על כפתורים, מלחמה והסטוריה

אני מתה על כפתורים. עגולים, מרובעים, סרוגים, ארוגים, צדף, מתכת, גדולים, קטנים, בקיצור הכול. הגודל לא קובע. גם לא הצורה. רק שיהיו בהם חורים  להשחיל מחט וחוט ואת 'מה לעשות בהם' אתם יכולים להשאיר לדמיוני הפרוע.

אבל מכל הכפתורים שבעולם אני הכי אוהבת כפתורים ישנים, כלומר 'וינטאג'. כפתורי וינטאג' אפשר

עדיין להשיג בכמה חנויות קטנות בתל-אביב  מהסוג שנקרא פעם 'גלנטריה'. בחנויות אלה שהזמן רק

עבר לידן אבל לא השאיר עקבות, אפשר למצוא קופסאות קרטון מצהיבות שנשמרו יחד עם הכפתורים שבתוכן משנות הארבעים והחמישים של המאה שעברה. בשנים הרחוקות ההן, כמעט כל עקרת בית

ידעה לתפור והייתה  נוהגת לתת את הטאץ' האחרון לבגד שתפרה באמצעות כפתורים, סרטים וקישוטי תפירה אחרים שקנתה בגלנטריה.

בניגוד לכפתורים עתיקים שמחירם בשמיים ואי אפשר להשתמש בהם אלא לראותם בלבד, את כפתורי הוינטאג' ניתן לרכוש במחירים ממש מצחיקים  בחנויות קטנות שזוכרות ימים יפים יותר, או בשווקי -

פשפשים למיניהם. לפעמים, עם קצת מזל, אפשר לגלות ארסנל שלם של כפתורי וינטאג' מדהימים אצל איזו קשישה שאספה אותם במשך שנים ואפסנה אותם בצנצנות זכוכית או בקופסאות פח של ריבה .

למה כפתורים? כי ההיסטוריה של הכפתורים מקבילה להיסטוריה של התרבות האנושית. כן. ממש כך. הכפתורים הראשונים שאנחנו מכירים נמצאו בתקופת הברונזה והם מתוארכים בסביבות 3000 שנה

לפני הספירה, הם לא שימשו לרכיסת בגדים אלא לקישוט. הכפתורים הראשונים היו עשויים מעצם,

קרן, עץ, מתכת, או צדף.

היוונים והרומאים השתמשו בהם בעיקר לקישוט אם כי היו להם גם כפתורים מלופפים בחוטים

טקסטיליים שניתן להשתמש בהם לרכיסה. אבל באותה תקופה לא סמכו על כפתורים שיחזיקו את

הבגד והעדיפו להדק אותו בסיכות. מאוחר יותר, עם המצאה הגזרה, הבגדים נעשו יותר צמודים לגוף

ואז גם נעשה שימוש בכפתורים טקסטיליים שמנעו דקירת סיכות בעת לבישת הבגד.

במאה ה- 12 גילו נושאי הצלב את כפתורי הרכיסה במסעותיהם בטורקיה  ובמונגוליה  והביאו אותם

כששבו לאירופה. אבל אלה עדיין לא היו הכפתורים המודרנים שאותם אנו מכירים. האחרונים הומצאו בגרמניה רק במאה ה- 13 כאשר נמצאה הדרך לחורר את הכפתור. מתקופה זו ואילך הכפתורים הפכו אופנתיים מאוד ונתפרו על הבגדים בעיקר לקישוט. הקישוט החדש שכלל כמות נדיבה של כפתורים על הבגד הפך לסימן סטטוס מקובל והצליח להרגיז את הכנסייה הנוצרית עד כדי כך שהוקיעה אותם

כ'המצאת השטן'. שגעון הכפתורים נמשך בצרפת עד פרוץ המהפכה הצרפתית והמלך לואי ה- 14, שההיסטוריה זוכרת אותו כאחד מגדולי ה'דנדים'  שנולדו אי פעם, השתמש ביותר מ- 5 מיליון כפתורים

על בגדיו השונים בתקופת שלטונו.

