ההבטחות של בצלאל

תערוכות הבוגרים של בתי הספר לעיצוב הן הזדמנות מצוינת להתרשם מיבול טרי של עיצוב עכשווי תוצרת הארץ. בשביל הסטודנטים הן הזדמנות להפגין את כישרונם ויכולתם המקצועית, בטווח הרחב שבין העיצוב הקלאסי (זה המאתר בעיות ומספק פתרונות), דרך עיצוב יצרני-עצמאי (שבוחן טכניקות ייצור חדשות, הנשענות על עבודת כפיים), לבין עיצוב החוקר את התחום ומעורר שיח ודיון.

מחלקת העיצוב התעשייתי של בצלאל היא אחת הגדולות, הוותיקות (35 שנה) והנחשבות בארץ. תערוכת הגמר של 36 הבוגרים מוצגת השנה בחלל מרכזי ומעוצב בקומת המחלקה, שאליו נכנסים דרך מבואה שבה מודלים מוקטנים של פרויקטים וסרטים קצרים על תהליכי העבודה. בחדרים סביב התערוכה מוצגות עבודות של תלמידי שנים ב', ג' ו-ד', ותערוכה נוספת, של החברה למחקר ופיתוח בצלאל, מציגה פרויקטים שהגיעו ליצור תעשייתי. בהחלט כדאי להתעכב גם שם.

עבודות הגמר עוסקות במגוון נושאים המעסיקים את עולם העיצוב בשנים האחרונות: עירוב בין חומרים מנוגדים ליצירת בן כלאיים חדש, למשל, כמו בעבודה של רחלי בקסנבוים, שמציגה כלי פורצלן הנראים כאילו הם עשויים מבד רך ונשפך. בקסנבוים יצרה תבניות בד ליציקת הקרמיקה, כאשר צורת הכלי נקבעה לפי הגזרה והושפעה מדוגמת הבד.

שי ברנשטיין יצק פליז לתוך גזע עץ (צילום: עודד אנטמן )

הרהיטים של שי ברנשטיין נולדו מתוך התנגשות בין חומרים: הוא יצק פליז לגזעי עץ, ויצר רהיט שבו לכל חומר תפקיד שונה, וביחד הם יוצרים מקשה אורגאנית אחת.

פרויקטים שונים עוסקים בהכלאה שבין מלאכה מסורתית ועבודת כפיים, לבין טכניקות עיצוב מתקדמות וייצור תעשייתי. כך בפרויקט של רמי טריף, שהוליד כסאות מרתקים מתוך עבודות קליעה מקומיות.

אחרים בוחנים את זהותו של העיצוב המקומי, בחיפוש אחר צורות, חומרים וחיבורים שייצרו שפה מקומית-ישראלית. מיכאל צינזובסקי יצר סדרת רהיטים מפח מגלוון ומעץ, שעליהם חרט והטביע דוגמאות שונות. התוצאה היא רהיט מסוגנן המתבסס על משתנים שחקר בתרבות המקומית ובמרחב המזרח תיכוני.

פנחס גרין חקר את החוקים, ההלכות והמנהגים הרווחים ביהדות. דרך ארבעה מועדים בחן מהו הערך המוסף שמתקבל ביצירת חפצים מתוך התרבות הזו.

פנחס גרין עיצב חפצים בהשראה ארבעת המועדים (צילום: עודד אנטמן )

גיא משעלי בחר לעסוק בחומר גלם מקומי ומפתיע למדי: חומר הנפץ. הוא הפך גלילים ומלבנים עשויים פח לשרפרפים פיסוליים, בעזרת פיצוצים מבוקרים.

דרור פלג בחר לעסוק בעיצוב "מחולל תעשייה": הוא עיצב אופניים המיועדים לייצור בהזרקת פלסטיק, טכנולוגיה שלא קיימת בתחום, שמאפשרת ייצור המוני של אופניים. שינוי הטכנולוגיה נסמך על מאפייני התעשייה המקומית ומציע אסתטיקה חדשה (תמונה למטה).

בעקבות פרויקט הגמר המוצלח של בוגר בצלאל זיו בר אילן, שעיצב את ה"זויבר" - גיטרה להרכבה עצמית שהפכה ללהיט עולמי וכיכבה על שער המגזין ID - עסקו גם השנה כמה פרויקטים בכלים ומוזיקה בעידן הדיגיטלי.

הכינור החשמלי של דוד דמשק (צילום: עודד אנטמן )

דוד דמשק בנה כינור חשמלי שמשלב טכנולוגיה חדשה עם קראפט, ומציע צורת אחיזה חדשה ונוחה יותר של הכלי. אנדריי ניימן בנה גיטרה חשמלית (תמונה למטה) עם תיבת תהודה מודולרית וליבות עץ מתחלפות, שמגוונות את המנעד המוסיקלי.

