במיוחד - החברה שלי תיפרד ממני. בראיה לאחור, החשש הזה היה מגוחך לגמרי, שכן כשמדובר בי יש אלף ואחת סיבות טובות יותר להיפרד ממני, כולל העובדה שאני עדיין מסתכל על התפריט ולא יודע מה לבחור. בסוף מלמלתי למלצרית "תביאי עלי חסה. שטופים ולא חתוכים. וקצת לימון, שיהיה טעם".

 

הסתכלתי על החברה שלי. היא הסתכלה עלי. "מה אתה עושה?". "אני לא אתן למשקל שלי להפריד בינינו", זעקתי באמצע המזללה. "את לא תיפרדי ממני בגלל המשקל שלי!". "ברור", היא המהמה תוך כדי שהיא נוגסת בהמבורגר שלה, "אני אפרד ממך כי אתה קוקסינל".

 

אין אורגזמות? אחלה

 

פעם הייתי שמן. אני כותב "הייתי" ומגחך לעצמי, כי למרות שהשלתי 35 קילו מה-110 שפעם הייתי עדיין אין לי אומץ להוריד חולצה בים ואני מרגיש לא נוח בכל חולצה שהיא פחות מאקסטרה אקסטרה לארג', אבל נעזוב את זה בשקט עכשיו.

 

להיות שמן זה, לפחות על פי הסקר האחרון, הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לך. למעשה, אם בוחנים את זה לעומק, אנחנו חיים בעולם שבו מותר לך להיות אידיוט, חמור, להפליץ בסלון, לעבור התקפי זעם, להשליך ואזות או לא לשכב עם בן הזוג שלך שנה וחצי. לעזאזל, אנחנו חיים בעולם שבו מותר לך להיות מירי רגב, רק לא להיות שמן. כי לשמנים, כנראה, מגיע להיות לבד.

 

גם כשהייתי שמן אף פעם לא הבנתי למה זה כל כך נורא. הייתי חמוד, הייתי די משעשע, היה לי ריח נסבל מהפה, שמתי דאודרנט, התקלחתי בתדירות סבירה, הייתי בעל ידע לא רע בכלל בספרות, בקולנוע ובאקטואליה, בלי תיק פלילי עם לב טוב ורציתי מישהי לכבד ולהוקיר. לתומי, הייתי בטוח שהרשימה הזו תספיק. וכן, אני שומע אתכם מגחכים עכשיו וקוראים לי "נאיבי".

 

שמנים, מסתבר, הם אויבי הציבור מספר אחת. למעשה, יש סיכוי לא רע בכלל שאני אוכל לבוא לזוגתי ולומר לה "את שומעת? אני חושב שלשחוט חתולים זה ממש נחמד", והיא תלטף לי את הראש ותגיד לי "יופי, מאמי". לא עוזבים בן אדם רק בגלל שהוא נוהג לשחוט פה ושם חיה תמימה. אבל אם אני אעלה בעשרה קילו, לפי הסקר, היא כבר תהיה עם המזוודה ואני אנסה לרדוף אחריה, רק כדי לגלות שאני כבר לא עובר בדלת.

 

אני לא יודע מתי להיות שמן הפך להיות הפשע האולטימטיבי, אבל אני כן יודע שאנשים עם משקל עודף נענשים עליו כל רגע. כל יום, כל היום. אם זה במבטים ברחוב כשהם אוכלים משהו שאינו מלפפון, אם זה כשהם יושבים במסעדה ומעזים להזמין גם בירה לצד המשקה שלהם ואם זה מבני הזוג שלהם, שמדי פעם נותנים בהם מבט עקום ומסננים "מותק, השמנת".

 

זה יפה, האמת, לגלות כמה אנחנו ציבור סובלני ואדיב. עד שזה מגיע לשומן, כאילו. כשהוא גומר אחרי שלושים שניות, לא יודע מה זה פור-פליי וגם לא גמרת בכל ה-15 שנה שאתם ביחד אפילו פעם אחת רוב הבחורות יסתמו את הפה. "זה לא נעים", הם בטח יגידו לעצמם. אבל אם בן הזוג שלהן יעלה במשקל, חלילה, אז נו, זה כבר מוגזם. על אורגזמות אפשר לוותר, אבל אסתטיקה? זה כבר יותר מדי.

 

גברים, דרך אגב, צבועים לא פחות. אחד מכל שניים יעזוב אם בת זוגו תשמין, אבל הנה סטטיסטיקה שהם לא לוקחים בחשבון: אחד מכל אחד מהם יקריח. ויצמיח שערות באף. וישמין גם הוא. ומתישהו ריח הגוף שלו, שלא היה מוצלח מלכתחילה, יהיה בלתי ניתן להרחה. וינחר בקולי קולות. וגם לא יקבל זקפה, כי הגיל עושה את שלו. וזה לא יפריע לו ללכת, מסתבר, אם היא לא תצליח להוריד את השמונה קילו שהיא הוסיפה בלידה.

