ללא סדר יום חדש: כך ייראה בניין העירייה

ראש עיריית תל אביב-יפו רון חולדאי היה טייס ומפקד בחיל האוויר, אבל כמי שמעדיף חפירים ותלוליות עפר ברחובות ובכיכרות (ועכשיו גם אוהלים בשדרות), נדמה שעמוק בלב הוא קצין בחיל רגלים. ממרומי הלשכה שלו הוא צופה כעת בכיכר רבין שהפכה לארגז חול ענקי לרגל שיפוצים מפליגים, ומתכונן לדבר האמיתי: סיום השיפוץ הבלתי נגמר בבניין העירייה עצמו. הפרויקט אמור להתחיל ממש בקרוב, ורצוי לשמור על אופטימיות – מדובר בסאגה ארוכת שנים ותלאות, שמלווה את בניין העירייה מאז היווסדו. אדריכלים באו והלכו, תוכניות עלו ונגנזו וכספי ציבור נשפכו לריק. האם הפעם זה קורה באמת? מסתמן שכן, אך אסור להתחייב. הנה ההסבר המלא, יחד עם ההדמיות המתפרסמות כאן לראשונה.

קצת היסטוריה

עיריית תל אביב שכנה מאז 1925 בבית סקורה שבקצה רחוב ביאליק ("בית העיר" של היום). הבניין תוכנן במקור כבית מלון והיה צר מלהכיל את כל אגפי העירייה. באמצע שנות החמישים נערכה תחרות אדריכלים לתכנון בניין עירייה חדש, והזוכה היה צעיר אלמוני ומפתיע, מנחם כהן בן ה-25.

שונאים את העיר באפור

הציבור הישראלי לא אוהב בניינים אפורים, וזו עובדה שקשה להתווכח איתה. האדריכל ומנהל ארכיון אדריכלות ישראל, צבי אלחייני, סבור שהישראלים עוד ילמדו לאהוב את הברוטליזם, כמו שלמדו לאהוב את הבאוהאוס. "אם היית מספר היום לחסידי הבאוהאוס שעד לפני שלושה עשורים כולם שנאו את הקוביות המכוערות והמוזנחות של לב העיר, איש לא יאמין לך. אבל אלה עובדות", טוען אלחייני, ומזכיר שבניינים בשדרות רוטשילד ובסביבתה נמכרו בזמנו במחירי רצפה. "היום באוהאוס זה בון-טון, לטוב ולרע, וגם אם אניני טעם יעקמו עליו פרצוף, הוא כבר השתרש בתרבות האדריכלית בארץ כמעט כנקודת ההתחלה של האדריכלות הישראלית".

לטענתו, למודרניזם המאוחר, הידוע יותר כברוטליזם וכאדריכלות הבטון החשוף, יש בעיה משום שהערכים האסתטיים ההתחלתיים של המבנים האלו מאתגרים יותר, ולכן קשה לכלל הציבור להתחבר אליהם. אלחייני מאמין ששאלות של יופי וכיעור באדריכלות הן עניין יחסי, אופנתי, ובעיקר שאלה של חינוך. "אפשר לחנך את הקהל לחבב אותו ולהעריך אותו ולהבין שהוא היה אוונגרדי בזמנו לא פחות, ואולי הרבה יותר, ממה שהיו בנייני הסגנון הבין-לאומי בתל-אביב. בניין עיריית תל אביב הוא בעייני בניין נשגב שלרגע אחד לא חוטא לפרוגרמה שלו", חושב אלחייני. "הוא בניין משרדים ענייני, יעיל וצנוע כפי שבית עירייה צריך להיות, ומייצג בצורה הטובה ביותר את הבנייה הציבורית-הארגונית בישראל של אמצע המאה שעברה. שיאי המודרניזם הללו הם נכסים חשובים בהיסטוריה המוקדמת של אדריכלות ישראל".

עוד בנושא:

>> האם הבטון החשוף חוזר?

מחליפים אדריכלים כמו גרביים

עד אמצע העשור הקודם לא נערך כל שיפוץ יסודי בבניין, דבר שאינו נהוג במבנה ציבור כה מרכזי. ב-2004, לאחר שמערכת ההצללה המקורית בחזית הבניין החלה להתפורר ולסכן את ההולכים, היא נוסרה והוחל בקידום תוכנית טיפול במבנה.

