לא ברור אם הדבר הבא ישמע לכם כמו מוזיקה, אבל גם אם לא, כדאי להתחיל להתרגל: בעוד כמה שנים זו תהיה המוזיקה שכולנו נאזין לה.

 

אוניקס אשאנטי הוא, להגדרתו, "חנון ומשתף פעולה סדרתי". הוא גם מומחה לענייני קוד פתוח (תנועה עולמית לחופש ושיתוף ידע ממוחשב) והוא, בעיקר, מוזיקאי. אבל לא אחד שטורח ללמוד תווים או איך לפרוט על מיתר. אשאנטי עושה את המוזיקה שלו באמצעות אייפון, אקסלרומטר (חיישן תנועה) ומשרוקית. חוץ מהחומרה הדי קלה להשגה היום, הוא בעיקר צריך לנוע.

 

 

"העבר, ההווה והעתיד יכולים להיחקר ולהפך למופשטים יותר, חיים". אשאנטי עושה ביט-ג'אז בכנס TED

 

המוזיקה של אשאנטי נקראת "ביט-ג'אז" ולטענתו, זו המוזיקה של העתיד. כדי לנגן צריך לחבר את גוף המוזיקאי למספר מכשירים לא יקרים במיוחד (טוב, חוץ מהאייפון) ואז להפסיק לחשוב ולהתחיל לרקוד. למעשה, יש סתירה גדולה בין ג'אז רגיל - ז'אנר מוזיקלי הנחשב "אינטליגנטי" במיוחד ומלא מחשבה - לבין הביט-ג'אז, שבו יותר חשוב פשוט להרגיש (ולאחוז בניסיון ארוך שנים עם משחקי מחשב). מצד שני, יתכן שאפשר להגיד את זה על כל ז'אנר.

 

נגני העתיד יוכלו - יכולים, כבר היום - לבחור בין אינספור אפשרויות. כל חפץ, למעשה, הוא כלי נגינה - אם רק תרצו בכך. הגרסה של אשאנטי היא כזו: האקסלרומטר המחובר לשתי ידיו ולאייפון, קורא את תזוזתו במרחב. הצבעים מראים את הסאונד המנוגן: האדום הוא תופים, הכחול הוא הבס והירוק הוא האקורדים. החפץ המשונה שממוקם בפיו ומזכיר משרוקית מורכב מכפתורים, דבק חם ומפרטי גיטרה. האייפון שעל הזרוע מציג את הפרמטרים של המוזיקה שנוצרה ומאפשר לנווט אותה הלאה.

 

"למה לעשות כזו מוזיקה בכלל?", אשאנטי נשאל בכנס "TED" האחרון, כשהופיע במשך שלוש דקות עם היצירה החדשה שלו. "כדי לפרק את תרבות המוזיקה לחלקיקים", הוא הסביר, "כך שכל הז'אנרים של העבר, ההווה והעתיד יכולים להילמד ולהפך למופשטים יותר, חיים". אשאנטי שואף שהביט-ג'אז יהפך למוכר לפחות כמו התקליטנות היום, "ובעיקר", הוא ממשיך, "לעשות את העתיד, במקום לחכות לו".

 

 

ככה עושים את זה: מדריך טכנולוגי למוזיקאים מתחילים. זאת אומרת, מתקדמים