 

אנשים שמנים סובלים מטרור. התקפות גרילה שבאות מכל מקום ואין מה לעשות מולן. אם זה ילדים שצוחקים עליך ברחוב, אם זה בנות רזות שמצביעות עליך ומגחכות, אם זה בת הזוג לשעבר - סיפור אמיתי, דרך אגב - שלא מוכנה לשכב איתך עד שלא תוריד 15 קילו.

 

אני לא ממציא את זה, דרך אגב. הנה, קחו דוגמה להתקפת טרור מושלמת שבאה משום מקום, ותנו מבט בראיון של מירי רגב אצל דן מרגלית.

 

למעשה, דלגו ל-1:22, שם מספרת מירי רגב בחצי חיוך לעגני על "העוזר השמן שלה". עכשיו, אם אני הייתי אומר בטלוויזיה על אתה-תקרא-לי-חברת-הכנסת-מירי-רגב "חברת הכנסת המכוערת" , או "חברת הכנסת עם כושר ביטוי של יאק טיבטי", או "חברת הכנסת שרק מהחולצות שהיא בוחרת ללבוש אתה מבין כמה המצב במדינה גרוע" היו עולים עלי, ובצדק מוחלט.

 

למעשה, היו אומרים שזה לא יעלה על הדעת, שככה לא מדברים על בן אדם, שאיפה הנימוסים שלי ומי חינך אותי, והם היו צודקים במאה אחוז. לאדם יש שם, ואיזה בוס מתייחס לצורה החיצונית של העוזר שלו?

 

אבל לקרוא לעוזר שלה "העוזר השמן שלי" זה סופר לגיטימי בחברה שלנו, כי הרי אין לו שם. הוא שמן. היא לא הייתה מעזה לקרוא לו "העוזר הגמד שלי" או "העוזר עם הריח הרע מהפה שלי", כי זה לא יפה. אבל לעשות תנועה של שמן עם הידיים וללגלג עליו? זה מותר. הוא שמן. ולשמנים מותר הכל, הרי. וזה בא מחברת כנסת. ואם היא עושה את זה, אין שום פלא שהציבור - בכל העולם, דרך אגב - עושה את זה. ועוד מרגיש שזה לגמרי לגיטימי.

 

עדיף שמן טוב

 

אני הולך, מדי יום רביעי בשנתיים האחרונות, לקבוצת תמיכה של שומרי משקל. אני אמנם כבר במשקל תקין, אבל כל מי שהיה שמן פעם יודע באיזו קלות אפשר לחזור למשקל שלך. איתי בקבוצה נמצאים עוד עשרות. חלקם במשקל תקין, חלקם יגיעו לשם. כולם, ללא יוצא מהכלל, עושים מאמץ עילאי, סופרים קלוריות, רושמים כל דבר שהם אוכלים, וכל זה לא בשביל להיות יפים יותר. זה בשביל שיתייחסו אליהם כמו בני אדם.

 

אני כבר שומע את הטוקבקים מלמטה בוערים וצועקים "אבל זו הזנחה אסתטית! זה מכוער!" ולזה אני אומר לכם: סבבה. יש אנשים שבחיים שלהם לא קראו ספר ולא מסוגלים לחבר משפט גם אם הדבר יהיה תלוי בחייהם, אבל אף אחד לא מאיים לעזוב אותם בגלל הזנחה מוחית. עדיף שמן טוב מבחור חרא, תסמכו עלי. וחארות יש מלא.

 

הפחד הזה שהמכנסיים לא יעלו עלינו יותר, שהשמנו, שהבטן שלנו גדלה מושרש בכל אחד מאיתנו. האנושות, אנחנו יודעים, תוקיע אותנו כחברים לגיטימיים ברגע שתהיה לנו כרס. הנה, תראו את "לרדת בגדול", שהוא לא יותר מאשר קרקס שנועד לצחוק על שמנים. אין עוד תוכנית שהייתה מעזה להתייחס ככה לבני אדם, אבל מה לעשות. הסקסיים בהישרדות. בשמנים אפשר להתעלל בריאליטי.

 

הגיע הזמן, ברוח גל המחאות ששוטף את המדינה, להוקיע גם את הרעה החולה הזאת. לכן, קחו היום את בן הזוג או בת הזוג שלכם ואמרו להם: מאמי (או שם חיבה אחר, זה גם בסדר), אני באמת אוהב אותך גם אם תעלי בכמה קילו. תנו לאנשים לא רק להשמין מנחת, תנו גם להשמין בנחת.

 

אני לא אומר, חלילה, שזה הזמן להתחיל להזניח את עצמכם. ממש לא. יש מספיק סיבות רפואיות ואסתטיות שבגינן שווה לשמור על משקל תקין. אבל די לטרור. הריני להודיע קבל עם ועדה לכל מי שרק רוצה לשמוע: כן, כרגע אני במשקל תקין. לא, אני לא יודע אם זה ישאר ככה כל הזמן. ולא תגיע לי טיפה אחת פחות של אהבה גם אם תהיה לי כרס.

____________________________________________________________________________________________

עוד בנושא:

____________________________________________________________________________________________

 

  • עומר ברק ממשיך לצייץ על יחסים גם בטוויטר. חפשו omerbara @ ואם תמצאו, תגידו לו שהוא מאחר בדד-ליין שלו באיזה שבוע