דויד הוא בחור בן 35, אופטיקאי מחונן. כשהלקוחות מחמיאים לו, הוא נבוך ועובר להסברים אופטיים מפורטים במקום פשוט ליהנות מהמשוב. הוא אינו מסוגל ליהנות מיחסים חברתיים שאינם יחסי עבודה וכשבנות מתחילות איתו או כשמציעים "להכיר לו" הוא מוצא תירוצים כדי לחמוק מהקשר. לטענתו, הוא נהנה מאורח חייו הבדלני אך הוריו מוטרדים במיוחד. לאחר צפייה ב"היפה והחנון" קיוו שבעזרת טיפול פסיכולוגי יצליחו לחדור לעולמו הרגשי אל מבעד לחזותו המנותקת. בעגה העממית אנחנו מכנים אותם "חנונים טורבו". בעגה המקצועית: סכיזואידים.

 

הכתבות הקודמות בסדרה:

 

ילדים בלתי נאהבים

האנליטיקן וויליאם רונלד פיירברן (1889-1964) נולד בסקוטלנד ועסק בניסיון להבין את הסיבות ההתפתחותיות שיכולות לגרום לתופעה הסכיזואידית. הוא הדגיש את היחסים שבין התינוק להוריו כמקור הנטייה לביטוי רגשי וחברתי מצומצם. לשיטתו מדובר באנשים בוגרים, אשר בילדותם חשו את עצמם בלתי נאהבים. כבוגרים הם חוששים שהשתוקקות לקשר תרתיע אחרים או תנוצל על ידם ולכן הם מעדיפים להימנע מהם. כפיצוי לתחושות נחיתות וחוסר קשר עם דמויות ממשיות במציאות ניתן למצוא פנטזיות כל יכולות בעולם הדמיון.

 

אביו של דויד היה איש קשה יום, מהנדס במקצועו שעלה ארצה מברית המועצות ונאלץ להתפרנס מעבודתו כנהג מונית. הוא חי בתחושה מתמדת של החמצה וסבל מהגסות ה"לבנטנית" המקומית. איש מרוחק שמעולם לא חיבק אותו או התייחס לבעיותיו. הקשר היחידי נוצר ביניהם כאשר התבקש לסייע בשיעורי החשבון. גם בזמן היחידי שעמד לרשותם, נהג להסביר באופן טכני את המהלך לפתרון. רוב הזמן היה נוזף בו שהוא סתם ילד עצלן ומפונק וכשנתן תשובה שגויה בעליל, חטף סטירה.

 

אמו סבלה ממצבי רוח מתחלפים. לפעמים העתירה עליו מחמאות ולפעמים על אותה התנהגות עצמה זכה למכות. כך למשל כאשר עשה עבודות יצירה, לפעמים היא שיבחה ובפעמים אחרות קרעה לגזרים בטענה שזוהי סתם מריחה של צבעים מכספי חסכונות יקרים. דויד מעולם לא ידע מה חש אביו כלפיו או מה באמת מתרחש מאחורי התנהגותו המטרידה של אמו.

 

בגלל חיי המשפחה העצובים נמנע דוד מלהתערות בחברת הילדים והפך לנער סגור ומרוחק. רוב הזמן בילה באינטרנט במשחקי שחמט ואת האומנות זנח. בבגרותו סיים בהצטיינות את לימודי האופטיקה, אך כמו בילדותו את חייו הבוגרים ניהל רק באמצעות מערכות יחסים של עבודה.

