האנטר תומפסון, עיתונאי גונזו וחובב כלי נשק, סמים ואלכוהול, נולד בלואיוויל, קנטקי. לא לחינם היה המשקה האהוב עליו וויילד טרקי, אחד מסוגי הברבן הפופולריים בעולם. התכונות המזוהות עם רוחו של המשקה האמריקני המפורסם – מרדנות, אלימות, נועזות וסקס אפיל גס – מתגלמות בשלמות בדמותו של מחבר "פחד ותיעוב בלאס וגאס". כמו תומפסון, גם הברבן נולד בקנטקי, אחת ממדינות הדרום של ארצות הברית - וכמו תומפסון, גם לברבן קשר אמיץ לפורעי חוק.

 

פעם שאלתי את בוב, חבר אמריקני, "רד נק מבטן ולידה" על פי הגדרתו: "תגיד, אם הינקים ממדינות הצפון כאלה רכרוכיים, והחבר'ה בדרום כאלה קשוחים, איך בעצם קרה שהפסדתם במלחמת האזרחים?"

- "לא הפסדנו במלחמה!"

"אבל איזה דגל מתנוסס היום בארה"ב?"

- "פפפ", נחר בוב בבוז, "בוא אלי הביתה ותראה את דגל הקונפדרציה תלוי מהגג".

 

מלחמת האזרחים האמריקנית אולי הסתיימה מזמן, אבל החלוקה בין צפון לדרום עדיין שרירה וקיימת. גם כיום נתפס הצפון העשיר יותר כמתוחכם ואליטיסטי, ואילו הדרום העני מצטייר כעממי ומחוספס. הצפון הוא שקבע, וקובע גם כיום, את סדר היום האמריקני בהתאם לאינטרסים שלו, שלעתים מנוגדים לחלוטין לאלה של הדרום.

 

ייצור לא חוקי של חומרים משני תודעה הוא מסורת אמריקנית מפוארת. 150 שנה לפני ששוכני שכונות הקרוואנים, ה-White Trash (זבל לבן) הידועים לשמצה, החלו לבשל קריסטל מת', פרח בארה"ב ה-Moonshining - זיקוק מחתרתי של אלכוהול.

 

לאחר מלחמת האזרחים הטילה הממשלה מיסוי על זיקוק אלכוהול. המסים הכבדים פגעו בעיקר במזקקות הקטנות, שהיו מצויות בשפע בדרום, ובעליהן עברו בתגובה לזיקוק לא חוקי של אלכוהול. כדי להסתתר מעיניהם החטטניות של גובי המסים הם עבדו לאור הירח, ומכאן קיבלה התופעה את שמה - Moonshine (אור ירח). כל "רד נק" שכיבד את עצמו בנה לעצמו מזקקה קטנה. במקרה הטוב ניפקו המזקקות האלה אלכוהול סביר בטעמו – ובמקרה הגרוע משקה שהרעיל ועיוור את מי ששתה אותו.

 

המונשיין הוא הדוד הגדול והקצת מוגבל של הברבן.

 

נכון, המונשיין גרם לפעמים לעיוורון, אבל זו סיבה לשפוך? סוכן אמריקאי משמיד אלכוהול לא חוקי (צילום: gettyimages)
נכון, המונשיין גרם לפעמים לעיוורון, אבל זו סיבה לשפוך? סוכן אמריקאי משמיד אלכוהול לא חוקי (צילום: gettyimages)

 

מבחינה חוקית, הברבן מוגדר כוויסקי המיוצר בארה"ב. המשקה מיוצר מלפחות 51% גרעיני תירס, ומיושן בחביות עץ אלון שעברו חריכה. יש עוד סעיפים והגדרות חוקיות, אבל זה לא ממש מעניין. באופן מסורתי, בצפון ארה"ב זיקקו וויסקי משיפון ובדרום זיקקו וויסקי מתירס.

 

שנות היובש מחקו את האבחנה בין צפון לדרום, ועל הדרך כמעט מחקו את וויסקי השיפון. כיום חלק ניכר מהברבנים כוללים גם שיפון וגם תירס, ומזקקות ברבן רבות מייצרות גם וויסקי שיפון. על פי רוב ברבן מיושן זמן קצר, יחסית לסוגי ויסקי אחרים, וקשת הטעמים שלו רכה ומתוקה יותר מזו של סוגי וויסקי אחרים – סקוטי, למשל.

 

הליווי המושלם לאוכל חריף ומתוק

 

הברבן קיבל את שמו ממחוז ברבן שבקנטקי, אבל מותר לייצר ברבן בכל רחבי ארה"ב ועדיין לקרוא לו בשם המפורש. בין המותגים המוכרים ניתן למנות את וויילד טרקי, ג'ים בים ופור רוזס. יש עוד עשרות סוגים שלצערנו לא מגיעים לישראל, וחבל – כי חלקם נהדרים.

 

מאז ומעולם היה ברבן משקה של גברים נטולי שיניים, שחובשים כובע מצחייה מעוטר בדגל הקונפדרציה ונוהגים בטנדר של פורד. פחות ידועה העובדה כי בעת ובעונה אחת היה הברבן גם משקה של בעלי אחוזות דרומיים, בעלי עבדים, ושל עלמות דרומיות העוטות שמלות קרינולינה ומבטא עצל. הנשים נהגו ללגום בעיקר מינט ג'ולפ (קוקטייל ברבן, עלי נענע וסוכר) כדי להפיג את החום והלחות הדרומיים ועל הדרך להתמסטל קלות.

