הדפסה
לכתבה באתר
"אני חושב שתפקיד האדריכל הוא גם לחנך את הקליינט וללמד אותו לבנות, משום שבדרך כלל הדחף של אדם שהולך לבנות בית נובע מכל מה שהוא קולט מהסביבה, מהעיתונים ומהטלוויזיה. אלה לא דברים אמיתיים, הוא לא מבקש לבנות את הבית של עצמו". במילים אלה מנסח האדריכל הוותיק מרדכי בן חורין את תפיסת עולמו כאדריכל.
המבנים שאותם תכנן בן חורין, בן 80, מוכרים ובולטים בנוף הישראלי: מגדל המגורים בדיזנגוף סנטר, מצודת זאב, בית אסיה בתל אביב, מלון שרתון (כיום ליאונרדו פלאזה) בגן העצמאות בירושלים, אולם מקבלי הפנים בנתב"ג הישן ומרכז ספיר בכפר סבא.
בנוסף תיכנן קרוב לאלף בתים פרטיים ברחבי הארץ, ביניהם לשמות מוכרים מאוד, כמו אהוד ברק ופלאטו שרון – מה שהופך אותו לאחד האדריכלים החשובים בתחום הבנייה למגורים בישראל, ואת הבית שבו הוא מתגורר למעניין במיוחד, בגלל פשטותו החריגה. צניעות חריגה בייחוד על רקע סביבתו – יישוב היוקרה סביון.
"הפשטות והנוחות עושות את הבית", מסכם בן חורין את תפיסתו של מבנה חכם וטוב. "אני מגדיר את עצמי אדריכל של עניים, אבל בכל זאת יצא לי לתכנן ללא מעט אנשים אמידים מאוד".
את הבית בסביון תיכנן ובנה בשנת 1962, כשהיה אדריכל צעיר. "בפתח תקווה באותה תקופה היה מחירו של מגרש חצי דונם 30,000$, ובסביון, שהיתה עדיין מקום לא סנובי, ניתנה לנו האפשרות לקנות באותו הסכום שלושה מגרשים על שטח של שישה דונם", מספר בן חורין.
מגרש אחד מכר, במגרש השני תיכנן בית להוריו ואת משרד האדריכלים שלו, שהעסיק בשיאו קרוב לעשרים מתכננים, ואת המגרש האמצעי השאיר לעצמו.
החצר הענקית שמקיפה את הבית מוזנחת ופראית בחלקה הגדול, ובשוליה בריכת שחייה קטנה שפסקה לתפקד לפני שנים רבות וכוסתה כולה בצמחייה עבותה. כשנבנה היה הבית מוקף פרדסים, נחשים וזוחלים, ולכן תכנן את הבית כך שחיי היום יום יתנהלו במפלס העליון, בחלוקה לא שגרתית: שם המטבח ופינת האוכל, חדר העבודה וחדרי השינה והרחצה. במפלס התחתון נמצא חלל אירוח ייצוגי ורחב ידיים.
מתוך רצון לחסוך בעלויות תוכנן הריהוט מחומרים פשוטים וזמינים, חלקם ממוחזרים. באמצעות טיפול נכון ומוקפד נראים גם היום הרהיטים – חמישים שנה לאחר הקמת הבית – חסרי גיל ואופנתיים.
מדוע בחרת דווקא במגרש הזה?
"הורי בחרו את המקום הזה – מקום שקט וצדדי. לא קנינו את השטח הגדול הזה בשביל הגודל. זה מה שהיה לקנות באותה עת. אנשים לא באמת צריכים את השטחים הגדולים האלה. אפשר לחלק למגרשים ולבנות פה עוד בתים ולמכור, אבל מה אני אעשה עם הכסף? אני אבנה לי בית יותר מפואר? אני לא רוצה. אני אקח בחורה צעירה? אני לא. אוטו דלוקס? לא צריך. כלום לא צריך. כשסוקרטס יצא מבית הסוהר הוא הלך ברחובות אתונה, ראה את כל חלונות הראווה עם כל המוצרים ואמר 'אוי... כמה דברים שאנשים לא צריכים'. אני למדתי מזה הרבה: לא צריך. כל האגירה הזו היא סתם".
יש לך חצר עצומה ולא מנוצלת. איך זה שאפילו בריכה לא בנית?
"נכון שלא ניצלנו את החצר, אבל כן היתה לנו בריכה, בריכה קטנה של שמונה מטר שכבר יותר משלושים שנה לא בשימוש. הייתי שוחה בה הרבה, שוחה וחושב, והייתי נתקע כל הזמן בקיר הבריכה, אז מצאתי פטנט: הייתי קושר חבל מעמוד סביב הבטן, והייתי שוחה במקום, לכיוון אחד. יוצא עם בגד ים רטוב ישר למשרד, ומשרטט מהר את מה שחשבתי עליו בזמן השחייה".
בשונה מכל הבתים כאן בסביבה, הבית שלך לא מוקף גדר. אתם לא סובלים מפריצות?