ואם גם אתם שואלים למה המציאו את הכפתורים הלא שימושיים האלה שנתפרים עד היום על חפתי

שרוולי המקטורן, אז הנה לכם התשובה:  פרידריך הגדול מלך פרוסיה, הוא שציווה לתפור כפתורים

על חפתי השרוולים  של עוזריו, כדי למנוע מהם לקנח בשרוול את האף.

הכפתורים המשיכו לשמש סמלי סטטוס עד המאה ה- 17 והגיעו לשיא ב'מלחמת הכפתורים'. למלחמה

זו גרמו החייטים הצרפתים  שהמציאו אז את הכפתורים החדשים שהיו עשויים מטקסטיל ונראו ככדורים קטנים עשויים מחוטים. יצרני הכפתורים המסורתיים שרווחיהם ירדו, פנו לממשלה בתביעה לסייע להם במאבק נגד החייטים וכתוצאה מכך נחקק חוק ממשלתי שהטיל קנס על כל מי שהשתמש בכפתורי טקסטיל. אבל יצרני הכפתורים עדיין לא היו מרוצים ותבעו לערוך חיפושים בבתים ובארונות ולהעמיד למשפט כל מי שיימצאו אצלו כפתורי טקסטיל וגם להשליכו לכלא.

במאה ה- 19 החלו לייצר כפתורים באופן מתועש. אבל בכל זאת כפתורי טקסטיל, עצם, קרמיקה

ומתכת נמכרו במחירים גבוהים ולכן היו האנשים מסירים  אותם מעל גבי הבגדים הישנים ושומרים לשימוש חוזר. במחצית השנייה של המאה ה- 19 הומצאו כפתורי הפנינה שהפכו למבוקשים מאוד.

כפתורי הצלולויד (החומר שקדם לפלסטיק) הראשונים ייוצרו באירופה בסוף המאה ה- 19. לפני

מלחמת העולם הראשונה ייוצרו רוב הכפתורים באירופה ואילו לאחר המלחמה הפכה ארה"ב למרכז

ייצור עולמי לכפתורים.

לולאות הכפתורים הראשונות היו לא יותר מחריץ בבגד שדרכו ניתן היה להעביר את הכפתור, מאוחר

יותר התחילו לרקום מסביב לחריץ עד שנוצרה הלולאה המוכרת לנו.

עם המצאת הפלסטיק, בסוף שנות ה- 30 של המאה שעברה, התחילו לייצר כפתורי פלסטיק בכל מיני צורות וצבעים והם נמכרו בחנויות גלנטריה במחירים זולים עד בינוניים. מעניין לציין כי מקומם החשוב

של הכפתורים באופנה נשמר עד היום, למרות המצאות טכנולוגיות כמו סרטי 'וולקרו', רוכסנים ולחצניות, מסוגים שונים שפותחו במטרה לשמש להם תחליף.

כפתורים הם פריטי אספנות פופולארים בכל העולם. ב-23 מדינות בארה"ב קיימים אגודות או קלאבים

של אספני כפתורים. במוזיאונים לאופנה יש אוספים נדירים של כפתורים וההתייחסות  לאיסוף כפתורים

היא כמו אל איסוף של כל פריט אמנות אחר.

ולסיום, אם יש לכם כפתורים ישנים או אפילו חדשים שאינכם יודעים מה לעשות בהם, תוכלו להביט בתמונות  של כמה מהעבודות שלי ואולי גם לכם יבוא רעיון.

עוד על תכשיטים שלי מכפתורים ומחומרים אחרים בבלוג של אילה רז

ועוד על תערוכה אחרת שלי

צילומי כפתורים:  אילה רז משוק פורטובלו, לונדון, ושוק איינדהובן, הולנד