ראשון נכנס לנעלי המתכנן משרד יסקי-סיון. האדריכל אברהם יסקי היה מי שתיכנן (בשיתוף האדריכל שמעון פובזנר) את הכיכר שבחזית העירייה בשנות החמישים. כעת הוא הוזמן להציע פתרון לבניין המוזנח. עלה רעיון להרוס את בניין העירייה ולהקים חדש תחתיו, אך התברר שמהלך כזה יהיה יקר ב-25% משיפוץ המבנה, ולכן הוא ירד מהפרק. לצוות התכנון הצטרף האדריכל המקורי, מנחם כהן, שדרש להשתלב בתכנון מתוקף זכויות יוצרים. ההצעה החדשה הייתה להרחיב את המבנה ולכונן חזיתות חדשות שיורכבו מקירות מסך עשויים זכוכית, ברוח מגדלי ההייטק שהחלו לצוץ בגוש דן.

לא עבר זמן, וגם התוכנית הזו ירדה מהפרק. לנעלי המתכנן נכנס האדריכל הצעיר אסף לרמן, שזכה בפרויקט מול קבוצה של אדריכלים ותיקים שהתמודדו מולו, ובאותה עת תיכנן את חידוש היכל הספורט יד אליהו. ההזמנה ממנו לא הסתפקה בחזיתות העירייה, אלא דרשה גם חידוש של פנים-המבנה.

מלבד תוספת הקומות שהתבקשה, התכוון לרמן לחזק את הממד הציבורי של בית העירייה: פתיחת הכניסה המקורית והנעולה, שאליה מובילה המרפסת הגדולה המשקיפה על כיכר רבין, והקמת מרפסת תצפית עם מסעדה על גג הבניין. בטקסט שליווה את הצעתו הסביר לרמן: "היחסים המוכרים בין הבניין הדומיננטי והמנותק ששולט על התושבים ממרום, מתהפך באחת כאשר המרחב הציבורי 'מטפס' מהרחוב אל הגג, ומאפשר גם לתושבים לעלות לנקודה גבוהה ולצפות לראשונה מחלל ציבורי גבוה על העיר 'שלהם' ועל ידי כך מציע מודל חדש ועדכני לקשר בין מבנה הציבור הראשי בתל אביב ובין העיר עצמה".

אז מה הולך לקרות?

130 מיליון שקלים הם מחיר השלב הבא בחידוש בניין העירייה. אלכס מרגולין, מנהל הפרויקט, מציין שעל אף שהמבנה אינו נמצא ברשימת השימור, העיקרון המרכזי בתכנון היה שמירה מרבית על רוחו המקורית. החידוש כולל את שיחזור מערכת ההצללה בחזית הדרומית, הפונה לכיכר רבין. בשונה מהמערכת המקורית שהורכבה מבטון גלוי, ייעשה שימוש בחומר דמוי בטון, קל להתקנה ולתחזוקה, שתשולב בו תאורה סמויה. התאורה תכסה למעשה את החזית כולה, תאפשר ליצור צורות ומלים בשלושה צבעים שונים, ותהפוך את הבניין לגוף תאורה דומיננטי.

"מרפסת רבין" בחזית הדרומית תחודש גם היא. את ריצוף הגרנוליט המקורי יחליף ריצוף גרניט אפורה, וכן יוקמו מחדש המעקות ויחודש הבידוד. המעבר התחתי המקשר בין שדרות בן גוריון לרחוב אבן גבירול יזכה לתאורה חדשה ומוגברת, ותקרה אחידה תסתיר את הקונסטרוקציה החשופה. ואולם, הצעתו של לרמן לפתוח מסעדה ותצפית לציבור בראש המגדל נגנזה, וכך גם פתיחת הכניסה הראשית לכיכר. מה שיכול היה להחיות את המקום השומם ביותר בסביבה, ולעודד את הציבור להכיר ולאהוב את הבניין, נשאר מבצרם של עובדי העירייה.

אם התוכנית אכן תצא בקרוב לפועל, תסתיים פרשה ארוכה ומיותרת שעברה על בניין העירייה במשך קרוב לעשור, ושעלתה למשלמי הארנונה מיליוני שקלים שבוזבזו על שכר טרחה של אדריכלים ומתכננים שתוכניותיהם נזרקו לפח הזבל של ההיסטוריה. נותר לראות אם הסיפור יסתיים בסוף טוב בקרוב, או שתוכנית נוספת תיגנז ותצטרף לאחיותיה. מההדמיות של האדריכל יואל דבוריינסקי שהגיעו לידי Xnet נראה שבניין העירייה ימשיך להיות עוד בניין משרדים עם ארכיטקטורה צפויה, אך ללא תוכן אזרחי וציבורי אמיתי וחדשני – וזאת בניגוד לעיר המקורית והיצירתית שאותה הוא מייצג.

• לוח זמנים: המכרז למעליות פורסם, ובימים הקרובים יוכרז הקבלן הזוכה. בסוף אוגוסט יוחלט איזה קבלן ישפץ את החזיתות. העבודות אמורות להתחיל בראשית אוקטובר, ולהסתיים באוקטובר 2013.