במקום כיתות סטריליות בוהקות בלובנן, בחר השנה החוג לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי חולון להציג את מיטב עבודות הגמר של בוגריו בחלל הסדנאות שבמרתף הבניין. החלל, שבימים רגילים רוחש וגועש, מלא בשאריות חומרים ובצליליהם הצורמים של מכשירי העבודה וכלי המלאכה, הפך לחלל תצוגה רחב ידיים, מעוצב בפשטות השומרת על אופיו התעשייתי. רק אורן של המנורות המשתלשלות מהתקרה מאיר את הפרויקטים, שהונחו על משטחי קרטון.

 

תערוכות הבוגרים של החוג לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי היו מזוהות תמיד עם העיצוב הקלאסי, שפונה לייצור סדרתי. דומה שהשנה המנעד התרחב – בין העבודות יש כאלה שחוקרות חומרים ואמצעי ייצור, כאלה שמנערות מסורות ייצור ישנות ומעניקות להן לבוש חדש, כאלה שנושקות לתחום הדיזיין-ארט וכאלה שמחפשות פתרונות לקהלים שונים ועוסקות בעיצוב ובחברה.

 

הנה כמה מהפרויקטים (הסבר על כל עבודה מופיע מתחתיה):

 

  (צילום: דדי אליאס)

 

העבודה המעניינת של מקסים צ'פרק בוחנת מחדש את העולם המסורתי של תעשיית הקרמיקה. הוא פיתח טכניקת ייצור של כלים קרמיים בשיחול (אקסטרוזייה), ובנה מכונה מיוחדת שדוחפת חימר דרך תבנית. בעזרת תבניות שונות יצר אגרטלים, כלי מטבח, כלי נגינה ושרפרפים עמידים.

 

  (צילום: דדי אליאס)

 

עבודת הגמר של מיה אובר, "עוואטף-תוצרת הגליל", מחברת בין מלאכות ייצור מסורתיות לטכניקות ייצור סדרתיות - מגמה שרווחת כיום בעולם העיצוב האירופאי, בשיתוף אומני מלאכות היד של העולם השלישי. אובר פיתחה סדרת מוצרים בשיתוף עם נשים מכפר מנדא, הקולעות נצרים במרכז של עמותת סינדיאנת הגליל. מטרת הפרויקט היתה לפתח קו מוצרים עדכני, שישפר את תהליכי הייצור תוך תרומה לקהילה היוצרת. בסדרה נוצרו סלים, מנורות ואגרטלים, שמשלבים בין קליעת נצרים וטכנולוגיות לחצנות אלומיניום וחיתוך לייזר.

 

  (צילום: דדי אליאס)

 

האקורדיון שיצר אינאל מדאגי מחדש את מבנה האקורדיון המסורתי - חלק חשוב במסורת המוזיקלית של העדה הצ'רקסית, ממנה בא מדאגי. צלילי האקורדיון הייחודיים נשארו כשהיו – אבל אצל מדאגי הם מופקים בעזרת מדחס חשמלי שמופעל ברגל, במקום המפוח המקובל. גם אחיזת הכלי שונתה ועוצבה באופן המזכיר אחיזה של גיטרה.

 

  (צילום: דדי אליאס)

 

סדרת שעוני האורלוגין שעיצב בן ברוידא בוחנת את המעבר מסקיצות בדו מימד לעיצוב בתלת מימד. ברוידא יצר שעוני קיר ששכבות הצבע, החיבורים וההדבקות ניכרים בהם, בדומה לסקיצה.

 

  (צילום: דדי אליאס)

 

הילה שמיע יצרה רהיטים פיסוליים המשלבים גזעי עץ ואלומיניום. העץ הגולמי ויציקת האלומיניום הותכו יחדיו, כשסימני חריכה הפכו למוטיב אסתטי המחבר בין החומרים.

 

  (צילום: דדי אליאס)

 

יוני לוי מציע משחק משעשע לצעירים בנפשם. בעקבות קרב גומיות באחד משיעורי החוג החליט לוי לייצר אובייקט שיעניק לו יתרון. הפרויקט כולל כ-40 אקדחי גומיות עשויים פרספקס בחיתוך לייזר, שבתוכם הרכיב מנגנוני הפעלה מגוונים, המתחקים אחר מחוות מעולם כלי הירייה. יש אקדחים שיורים גומיות בצרורות, אקדחים קומפקטיים שמתקפלים לגודל כיס, אקדחים עם מנגנון דריכה ורתע וכאלה שמאפשרים החלפת מחסניות מהירה. מומלץ לצפות בסרטון המשעשע למעלה.

 

  (צילום: דדי אליאס)

 

סדרת הרהיטים של דניאל פרלמן, "יחסים ברהיטים", כוללת ספרייה ושולחן סלון, שעוצבו בהשראת מערכת יחסים זוגית. אלמנטים שמהווים בסיס למערכת יחסים - כמו אמון, תמיכה, פשרה וויתור - מרכיבים את השפה העיצובית של הפרויקט: כל רהיט מורכב משני חלקים א-סימטריים, שתומכים זה בזה ומתפקדים כאחד, כאשר כל אחד מהם "מחסיר" משהו מעצמו למען ההרמוניה והחיבור.

 

  (צילום: דדי אליאס)

 

סרוויס התה שעיצבה לילך איתן הוא תוצאה מרתקת של הכלאה בין ארבעה סרוויסים מעדות שונות.

 

  (צילום: דדי אליאס)

 

"צעדים", הפרויקט של עומר רוז מרזל, בוחן את תכונות הפורניר והופך אותו לחומר גמיש. כפכפים מעוצבים בפורניר מציגים את תהליך הפיתוח של החומר, שכולל חיתוך, פירוק, התערבות כימית וחיבור מחדש.

 

  (צילום: דדי אליאס)

 

"ריפוד עץ" של עידן אביעד מציג רהיטים עשויים עץ שנלחץ במכבש, בדוגמה שמשתעשעת בקריצה לריפוד הקפיטונאז'.

 

"וירטואוזו" של תניה פונס (תמונה כאן למטה) הוא כלי משחק ונגינה לילדים, שמתחבר לכל רהיט בבית. המקשים עשויים גומי, מתלבשים על קצות האצבעות, ובכך מעניקים חוויה מוזיקלית חדשה ושונה מההקשה המוכרת.

 

לכל הכתבות על תערוכות הגמר בבתי הספר לעיצוב - כאן.

 

לשעות פתיחה וכתובות של התערוכות - כאן.