הדפסה
לכתבה באתר
"איבדתי את השם 'ביבה' בשנת 1974, ואין לי שום קשר למותג החדש. אני מעדיפה לא לדבר עליו", אומרת ברברה הולניקי, מייסדת המותג האיקוני משנות ה-60 שקם לתחייה ב-2006 ושוב ב-2010. הרבה מים עברו בנהר מאז ימי הזוהר של הולניקי והמותג ביבה, שבמידה רבה "עיצב" את תקופת הסווינגינג סיקסטיז בלונדון, אבל גם היום, בגיל 75, היא עדיין אחת המעצבות הססגוניות שידע עולם האופנה. לרגל השקת קולקציית התיקים החדשה שעיצבה למותג קוצ'ינל, היא מוכנה להתראיין ולהיזכר בימים העליזים ההם.
בתחילת שנות ה-60 הקימה הולניקי את ביבה – מותג אופנה לונדוני שהפך לשם נרדף לחופש, אינדיבידואליות ותעוזה אישית. במהלך העשור שפעל במתכונתו המקורית כבש ביבה את לבן ומלתחתן של הכוכבות הלונדוניות והפך את חצאית המיני הקצרצרה למדי החובה של כל נערה מעודכנת. למרות דעיכתו המוקדמת, ביבה קנה לעצמו מקום של כבוד בתולדות האופנה המודרנית והולניקי לנצח תיזכר כמי שאולי לא המציאה את המיני (כל הזכויות שמורות למעצבת מרי קוואנט), אבל בהחלט היתה זו שהפכה אותה לפריט אופנתי ולאחד הסמלים החזקים ביותר של אותה תקופה.
הולניקי נולדה בוורשה שבפולין ב-1936. חלום ילדותה, היא מספרת, היה לעצב תלבושות לקולנוע. "לאחר שסיימתי ללמוד במכללה לעיצוב אופנה ואמנות בברייטון, עבדתי כמאיירת אופנה עצמאית", היא משחזרת. "זו היתה הדרך המהירה ביותר להגיע לאופנה באותה תקופה. אז פגשתי את בעלי פיץ (סטפן פיץ סימון, ה"ש), שעסק בפרסום, והוא עודד אותי לחזור לעצב בגדים. פליסיטי גרין, שהיתה עורכת אופנה בעיתון הדיילי מירור, ביקשה ממני לעצב שמלה למכירה דרך הזמנות בדואר. זו היתה הצלחה מסחררת, ובעקבותיה החלטנו פיץ ואני לייצר בגדים משלנו ואף פתחנו חנות. אף פעם לא הבטנו לאחור".
שנות ה-60 העליזות היו נקודת תפנית בעולם האופנה. הפתיחות והשחרור שפרצו בעשור ההוא הגיעו עד מהרה לתחום הביגוד, שלראשונה החל לפנות לדור הצעיר. "לפני כן לא היתה אופנה לצעירים, היו רק בגדים מיושנים ושמרניים בגזרות נוראיות", מספרת הולניקי. "הצעירים קנו בגדים ושינו אותם, לברי המזל היו אמהות שידעו לתפור". באותן שנים התערער מעמדה של פריז כבירת האופנה של אירופה, בעוד לונדון פרחה. האופנה הפכה לחלק מהזהות של העיר. בתוך כל החגיגה הזו היה המותג ביבה הצלחה אדירה – מפתיחת החנות הראשונה בשנת 1964 ועד לסגירת המותג ב-1975.
הולניקי שברה כל חוק של עולם האופנה דאז, ואפילו את כללי האיפור הנלווה. היא יצרה אלטרנטיבה אופנתית ששילבה את סגנונות האר-נובו והאר-דקו עם גלאם, והרחוב נכבש בקסמיה. הבגדים היו זולים, המבחר היה גדול והגזרות העדכניות הגיעו בסקאלה רחבה של צבעים והדפסים. עד מהרה נוצר מראה "ביבה" מובהק: חצאיות מיני קצרצרות ונועזות שחשפו רגליים ארוכות, וסטים נשפכים וחולצות תפוחות שרוולים שנלבשו על ידי נערות בובתיות ובהירות פנים. בריג'יט בארדו, ביאנקה ג'אגר וטוויגי הן רק חלק קטן מרשימה ארוכה של סלבריטאיות שביקרו דרך קבע בבוטיק הלונדוני והפכו אותו למרכז הסצנה הסוערת של התקופה. גם מיק ג'אגר, מריאן פייתפול ודיוויד בואי חגגו והתגנדרו שם לא מעט.