"אין לנו שום גדרות ושום הגנה. בעוד שאצל כל השכנים גונבים, אצלי זה לא קורה. בחגים, כשהיינו נוסעים לשבוע שלם לסיני, כל סביון היתה מועדת לפריצות. היות ואני לא מאמין בהגנות, כשנסענו השארתי דלת לא נעולה ועל המדרגות פתק גדול עם הכותרת 'פנייה לגנב'. כתבתי לו שהכסף בבנק, התכשיטים מפלסטיק, הציורים הם של סטודנטים, השטיחים מעזה, אבל היות וכבר טרח אז אני משאיר לו 500 שקל במגירה וגם טלוויזיה אחת: את השנייה שישאיר כדי שנוכל לדעת מה קורה בעולם כשנחזור. פעם אחת חזרנו מחופש, מצאנו את הדלת פתוחה וראינו שאת החמש מאות שקל הוא לקח, אבל שום דבר אחר לא. מאז לא פרצו שוב".
עוד בסדרה ''איך הוא גר'':
עשית בבית ניסיונות בתכנון?
"כל מה שרציתי כאן בבית זה שיהיה טוב לאשתי, שהיה לנו טוב לחיות פה – לנו ולילדינו. יש דברים שלא הרגישו כמו ניסיון: הגובה הנמוך של הקומות נועד כדי שיהיה קצר, נוח וקל לעלות לקומה העליונה, בלי יותר מדי מדרגות. עיצוב המדרגות נבע מאילוצים. חיפשתי דרך שלא יהיו יקרות ושיהיו קלות ולכן עשיתי אותן מפח מכופף. במרכז גג הקומה העליונה יש חלון גדול, כשאת זה עשיתי בעוד הרבה מאוד בתים. במטבח השולחן הוא מנירוסטה, דבר שאז לא היה מקובל והיום עדיין נראה כמו חדש. כל מה שיש כאן עשיתי מתוך צורך, שיהיה טוב ושיהיה נכון".
מה מיוחד בתוכנית של הבית?
אנחנו חיים רק בקומה העליונה. בקומה התחתונה יש את הסלון עם מטבח קטן. בעבר המשרד היה בבית הסמוך, אבל היום כל החיים שלנו מתקיימים בקומה העליונה. מלבד חדר השינה שלנו יש שני חדרי שינה שהיו לילדים, והיום הם משמשים לנכדים שבאים לבקר. לא רציתי שאצלי יגדלו כמו נסיכים, ולכן יש חדר לשני הבנים וחדר לשתי הבנות. חדרי הרחצה מחולקים לשלוש יחידות נפרדות: חדר שירותים, חדר אמבטיה וחדר רחצה עם כיור, כדי שיוכלו להתרחץ במקביל, בלי תור. התוכנית לבית ישבה אצלי בראש, ולכן תיכננתי אותו בחצי שעה".
המדרגות פשוטות, ועם זאת הן נראות כמו פסל שמרחף בחדר.
"המדרגות מאוד מיוחדות, הן למעשה פח מכופף ורתום לקיר. המעקה אינו מחובר אליהן אלא לרצפת הקומה השנייה, והמדרגה הראשונה מתחילה באוויר כי לא רציתי שהנחשים והחרקים יטפסו למעלה. לכן השארתי מרווח בין הרצפה למדרגה הראשונה, והן באמת מרחפות".
האם הריהוט בסלון הוא הריהוט המקורי?
"כן, וזה לא סתם ריהוט. הספות בסלון עשויות מלוחות עץ שנלקחו מארגזים, ובין הלוחות מתוח גומי שנלקח מפנימית של גלגלים. השולחן גם הוא מיוחד - במרכזו מנורה המאירה את החדר מבעד לזכוכית. הסלון מתוכנן כך ש-12 איש יושבים סביב השולחן. הספסל ההיקפי מלווה את קירות החדר וחלול בפנים. הוא משמש אותנו כארון, יש בו גם בר וכך הוא מאפשר להכניס לכאן אפילו 50 איש. כל הריהוט הזה עלה לי אז כמו ספה אחת בחנות לא מפוארת, במחירים של אז. הכל נעשה באופן פשוט. הזמנתי אצל נגר לוחות עץ והבן שלי, שהיה אז בן שש, עמד וצבע אותם".
איזה מקום אתה הכי אוהב בבית?
"את אשתי. כשאני יושב בחדר המגורים עם אנשים אז זה המקום האהוב עלי, כשאני יושב לאכול אז זה שולחן האוכל, כשאני ישן זה חדר השינה. באמבטיה יש לי טלפון ויש לי חומרי כתיבה ושם אני גם קורא את כל העיתונים. קורא, כותב, חושב ומטלפן, מנהל שיחות בנחת.
