בתל אביב נוטים אוהלים, בביירות בונים מגדלים

קצת כמו האמנים העולמיים הקשישים שבאים להופיע בישראל, גם בתחום האדריכלות אנחנו מושכים בעיקר כוכבים שמתקרבים לגיל הפנסיה או עברו אותו, ומתקשים יותר לפגוש את כוכבי ההווה. ריצ'ארד מאייר או איי.אם פיי, שנותנים הופעות אורח בשדרות רוטשילד בתל אביב, הם אדריכלים רבי-זכויות ומוניטין, ועדיין, מבט צפונה מגלה באכזבה שהמקבילה הלבנונית אטרקטיבית הרבה יותר לאדריכלי-העל של היום. רשימת הכוכבים שנמצאים בשיא כוחם ומגיעים לתכנן את ביירות מרשימה בכל קנה מידה, והיא רק מתארכת.

האחרון להצטרף הוא נורמן פוסטר, האדריכל הבריטי הנודע (בין עבודותיו הידועות: שדה התעופה של הונג קונג, עיריית לונדון,  שדה התעופה של בייג'ין), שאמור לבנות בלוק עירוני במרכז ההיסטורי של ביירות, תחת השם 3Beirut.

זה יהיה הפרויקט הראשון של פוסטר בלבנון, והראשון בביירות שיכלול גגות ירוקים. יהיו בו חללי מגורים, מסחר, תרבות ושטח ציבורי נרחב. החזית הצפונית תפנה לים התיכון והחדרים הפנימיים ייהנו מתאורה ומאוויר טבעיים, באמצעות הפרשי הגבהים בין המבנים השונים בבלוק. בימים אלה החלה חפירת היסודות וכבר נמכרו 60 דירות מתוך 150. אפשר למצוא שם גם נקודת דמיון אל המגדלים התל אביבים - אוכלוסיית הרוכשים מורכבת בעיקר מזרים שמעוניינים בדירות עבור חופשות.

גם האדריכל הצרפתי ז'אן נובל (בין עבודותיו הידועות: תיאטרון גוטרי במיניאפוליס, מכון העולם הערבי בפריז, ההרחבה של מוזיאון ריינה סופיה במדריד) מתכנן במרכז ביירות. מדובר גם כאן בבניין בעירוב שימושים, שירוכז ברובו ב-42 קומות. שם הפרויקט, "ציון דרך" (The Landmark), מעיד משהו על יומרנותו. ואם לא די בכך, תרם לו נובל את הציטוט הזה: "'ציון דרך' הוא כמו עיר קטנה וייחודית, שתשתלב בהיסטוריה של ביירות".

בתרגום למציאות, מדובר בבניין של 27 קומות, שיחולקו לבית מלון מפואר ול-15 קומות של דירות יוקרה. בצדדיו יעוטר המגדל בשני בניינים נמוכים יותר (10 ו-12 קומות) ובהם חללים מסחריים ובתי קולנוע. נובל נבחר לתכנן את הפרויקט בתחרות בינלאומית שנערכה כבר ב-2004, אבל בשלב מסוים הפרויקט הוקפא. לאחרונה פורסם שבנייתו מתחדשת.

המדינה הערבית הבאה של חדיד

לא מפתיע למצוא ברשימת הכוכבים גם את שמה של האדריכלית העיראקית-בריטית זאהה חדיד ( מוזיאון MAXXI ברומא, בית האופרה בגואנגז'ו, מטה BMW בלייפציג) שכבר תיכננה מבנים במרבית השכנות הערביות, בהן עיראק, בחריין, ירדן, אבו-דאבי ודובאי. הבניין שלה בביירות, שנמצא בשלבי בנייה אחרונים, ישמש את הפקולטה למדיניות ציבורית ויחסים בינלאומיים של האוניברסיטה האמריקאית בלבנון. המבנה בנוי בזוויות חדות ומזכיר ר' אנכית, מה שמאפשר כיכר ציבורית מוצלת תחתיו. חדיד ניצלה באופן מרבי את השטח הקטן שהוקצה לבניין, הודות לבחירתה להציב את האודיטוריום מתחת לפני האדמה ובכך לפנות שטח לכיכר הציבורית.

בנייתו של מגדל יוקרה נוסף, שמזכיר במראהו את זה של הרצוג ודה מרון, הוכרזה החודש. מדובר ב"קובייה", פרי שיתוף פעולה בין שלושת משרדי האדריכלים ההולנדיים JSA, סימקה (Cimka) והופמן דוחארדין (Hofman Dujardin). המגדל ייבנה מ-50 קוביות מלבניות, המונחות זו על גבי זו סביב ציר מרכזי. בנייתו אמורה להתחיל בשנה הבאה.