הגישה המהפכנית של המותג ניכרה אפילו בפן השיווקי: את כל הבגדים ניתן היה להזמין דרך הדואר לפי קטלוג – הנט-א-פורטה של הסיקסטיז, אם תרצו. וכך, לא רק שהמחירים הזולים אפשרו לכל היפית צעירה לרכוש את בגדיה בצמוד לאלילי הרוק הנוצצים ביותר, אלא שגם מי שלא התגוררה בלונדון יכלה להתחדש בשמלת מיני אופנתית של ביבה.
"עבדנו סביב השעון ליצירת פריטים חדשים, שנכנסו לחנות על בסיס יומי", הולניקי מספרת. "עיצבתי אופנת רחוב בצבעים מיוחדים לצד בגדים שחורים קבועים. הסלבס עקבו אחר אופנת הרחוב. החצאיות, למשל, היו קצרות מאוד וצמודות. בכל שנתיים עברנו לחנות גדולה יותר. כשנכנסנו לבית הכלבו Big Biba, כל הייצור פעל בצורה יעילה בחלק האחורי של הבית".
ביי ביי לונדון
Big Biba אכן סימן את שיא המותג, אך גם את כישלונו. בשנת 1970 נפתח בית הכלבו בן שבע הקומות, שעוצב במיטב האלמנטים שאפיינו את ביבה וכלל בגדי נשים, גברים וילדים, רהיטים, חפצי נוי ואפילו אוכל תאילנדי והודי. אך בעקבות סכסוך שפרץ עם השותפים החדשים לעסק החליטה הולניקי לפרוש מהמותג ב-1975 ולנסוע עם בעלה לברזיל.
מה עשית מאז שעזבת את לונדון?
"כשאיבדנו את ביבה, החוזה עם המשקיעים והשותפים אסר עלינו לעבוד ברדיוס של 50 מייל מלונדון. אז עברנו לברזיל והמשכנו להפעיל חנות וקו ייצור. זו היתה חוויה נהדרת. אחרי שנים חזרנו ללונדון והציעו לי לעצב מועדון לילה עבור רוני ווד (גיטריסט להקת הרולינג סטונס, ה"ש) במיאמי ביץ'. כשהגענו לשם הציגו אותי בפני איש העסקים כריס בלקוול. התחלנו לשתף פעולה ועיצבתי עבורו כמה נכסים במיאמי, בג'מייקה ובאיי בהאמה. אני עדיין חיה במיאמי, אך מבקרת באירופה כל שישה שבועות. חוץ מזה, אני נוטלת חלק בכמה שיתופי פעולה מקסימים, כמו קולקציית התיקים למותג קוצ'ינל, טפטים וצבעים לחברת גרהאם אנד בראון וקו אופנה עבור המותג ג'ורג'".
ב-2009 עיצבה הולניקי קולקציה למותג האופנה הבריטי טופשופ, ובמקביל יצרה את הקולקציה הראשונה שלה לקוצ'ינל. "כשעיצבתי לטופשופ ביקשו ממני להתרחק ככל האפשר מהסטייל שלי בביבה, אך בסופו של דבר אני תמיד חוזרת לאותו סגנון. זה גם הצליח, כי הקולקציה אזלה מהחנויות".
ואיך התנהל שיתוף הפעולה עם קוצ'ינל?
"קוצ'ינל מעצבים תיקים יפהפיים באיכות מעולה מעורות מצוינים. פשוט כיף לעבוד איתם. הקולקציה החדשה מעוצבת בקווים פשוטים ונוחים, וכוללת, למשל, תיק בסגנון שקית קניות או במראה של תיק באולינג, משני סוגי חומרים – קטיפה, שאני מאוד אוהבת באופן אישי, וניילון. הצבעים חמים ועשירים, ומשולבים בהדפסים גיאומטריים".
האם תמשיכי לעצב עבורם?
"לצערי, זו הקולקציה האחרונה".
