הדפסה
לכתבה באתר
רעם התותחים של מלחמת ששת הימים התחלף באחת בימים של אופוריה בישראל, בעקבות הניצחון האבסולוטי של צה"ל על כוחות האויב. "כל העם צבא וכל הארץ חזית" היתה לא רק סיסמה מדינית, אלא גם מגמת האופנה הבולטת ב-67'. הפרק השלישי של סדרת התעודה "צו האופנה", שישודר הערב, נפתח בסלבריטאים החדשים שנולדו באותה מלחמה: הרמטכ"ל יצחק רבין, שר הבטחון משה דיין עם הרטייה המפורסמת, וכמובן, סמל המלחמה: הצנחנים הדומעים אל מול אבני הכותל. מדי צה"ל הפכו באחת לקוד הלבוש הכי נכון בכניסה למועדונים ושימשו כסמל סטטוס גברי ונחשק.
אבל לששת הימים היה גם אפקט פוליטי על האופנה הישראלית. ישראלים רבים החלו פוקדים מדי סוף שבוע את השווקים הצבעוניים של מזרח ירושלים, עזה ובית לחם, רוכשים מזון, כלי בית ופריטי אופנה מקומית. של הפלסטינים, כמובן. הגלביות המתנפנפות, שמלות הכפר הפלסטיניות עשירות הרקמה, סנדלי העור, בדי המשי הדמשקאי ומעילי צמר הכבשים עשו את דרכם מסמטאות העיר העתיקה אל בתי הקפה הבוהמיינים של תל אביב באותה תקופה. אם חברי גוש אמונים אימצו את הדובון הצה"לי, בתל אביב היתה זו השמלה הפלסטינית שהפכה לפריט חובה בגרדרובה של כל צעירה מעודכנת.
הבמאית אורנה בן דור ומעצב האופנה יובל כספין מספרים בפרק על הדילמות האתיות העולות מאימוץ סממני לבוש פלסטינים. האם מדובר בכיבוש תרבותי, או חלק מהגל האתני ששטף את העולם בשנות ה-70? מעניין לצפות בשרשור המעניין שיצר תסריטאי הסדרה ובמאי הפרק, משה (מויש) גולדברג, בין השיק הצה"לי הפותח את הפרק, לאופנה הפלסטינית שמוצגת מיד לאחריו ולאופנת שנות ה-70 ההיפית והמשוחררת בהמשך. האם האופנה הפלסטינית שהפכה לפופולרית היא תגובת נגד לשיק הצה"לי? והאם בכלל ישנו קשר בין התשוקה של נשים ישראליות לגלביות לעובדה שצעירים בריטים עשו סמים בהודו והתלבשו בבדים הודים צבעוניים? התשובות לשאלות האלה לא מופיעות בפרק, אבל שווה להרהר בהן כאשר צופים בו.
צו האופנה, פרק שלישי, הערב, חמישי, 21:30, הערוץ הראשון.