עבודתו של עודד גוב "אלבום ארט" עוסקת באובייקטים שנעלמו מחיינו ושאת מקומם תפסו יישומי מחשב וירטואליים ואפליקציות שונות (פרויקט שזכה השנה בפרס "דברת" לחדשנות). גוב פיתח פורמט מוזיקה חדש בשם "לינק" – נגן בצורת טבעת, שמעוצבת ברוח האלבום ומציעה דרך לבטא את הצד הוויזואלי של המוזיקה. אפשר לחבר את הטבעת לרמקולים הביתיים או לענוד אותה על האצבע, לחבר לאוזניות ולשמוע את האלבום ברחוב.

הסרטון הבא מסביר את הרעיון:

עבודות אחרות עוסקות בחיים האורבניים ובעיקר במציאת פתרונות מוטוריים למי שמנסים לנהוג ולחנות בערים הגדולות. איציק מאיר עיצב מעין גרסה עדכנית ל"טוקטוק" התאילנדי - מונית עירונית קומפקטית וחסכונית, המיועדת לנוסע אחד ויכולה לעבור בקלות בפקקים.

המונית שעיצב איציק מאיר. מיועדת לנוסע אחד ונוחה במיוחד בפקקים (צילום: עודד אנטמן )

גם גל דרור התייחס לעובדה שחלק ניכר מהפקקים בכניסה לערים נוצרים בגלל מכוניות שבהן נוסע יחיד. הוא עיצב רכב היברידי מודולרי (תמונה למעלה) על בסיס "קח רק את מה שצריך". הרכב בנוי משני חלקים: יחידה דו מושבית חשמלית וקצרה במיוחד לנסיעה עירונית, כשבנסיעה מחוץ לעיר אפשר לחבר אליה את החלק השני, הכולל שלושה מושבים נוספים ומנוע בנזין, שמגדיל את טווח הנסיעה.

המכונית החשמלית של איילת פישמן: עטופה חומר בולם זעזועים, להגנה מפגיעות בתמרוני החנייה בעיר (צילום: עודד אנטמן )

איילת פישמן מציעה פתרון לתמרוני החנייה המתסכלים בעיר. ה-CUB הוא רכב חשמלי קטן אף יותר מה"סמארט", שפתיחה ייחודית של דלתותיו חוסכת מקום. הרכב עטוף קליפות עשויות חומר דק וסופג זעזועים, שמחליפות את הפגוש הסטנדרטי ומאפשרות מקסימום הגנה מפגיעות בזמן החנייה.

מיידד מרזן יצר גוף תאורה שהוא מעין תריס סולארי (תמונה למעלה), שאוגר את אור היום ופולט אותו בשעות החשיכה.

עבודות אחרות מתעסקות, בצורות שונות, ביחסי הגומלין שבין האדם לחפץ. הדר שניר עיצבה סדרת שעונים המבוססת על טיפוסי שעונים מוכרים ובוחנת מחדש את מהותו. האורלוגין בעבודה של שניר ירד מהקיר אל הרצפה והפך את כיוון תנודתו. שעון החול הוצף, ובשעון הקוקייה קול קריאת השעה הפך לעיקר.

שעון החול המוצף של הדר שניר (צילום: עודד אנטמן )

קובי סיבוני יצר סדרה עדינה ופיסולית בשם "חלקים מהים", של אובייקטים הנראים כרישומי דיו והם למעשה מכשירי רדיו שעשויים חוטי ברזל וחלקי פלסטיק שנאספו בחוף (תמונה למעלה).

יעל הולנדר עיצבה קולקציה של נעלי עקב שעוסקת בחיבורים, בהכפלות ובמבנה, בהשראת תאומים סיאמים. הנעליים עשויות בד מוקשח ופלסטיק יצוק, מתלבשות על הרגל כגרב ויוצרות אסתטיקה חדשה, עם אפיונים שונים לכל נעל.

עוד פרויקט מעניין - ששייך לקטגוריה של פיתוח דרכים להעברת מידע בעידן של מחאות אזרחיות ומהפכות שמתחילות ברשתות חברתיות - הוא ה"וואצ'איט" של מל ברגמן: ערוץ תקשורת חופשי המבוסס על משתמשים, שמטרתו להעלות נושאים לדיון ציבורי ללא תיווך ומידור. המערכת כוללת מצלמת וידאו אישית עמידה וקלה לתפעול, המשדרת אל הערוץ בזמן אמת. החומר מאובטח באתר ונגיש לציבור, ללא עריכה או צנזורה.

עוד בעבודות הבוגרים 2011:

• גיא משעלי מתייחס לחומר נפץ כאל חומר גלם לכל דבר
• רמי טריף פורץ עם כסאות חדשניים שמבוססים על קראפט מסורתי
• כיכר דיזינגוף - עכשיו הסרט
• נוקטים עמדה: מעיצוב פנים לחיים האמיתיים
• מיכאל מושונוב מגלם את ''איש האלכסון'' בסרטו של איתי תבל
• משחק לקטנטנים שיכול לשמש גם ככלי טיפולי
  

פרטים על תערוכות הגמר - כאן