זה למעלה מעשור שהטכניון החיפאי פוסע בדרך מעורפלת, בזמן ששכנתו הצעירה, ויצ"ו חיפה, עולה כפורחת. 32 בוגרי המחלקה הטריים מוכיחים בתערוכת הגמר, כי הם מאיימים על הבכורה החיפאית – ואולי אף כבשו אותה מהטכניון שנותר מאחור. כאן, במחלקה שהקים האדריכל ברוך ברוך, מעניקים מאז 2004 תואר אקדמי באדריכלות, ובדומה לתהליך שאומץ לאחרונה בבצלאל, הסטודנטים משקיעים בשנה החמישית סמסטר שלם בבניית קונספט רעיוני, שאותו הם מממשים בהצעה אדריכלית במהלך הסמסטר השני, החותם תקופת לימודים ארוכה ומאתגרת.

 

קשה לאתר מכנה משותף בין עבודות הגמר (כאן אפשר לראות את כולן), הן בהבט המחקרי והן בהבט המעשי. ואולם, פתרונות למצוקת הדיור במרכזי הערים – מצוקה שסוחפת לאחרונה מדינה שלמה – מתגלים כנושא שהעסיק לא מעט סטודנטים. Xnet בחר לסקר שלושה פרויקטים, המייצגים רוח-מחלקה אקלקטית. את העבודות הנחו האדריכל הוותיק הורציו שוורץ, וכן האדריכלים גליה ויזר וצביקה קורן.

 

>> עוד עבודות גמר באדריכלות ובעיצוב - כאן  

 

עיר באר הישאם דסוקי

 

הפרויקט: הישאם דסוקי (32), יליד יפו, בחר להתמקד בסיפורו האישי. "עיר באר" מנסה להציג פנטזיה שבאה לפתור לא רק את מצוקת הדיור שפוקדת את הקהילה הערבית ביפו, אלא לעצור את נסיגת חיי התרבות בעיר, שנחשבה עד לפני שנים ספורות לאי של יציבות לאוכלוסייה הערבית בישראל.

 

בעוד שמרכז החיים הערביים באזור עג'מי "נכבש" על ידי כרישי נדל"ן וישראלים בעלי אמצעים, הרגיש דסוקי כי השורשים של חיי היום-יום בעיר נעקרים ונעלמים. כתוצאה מכך, הוא מציע להשיב ליפו את שורשיה באמצעות שלושה מבני ציבור: מרכז לחינוך ימי, בית ספר לקולנוע ובניין עיריית יפו. "יפו הייתה המטרופולין עוד קודם שתל אביב הוקמה, ולכן היא צריכה לחזור ולהיות עיר עצמאית", הוא מנמק.

 

כדי להתמודד עם המחסור בשטחים פנויים, בחר דסוקי להתחפר באדמה. את ההשראה לחפירים שאותם יצר, ולהם יצק ייעודים של מבני ציבור, מסחר, תעסוקה ומגורים, הוא שאב מבתי הבאר שפיארו בעבר הרחוק את פרדסי יפו, והעניקו לעיר חיים.

 

"החפיר מחבר לא רק בין מזרח למערב, בין העיר ובין הים, אלא גם בין התושבים לבין מישור שלם שחסר היום", מסביר דסוקי. "הוא בא לענות על המחסור בחללי בידור, בסדנאות עבודה, בחנויות ובמקומות לגור בהם. ההתחפרות היא לא רק פיזית אלא גם תרבותית. האנשים הם מקור החיים, בדומה למים שנשאבו בבתי הבאר והשקו בזמנו את הפרדסים. המתחמים שהוקמו ביפו בשנים האחרונות יצרו התבדלות, וההצעה שלי היא לעשות בדיוק ההיפך".

 

אפשר לממש את הפרויקט? "עדיין לא החלטתי כיצד, אבל המטרה העיקרית היא להגביר את המודעות לשינוי שחל באופי העירוני של יפו".

 

מה בעתיד: דסוקי אומר שקיבל כמה הצעות עבודה ממשרדים בתל אביב וביפו, והוא עדיין מתלבט. בנצרת קיבל הצעה מפתה להשתתף בפרויקט של אונסק"ו לשימור מבנים היסטוריים בעיר. הוא לא חושב שלבוגר ערבי יהיה קשה יותר להצליח מעמיתו היהודי: "קודם ללימודים עבדתי במשרד היפואי 'ליר אדריכלים' ולא נתקלתי עד היום בבעיה".

