הדפסה
לכתבה באתר
משהו חיובי קורה בתחום האופנה בארץ. אמנם השקעה בהופעה החיצונית ואימוץ סגנון אישי עוד רחוקים שנות אור מהסטייל האירופאי, אך בזכות כניסתן של הרשתות הבינלאומיות לשוק המקומי ומהפכת האינטרנט התחלנו להיחשף להלך הרוח העולמי. אחד השינויים הבולטים הוא העדנה שלה זוכה תחום האביזרים. אם בעבר ההשקעה העיקרית הייתה בהופעה עצמה ובאביזרים בסיסיים כדוגמת נעליים ותיקים, היום כל בחורה עם חוש אופנתי מינימלי דואגת לצוות לבגד שרשרת, סיכה, קשת, עגילים או צעיף איכותי. שינוי מבורך זה הביא להרחבת מחלקת האביזרים ברשתות האופנה, לכניסתן של חברות תכשיטים כגון דיווה ו־Accessorize לשוק המקומי ולפריחה של מעצבי תכשיטים פחות קונפורמיסטיים המעמידים קולקציות טרנדיות בכל עונה.
שלי דהרי בהחלט עונה על התיאור שלעיל. מזה שלוש שנים היא משווקת פריטים אולטרה־אופנתיים ובעלי נוכחות, שיתאימו כמו כפפה לבעלות טעם טוב וידע אופנתי. את משלח ידה החלה לפתח לפני יותר מעשור. לאחר שסיימה את לימודיה בעיצוב גרפי בבית הספר ויטל (שהיום מאוחד עם שנקר), פנתה לעבוד ברשת "חרוז כזה", שם התוודעה לעולם עיצוב התכשיטים.
"13 שנים ניהלתי את הרשת ועיצבתי, ובמשך שש שנים אף הייתה לי חנות זיכיון. את עבודתי בחברה סיימתי כסמנכ"ל הרשת. לפני כשלוש שנים וחצי נפרדו דרכינו ופתחתי את העסק שלי. גרתי בכפר אז"ר והסטודיו שלי היה בתוך הבית. ערכתי מכירות ביתיות ומכרתי גם בחנויות. לפני כשנה וחצי פתחתי את הסטודיו ברחוב רוחמה (במתחם נגה, יפו). אז לא היה כאן כמעט כלום, אבל קלטתי שזה מקום מיוחד ושעומד לקרות פה משהו. זה לא רחוב מרכזי וסואן, אבל הוא ממוקם בין שוק הפשפשים למתחם התחנה, שהופכים שוקקים מיום ליום. בחצי השנה האחרונה נפתחו באזור הרבה חנויות, יש פה הרבה אמנים והמקום נקי ונעים".
כשמסתכלים על התכשיטים שלך, אי אפשר להתעלם מהניחוח הנוסטלגי העז שעולה מהם. אפשר להכתיר זאת כמקור ההשראה העיקרי שלך?
"אני מתחברת לדברים ישנים. עוד כילדה אהבתי קולנוע ישן של ג'ין קלי ופרד אסטר. בזמני, מלבד הערוץ הראשון היה רק עוד ערוץ אחד, ערוץ המזרח התיכון, והייתי צופה בעיקר בסרטים ישנים. זה ככה עד היום בעצם. גם כשאני שומעת מוזיקה ישנה אני נשאבת אחורה, כך שאין פלא שהרבה מהתכשיטים שלי מעוצבים בהשראת העבר. גם חומר הגלם שממנו אני יוצרת מגרה אותי. כשאני רואה את החומר, אני כבר מדמיינת מה אני הולכת לעשות איתו ואיזה תכשיט ייצא ממנו, כך שאפשר לומר שזה עוד מקור השראה".
מה מנחה אותך בתהליך העיצוב?
"אני אוהבת שלתכשיט יש קטע. הסטנדרטי משעמם אותי. אני משנה את העיצוב מתכשיט לתכשיט ולא אוהבת לחזור על אותו הדבר בדיוק. התכשיטים שלי לא נבלעים בלבוש, הם אלה שעושים את ההופעה ונותנים את הטוויסט - וזו כמובן תוצאה של תהליך העיצוב".
מהם החומרים המועדפים עלייך?