"כשתיכננתי בדרום אפריקה בשנת 1985, לפני שהיה אינטרנט, קיבלתי טלפון ממנהל הפרויקט שלי שהיה בדרום אפריקה, ואני נותן לו מידות והוא מקבל תשובות. יש לי זיכרון אבסולוטי ויזואלי. אני מתכנן בצורה מודולרית ואני זוכר תוכניות ומידות בעל פה, גם מלפני עשרות שנים. אתה לא יכול למצוא אצלי מידה של חצי סנטימטר או 143. זה חייב להיות מספר שמתחלק בשלושים: 60, 90, 120, 150. ככה זה אצלי תמיד. בבית אסיה, בניין של 36,000 מ"ר, היה רק פרט בניין אחד. אותה יחידה, אותו פרופיל וכל פעם בגודל אחר. ככה אני זוכר תמיד את המידות".
האם אפשר להגדיר סגנון או השפעה ישירה על עבודותיך?
"על זה דווקא היה לי ויכוח עם האדריכל אברהם יסקי. אחרי התחרות לתכנון בניין הכנסת חזרנו מירושלים ברכב של האדריכל אבא אלחנני. אני אז הייתי ילד צעיר אבל ידעו שאני בסדר ומוכשר מספיק, ויסקי התחיל לדבר איתי על סגנון. הוא אמר: אני עובד על פי קורבוזיה, ושאל אותי, על פי מה אתה עובד? עניתי לו שאצלי כולם טובים, ואני הולך לפי הבעיה.
"זה לא בא מתוך צניעות, אלא אני עושה מה שבא לי. כשאני מתכנן בית פרטי, אז אני יושב על הפרוגרמה עם המזמינים במשך שעות. ישבתי חמש שעות עם זוג על סקיצה ראשונה והם רק הספיקו להיכנס הביתה ואני כבר סיימתי לתכנן להם את הבית, והתקשרתי אליהם שהם יכולים לחזור ולראות אותו. אני מתכנן מהר, זה לוקח לי לפעמים חצי שעה ואחר כך אני משתעמם.
"אני רואה ואני מראיין את הלקוח, גם את הילדים. אני מכיר את האנשים כל כך טוב שאני יכול להתגאות בזה שמתוך כאלף משפחות שלהן תכננתי בתים כמעט אף אחד לא התגרש. אני פשוט מטפל בהם גם כפסיכולוג.
"כשתכננתי לאהוד ברק בזמנו את הבית, שאלתי אותו אם הוא מתכונן לחזור לפוליטיקה. הוא צחק ולא ענה. אז אמרתי לו שזה סימן שזה כן ולכן לא ראוי לתכנן כזה דבר כי מי יצביע למישהו שגר ככה בכפר שמריהו. אמרתי לו שבכסף שעלה לו המגרש אני אעשה לו בית פלוס מגרש פלוס מכונית במקום אחר. אני חושב שתפקיד האדריכל הוא גם לחנך את הקליינט, ללמד אותו, משום שבדרך כלל הדחף של אדם שהולך לבנות בית נובע מכל מה שהוא קולט מהסביבה, מהעיתונים ומהטלוויזיה. אלה לא דברים אמיתיים, הוא לא מבקש לבנות את הבית של עצמו".
תערובת של פושעים ומיליונרים
איך תראה לדעתך דירת המגורים הישראלית בשנת 2030?
"אם ישראל תתקיים... אני חושב שמה שנעשה בארץ הוא הפוך מהציטוט של מיס ואן דר רוה Less Is More. צריך להצטנע יותר, איפוק וצניעות וגם הקטנה של הפערים בין מגורים מפוארים לעוני הגדול. בית צריך להיות מתוכנן באופן הפשוט ביותר.
"הנה כאן בסביון תכננתי בשנת 1966 את הבית של שאול אייזנברג, כ-4,000 מ"ר. היועצים שלו אמרו לו שזה יעלה שמונה מיליון לירות, ואני אמרתי לו שזה יעלה מיליון ורבע, וכך זה גם עלה. מדוע? מפני שעשיתי את הסקיצה בשעה, והרעיון היה שכל הבית נבנה על מודול של 3.60 מטר, כל הפרטים היו אותו הדבר, וכך היו רק שתי תוכניות. כאשר המבצעים באים ומקבלים הרבה תוכניות הם הולכים לאיבוד ועושים כל טעות אפשרית. אבל כמה טעויות אפשר לעשות מגיליון אחד או שניים?"
מה דעתך על תופעת מגדלי המגורים, ששוטפת את תל אביב והסביבה?
"אני מזדעזע מאוד. זה דבר דוחה מבחינה חברתית. תראה מי שגר שם – תערובת של פושעים ומיליונרים. זאת חברה שאני מאוד לא הייתי שמח להיות חלק ממנה. זה הכל show, והגודל, והמחירים, וכל העיצוב... תראה את העיצוב בבית כאן – זה הרי מתאים לכל אדם.
"אני מתכנן עכשיו בית בסביון לזוג, שהם שניהם בעלי עושר תרבותי אדיר ובמקרה גם עשירים מאוד, לא עשירים חדשים. אז בשבילי זו חוויה. הבית יעלה פרוטות, שליש מכל בית אחר פה, והוא יהיה נהדר. פשוט, אבל נהדר".