 

התפתחות אופטימלית

בהתפתחות אופטימלית, הילד חש את עצמו נאהב. זה נשמע תנאי מובן מאליו, אבל הסיפור של אהרון, גיבור "הדקדוק הפנימי" של הסופר דויד גרוסמן מלמדים שאהבה היא סוג של מסוגלות הורית שאינה מובנת מעליה. בהתפתחות אופטימלית המשפחה מאפשרת לילד לגלות את העולם שמסביבו בחופשיות ובהנאה. לעומת זאת, דויד גדל באווירה של פחד מפני זעמו של האב והתנהגותה הבלתי צפויה של אמו. פיירברן טוען שכאשר הורים נחווים כפוגעניים, הילדים אוטמים את עולמם הפנימי בחותם של מסיכה מרוחקת. מילדות דוד עמד "על המשמר" למשמע דברי ביקורת על מעשיו. החיים בכוננות מתמדת לא הותירו בו אנרגיה נפשית כדי להשקיע אותה באחרים.

 

הטיפול

לדעתו של האנליטיקאן פיירברן לא מתן הפירושים והתובנה הוא החלק המרכזי, אלא עצם היכולת להתחבר לרגשות של המטופל. בסדרה "היפה והחנון" אנו רואים כיצד הבנות מפלסות בדרכן האינטואיטיבית את השביל למחוזות הרגשיים של ה"חנונים", אלא שלהבדיל מהן, המטפלים צריכים להתאזר בסבלנות רבה בהדרגתיות ורגישות לקצב הרגשי של המטופלים. קצב איטי רצוף שתיקות עם סבלנות וסובלנות לפרטים רבים שמחפים על חוויות רגשיות מסעירות מילדותו. המטרה הראשונה היא לנסות ולחבר את הפרטים המשמימים לרגשות הסמויים.

 

דויד הגיע בצורה סדירה וקפדנית למפגשים ושמר על ארשת עניינת. הוא היה מציג דפים עם רשימת נושאים לשיחה, כך שלפעמים היה נדמה שהגיע לשיעור מתמטיקה כדי למצוא נוסחה לבעיותיו. בהדרגה, "הפשיר" מקיפאונו והצליח לשחזר בזיכרונו: צרורות של רגשות, חוויות, טראומות, חרדות, קונפליקטים וחוויות אבודות מילדותו. כשתיאר את ימי ההולדת שלו, דויד נזכר כיצד בגיל חמש האם סילקה את הילדים בגלל שעשו יותר מדי רעש. מאז בחר לציין את יום הולדתו רק בחוג המשפחה. בפעם אחרת סיפר כיצד התנדב לסייע בשיעורי עזר לבנות בכיתה ונותר מאוכזב כשלא הצליח לפתח קשר מעבר לשיעורי העזר.

 

בהדרגה, עצם הדיבור על רגשות כאובים בקשר הטיפולי הטיב עמו. באמצעות השיחות שלנו על ילדותו, הבין שמצבי הרוח של הוריו היו חלק מבעיה נפשית שלהם ולא תוצאה של מעשיו. רגשות האשמה שלו פחתו ובמקביל, התעוררו רגשות חדשים שהודחקו בשעתו, כמו רגשות קיפוח, כעס וחמלה. הביטחון שלו גבר כשלמד שבכל פעם שהוא מבטא רגש, נוצרת פיסת חיבור חדשה לעולם. הקשר שנוצר הודות לשיחה הטיפולית נוצר גם במחוזות אחרים. לפעמים בנוסף לאמפתיה, מסייעות טכניקות של הבעת רגשות. החיבור למציאות הפחית את השימוש בעולם הפנטזיה שבו גלש לחלומות על עסקים חובקי עולם. דוד חזר למשחקי השחמט החביבים על אופיו המרוחק, אלא שהפעם, בניגוד לילדותו, הפך את קבוצתו גם לחבריו. לימים, אחת מהחבורה מצאה חן בעיניו במיוחד. איך זוג סכיזואידים מנהלים חיי אהבה? כמו זוג קיפודים: בזהירות בזהירות.

 

ד"ר דפנה כצנלסון בנק היא פסיכולוגית קלינית בכירה, בעלת קליניקה בת"א, מלמדת בקריה האקדמית קריית אונו ובאוניברסיטת חיפה.