"אני עובדת עם שני סוגי חומרים עיקריים: פלסטיק משנות ה־80-50, כלומר וינטג', שאותו אני משלבת עם מתכות פליז בציפוי זהב, ואני משתמשת גם בעץ. הייתה לי בוויטל מורה מקסימה בשם רותי מולכו, שנפטרה בפתאומיות. בעלה יקי היה מנהל בית הספר, ואחרי שסיימתי את הלימודים נסעתי אליו לקחת את התואר. יקי לקח אותי לסטודיו של רותי והראה לי סטוק עצום של פריטי וינטג'. הייתי המומה ומוקסמת ממה שראיתי שם, ובעידודו אספתי לעצמי הרבה פריטים. הדברים נחו אצלי זמן רב, עד שלבסוף השתמשתי בהם לעיצוב התכשיטים שלי. היום יש לי נגר כבן 70 שעושה עבורי את כל עבודות העץ. לפעמים אני מתרגמת לעץ חלקי פלסטיק מתכשיטים ישנים, וכך בעצם יוצרת את קולקציית העץ. אני משתמשת גם בכפתורים ישנים ובאוספי וינטג' שאמי שולחת לי מארה"ב".
בעולם האופנה, הצפיפות בשוק העיצוב הולכת וגוברת. את מרגישה את זה גם בתחום התכשיטנות?
"גם בתכשיטים, כמו באופנה, יש צפיפות, אך היא לא משפיעה עליי. יש לי תכשיטים נישתיים, ולכן אני פחות מושפעת ממה שקורה בחוץ".
אילו תכשיטים את עונדת ואילו בגדים את אוהבת ללבוש?
"חוץ מטבעת אחת של אמי שאינני מורידה, אני עונדת רק תכשיטים שלי. תכשיט זה לא כמו בגד שמעצב יכול לשלב עם פריטים של אחרים. תכשיט הוא יותר אישי, הוא סוג של כרטיס ביקור. באשר ללבוש, אני אוהבת שמלות ופריטים רומנטיים וכן בגדים נוחים ומשוחררים, אבל לא בסגנון זרוק. אני גם אוהבת צבעים, אבל לא לובשת הרבה בגדים צבעוניים. יש לי לא מעט חברים מעצבים שאני פוגשת כל הזמן במכירות, בשווקים ובחנויות בגדים שאני עובדת איתן, כך שאני קונה את בגדיי אצלם ולא ברשתות. מאז שפתחתי את החנות, כל מה שאני לובשת זה של מעצבים ישראלים".
מי האישה שהיית שמחה לראות עונדת תכשיטים שלך?
"שרה ג'סיקה פרקר. זה יהיה מאוד מרגש לראות אותה עונדת פריטים שלי. נראה לי שהיא מתאימה לסגנון שלי, כי יש לה קטע של צבע ואוברסייז".
לאילו מעצבי תכשיטים ישראלים את מתחברת?
"אני אוהבת את רובי סטאר ואת תמרה. לפעמים דווקא קולקציות של מעצבי אופנה אהובים הן שנותנות לי השראה לעיצוב התכשיטים".
ומה בעתיד?
"אני שואפת שיהיו לי ארבע חנויות, ושכל חנות תיראה כמו סלון תכשיטים גדול עם מבחר רב של פריטים. אני רוצה חנויות בנו יורק, לונדון וטוקיו, כי התכשיטים שלי מתחברים לערים האלה ספציפית. פריז, למשל, לא תתאים לי בגלל האיפוק של הצרפתים. אני רוצה להמשיך ליצור וליהנות מזה. מרגש אותי לראות שהתכשיטים שלי הם שעושים את ההופעה של בחורה, ואני נהנית מזה".
___________________________________________________________________________________________________________
עוד מעצבות:
- המעצבת שחולמת להלביש את ונסה פאראדי
- מי עיצבה את השמלה הכי מועתקת בעיר?
- לילך אלגרבלי לא מפסיקה להפתיע
___________________________________________________________________________________________________________
שלי דהרי, תעודת זהות:
מעצב ישראלי אהוב: קשה לי לשים את האצבע על מישהו ספציפי. יש כל כך הרבה מעצבים ישראלים שאני מעריכה שזה בלתי אפשרי לבחור אחד.
מוזה: אודרי הפבורן.
פריט מאסט בארון הנשי: תכשיט אחד מטורף, צבעוני, גדול ומגניב שעושה את ההופעה.
לעולם לא אלבש: מיני.
האדם עושה את התכשיט או התכשיט עושה את האדם? זה מפגש של שני הדברים. התכשיט הנכון על הבן אדם הנכון יעשה את העבודה. זה צריך להיות חיבור הדדי.
בארון של שלי:
- חגורה של הדס קולודני
- חולצה של המעצבת חנית חן
- תיק של לידיה רנר
- נעליים מניו יורק
- משקפי שמש מניו יורק
רוצה לקבל שרשרת של שלי דהרי במתנה?
כתבי אלינו למייל meazhev@gomag.co.il ושכנעי אותנו למה את זאת שצריכה לזכות. צייני כתובת ומס' טלפון.