הרבה ביקוש, מעט שטח (נשמע מוכר?)

החיבה הביירותית לבנייה לגובה נעוצה בשתי סיבות. הראשונה היא ביקוש גבוה על שטח מצומצם, מה שמאלץ את היזמים והאדריכלים למצוא פתרונות אנכיים. את הסיבה השנייה תיאר בתקשורת כארים באסיל, מנהל חברת הנדל"ן הלבנונית "באסיל": "הביירותים אוהבים מגדלים, כי הם מאפשרים להם נוף אל הים".

תושבי הבירה הלבנונית גאים לציין שעירם קיימת כבר 5,000 שנה, ושהיא מצליחה פעם אחר פעם להתאושש מהמשברים הרבים הפוקדים אותה. אם לשפוט לפי העת האחרונה, יש להם סיבה לגאווה: גם ההפצצות של צה"ל במלחמת לבנון השנייה ב-2006 וגם חוסר השקט הפנימי לא סתמו את הגולל על הבום הכלכלי והנדל"ני של ביירות, כמו תמונת מראה של תל אביב (אפילו המחירים נוסקים בשיעורים דומים בשתי הערים).

המשבר הכלכלי העולמי לא היה יכול לתנופה הלבנונית, כפי שקרה בישראל עד כה, ואת ההוכחה לכך אפשר למצוא ב-10,000 הדירות שהתווספו ללבנון בשלוש השנים האחרונות. בדומה לבניינים שמרקיעים לשחקים, כך גם המחירים שלהם: מטר מרובע של מגורים במרכז ביירות עולה כיום כ-7,000 דולר.

ביירות 2011 היא אבן שואבת לתיירים ממדינות המפרץ הפרסי ומאירופה. גם זרים (Expatriates) שעובדים בה תורמים לפריחתה ומעלים את הדרישה לאדריכלות חדשנית בניחוח מערבי. מבחינת האדריכלים המפורסמים, הבנייה בלבנון - בניגוד לישראל - היא קלף בטוח. בעוד שרבים מהם מסרבים להצעות מישראל בשל חשש שהעולם הערבי יחרים אותם, על הצעות מלבנון אין צורך לחשוב פעמיים.

חשש מפגיעה בעיר ההיסטורית (גם זה נשמע מוכר?)

לא כולם מרוצים מהפריחה הבינלאומית הזו. האדריכל הלבנוני נאביל גולאם עומד בראש המקטרגים של תאוות הבנייה הנוכחית. בראיון שהעניק ל-CNN טען גולאם, כי ביירות נעדרת תוכנית אב-מרכזית שתציל את העיר מספוראדיות מסוכנת שאינה מסתכלת קדימה, אל העתיד. "עצוב לראות בניינים היסטוריים שהצליחו לשרוד הפצצות ומלחמות, ועתה עומדים בפני איום נדל"ני", הוא הצהיר. אל גולאם מצטרף גם כארים מכראם, מנהל סוכנות הנדל"ן "ראמקו": "יש כאן מבנים היסטוריים מדהימים אבל אין חוק שישמור עליהם. ביירות הופכת לעיר מכוערת מבחינה אדריכלית, ואפשר לראות איך לאט-לאט היא מאבדת את הקסם שלה".

קריאות ברוח זו הגיעו לאוזניו של שר התרבות, סאלים ווארדי, שלקח אותן כנראה לתשומת ליבו. בתחילת השנה הוא קבע תקנה, שלפיה הריסה של בניין חייבת אישור מממשלתי מפורש. בנוסף הקים משרד התרבות קו חם המעודד אזרחים להתקשר ולהתריע על הריסה לא חוקית של מבנים היסטוריים.

הניסיון אולי מרשים, אבל התוצאות פחות. כמו בכל מקום בעולם, גם בביירות אינטרסים פוליטיים וכלכליים מצליחים להאפיל על כל השאר. "כשמציעים לך מיליון דולר על חתיכת אדמה שברשותך, לא ממש יעניין אותך שמדובר במבנה היסטורי לשימור", אומר מכראם. כמה שזה נשמע מוכר.

עוד פרויקטים מרשימים בסביבה:

>> מגדל הבנק הבינלאומי שתכנן אי. אם. פיי בשדרות רוטשילד

>> תל אביב תופסת גובה