היום כמעט כולם מכירים את מתחם התחנה העותמנית בנוה צדק
מתחם שעבר שיפוץ מדהים ודקדקני ברמה הכי גבוהה שניתן לדמיין והפך לאחת מפינות החמד היותר מיוחדות של העיר.
פחות מכירים את ההיסטוריה
של המקום
פחות עוד יותר זכו לראות את המתחם בגילגולו הקודם, לפני תחילת עבודות השיקום.
התמזל מזלי והזדמן לי להיות במקום עוד בשלב התכנון ולהכיר מבפנים את מבני המתחם כמעט
כמו שהיו במקור.
זוכרים את דאג וטוני ממנהרת הזמן? (אם אתם מתחת לגיל 35 עזבו...) אני מניח שהרגשתי כמותם באותו הביקור, כמו קפיצה להיסטוריה.
הסתובבתי בין המבנים המתפוררים כסהרורי ולמזלי היתה איתי המצלמה.
בפוסט הזה אני אתמקד בנדבך אחד מתוך רבים ומיוחדים הקיימים במקום - החלונות.
אז הנה מבט דרך החלונות אל ההיסטוריה:
התחנה נפתחה בשנת 1892 והיתה חלק מהקו לירושלים. ארכיטקטורת המבנה הושפעה מהסגנון האירופאי של המאה ה-19.
הוגו וילנד הטמפלרי הגיע לא"י בשנת 1900 ובנה בצמוד לתחנת הרכבת את ביתו ואת מפעל מוצרי הבטון שלו.
הקומה השנייה התווספה ב 1906 ושירתה את 12 הנפשות של משפחת וילנד
בית יפהפה בסגנון ערבי קלאסי
הבית בסגנון ערבי קיבל את שמו בגלל הטיח האדום שלו והיה חלק משכונת מנשיה.
שימו לב לקיר הישן
הטרמינל הוקם ב 1892 כהאנגר גדול ושימש לאחסון הסחורות.
עד כאן חלונות 1892
בקרוב - מופע הדלתות
זהו לבנתיים.
בחזרה לעתיד.