 

בעשור האחרון עשו המזקקות הגדולות כל מאמץ כדי להפוך את הברבן ממשקה ירוד, שבמקרה הטוב מקושר לרוכבי הארלי דיווידסון או לאנשי צווארון כחול, למשקה מתוחכם יותר שגם סנוב ממנהטן ירצה לשתות אחרי יום עבודה במשרד פרסום. כדי לחולל את המהפך נוצרו מותגי פרימיום, חלקם לא רעים בכלל, והושקעו תקציבי עתק בפרסום. אבל האמת היא שחלק מהקסם הברבני הוא דווקא בתדמית הזולה שלו - ולא רק במונחים של מחיר. ברבן הוא וויסקי של ערסים אמריקנים, המשקה הנכון לשתות כשמשחקים פול בבר מעושן, שנייה לפני שמתחילות המכות, או כשאוכלים קילו וחצי של צלעות חזיר ברוטב ברביקיו טקסני.

 

אם יש משהו שברבן אוהב זה אוכל חריף ואוכל מתוק. טעמו הגס והמתקתק לא נרתע מחריפות, ומשתלב מעולה גם עם קשת המתוקים. בדומה לכל אלכוהול, הברבן אוהב מאוד אוכל שמנוני, ואת זה אפשר למצוא למכביר בדרום ארה"ב. השילוב של חריפות, מתיקות ושמנוניות מוביל אותנו למסורת המפוארת של ברביקיו אמריקני, ולא פלא שהברבן מככב באינספור מתכוני מרינדות לבשר.

 

  מורחים על הבשר רק בסוף הצלייה. רוטב ברביקיו (צילום: shutterstock)
מורחים על הבשר רק בסוף הצלייה. רוטב ברביקיו (צילום: shutterstock)

 

ג'ק דניאלס: אל תקשיבו לפלצנים

 

אבל לפני שנגיע למתכון – כמה מלים על ג'ק דניאלס. ובכן: החבר'ה בג'ק דניאלס, ואיתם כל סנוב וויסקי מצוי, מתעקשים שג'ק דניאלס הוא לא ברבן. אבל למרות הניסיון לבדל אותו מברבנים, ג'ק דניאלס הוא ברבן לפי כל ההגדרות החוקיות. נכון, בתהליך הייצור הוא עובר סינון דרך פחם, אבל יש עוד כמה ברבנים שעוברים את אותו תהליך ואף אחד לא חושב לקרוא להם בשם אחר.

 

מבחינת החוק בארה"ב, טנסי וויסקי מוגדר כברבן שמיוצר במדינת טנסי, בלי קשר לשאלה אם הוא עובר סינון בפחם או לא (ויש אפילו טנסי וויסקי אחד שלא עובר את התהליך). להגיד שטנסי וויסקי הוא לא ברבן זה כמו לומר שקוניאק הוא לא ברנדי. בקיצור - לכל עניין ודבר ג'ק דניאלס הוא עוד ברבן - ואל תתנו לעודף מיתוג ופלצנות לשבש את דעתכם.

  

רוטב ברביקיו עם ברבן וצ'יפוטלה

 

אפשר להשתמש ברוטב ברביקיו כתוספת להמבורגר, כרוטב לצליית עוף בתנור או כזיגוג לבשר צלוי על הגריל. אם משתמשים בו כזיגוג, יש למרוח אותו על הבשר הצלוי רק לקראת תום הצלייה - אחרת הוא עלול להישרף בגלל תכולת הסוכר הגבוהה שבו.

 

מרכיבים

  • 1 בצל בינוני
  • 3 כפות שמן זית
  • 6 שיני שום
  • 3/4 כוס ברבן
  • 1 כפית קפה נמס מומסת ב-1/4 כוס מים רותחים
  • 1/2 כפית פלפל שחור גרוס גס
  • 1/2 כף מלח
  • 1 בקבוק (700 גרם) פסאטה איטלקית (עגבניות מרוסקות למחית חלקה)
  • 1/2 כוס חומץ
  • 1 כף (או יותר) פלפלי צ'יפוטלה ברוטב אדובו, קצוצים דק
  • 4 כפות רוטב סויה
  • 1/2 כוס סוכר חום דחוס

 

אופן ההכנה

  1. קוצצים דק את הבצל ומניחים בסיר קטן. מוסיפים את שמן הזית ומטגנים על להבה נמוכה עד שהבצל הופך לשקוף. מוסיפים את השום ומערבבים כמה שניות - נזהרים שהשום לא ייחרך.
  2. מוסיפים את הברבן ואת הקפה הנמס ומביאים לרתיחה. מבשלים תוך ערבוב כמה דקות, עד שנפח הנוזלים מצטמצם מעט.
  3. מוסיפים את שאר המרכיבים, מביאים לרתיחה, מקטינים להבה ומבשלים כ-20 דקות עד שהרוטב הופך לסמיך. טועמים ומתקנים תיבול לפי הטעם.