 

מרכז מבקרים בים המלח קרן בעהם

 

הפרויקט: בעוד שים המלח נתון במאבק עיקש בין מגוון גופים, מציעה קרן בעהם (29) מכפר מודיעין להקים שם מרכז מבקרים שיספר את סיפורו של המקום. ייחודו של הפרויקט בכך שבעהם לא מסתפקת בתצוגה צפויה: המבנה שהיא מציעה יעבור שינויים ויתפתח לאורך תקופה של מאה שנה, בהתאם לנסיגת ים המוות.

ממחקרים שהיא בדקה, עולה כי ים המלח נסוג במטר אחד מדי שנה. נסיגת הים תיפסק בעוד מאה שנים, נטען באותם מחקרים, כאשר יושג איזון בין שיעור האידוי לבין כמות המים שתישאר. לפיכך, מרכז המבקרים בנוי בחלקו בתוך המים, כך שמדי שנה ייחשף בו חלק נוסף במקביל לנסיגת הים. כך יישמר ויתועד זיכרון השינויים המתחוללים במקום.

בדומה לעבודתו של דסוקי, גם בעבודה זו צפון סיפור אישי: "סבתא שלי בת 96. היא כבר הייתה בכל העולם, אבל דווקא בים המלח גיליתי שהיא לא ביקרה, והחלטתי ליצור לה הזדמנות לבקר שם. יש פה כמובן גם ממד נוסף - כמו שהיא לא תהיה כאן עוד הרבה זמן, כך גם ים המלח".

 

אפשר לממש את הפרויקט? "אני מאמינה שזה מבנה רלוונטי, היות שהיום לא קיים מרכז מבקרים שמציג את סיפורו של ים המלח". היא תולה תקוות בתחרות "שבעת פלאי תבל החדשים" שבה מתמודד ים המלח: "גם אם הוא לא ינצח, המקום מושך תיירות וזוכה לחשיפה גדולה, וכבר היום יש דרישה למרכז כזה. כך גם העובדה שים המלח נמצא על סף אסון טבע".

 

מה בעתיד: מתכוננת לעבור למרכז הארץ ולהתמקד בעיצוב.

 

נטוש בעיר רעות אבינדב

 

הפרויקט: רעות אבינדב (28) היתה ערה כבר בתחילת השנה לבעיית הדיור בתל אביב, ובחרה לחפש פתרון בבתים הנטושים הפזורים ברחבי העיר. "יש למעלה מ-1,000 בתים נטושים שלא עושים איתם כלום, למרות שקשה מאוד למצוא דירה לגור בה", אומרת אבינדב. "הרעיון לא היה ליצור בניין, אלא לבצע סדרה של ניסויים על מבנים נטושים, ולבדוק מהי אדריכלות של מבנים נטושים וכיצד היא מתייחסת לסביבה ולבני אדם". מדובר בהתערבות מינורית יחסית: באמצעות פעולות קלות לבד ניתן יהיה לפתוח את המבנים אל העיר ולהשמיש אותם למגוון ייעודים. ברגע שיידרשו הנכסים לשוב לבעליהם, יוסרו התוספות.

 

אפשר לממש את הפרויקט? "אני חושבת שכן. בתל אביב וגם בחיפה יש בזבוז גדול של שטחים בנויים בכל אותם מבנים נטושים. אף אחד לא טורח לעשות איתם משהו. בעיריית תל אביב, מהם קיבלתי סיוע במהלך העבודה, ביקשו את הפרויקט, אבל אני לא יודעת לאן זה יוביל".

 

מה בעתיד: אבינדב שואפת להתמחות במשרד המתמקד במבני ציבור. "אין היום מספיק תקציבים ולא מעניקים מספיק חשיבות למבני ציבור בקרב מקבלי ההחלטות", היא אומרת, "ואני מקווה לנסות ולשנות את זה. בחולון עשו באמצעות מבני ציבור שינוי מדהים בעיר, וזו בעיניי הדרך הנכונה".