הדפסה
לכתבה באתר
ג'ון גליאנו: איני זוכר במדויק. הזיכרון שלי פגום.
שופטת: האם אתה זוכר מי התחיל להעליב ולדבר באגרסיביות?
גליאנו: אני לא זוכר דבר וכיצד הסיטואציה הידרדרה. אני לא זוכר שזה התרחש במשך 45 דקות.
שופטת: האם אתה זוכר שהנהג שלך התערב כשכסאות החלו להיגרר?
גליאנו: אני זוכר את הגעת השוטרים.
שופטת: כיצד אתה מסביר את זה שהתקרית הזו ארכה כל כך הרבה זמן?
גליאנו: אינני יודע.
שופטת: כיצד אתה מסביר את העובדה שאתה לא זוכר דבר מאותו ערב?
גליאנו: יש לי התמכרות משולשת. עכשיו אני בתכנית גמילה. שהיתי חודשיים באריזונה וחודשיים בקליניקה בשוויץ. כיום אני בהשגחה יומית ומרגיש הרבה יותר טוב.
הדיאלוג החלקי הזה נלקח מתוך משפטו של מעצב האופנה ג'ון גליאנו, שנפתח היום (רביעי) בפריז ודיוניו הסתיימו בשעה האחרונה. במהלך היום עיתונות האופנה התפצלה לשניים: אלו שהקפידו לאכלס את יציעי תצוגות הגברים בשבוע האופנה בעיר שנפתח אחר הצהריים, והיתר שהצטופפו על ספסלי בית המשפט לחזות בתצוגה הטובה ביותר בעיר: "המשפט", מאת ג'ון גליאנו.
לבוש חליפת שלושה חלקים שחורה, ללא חולצה ועם מטפחת משי מנוקדת שקשר סביב צווארו, התייצב גליאנו, 50, בשעת צהריים מוקדמת לצדו של פרקליטו החדש אורליאן המל. גליאנו עומד למשפט לאחר שהואשם כי בערב ה-24 בפברואר תקף מילולית בבית הקפה לה פרל בפריז את פיליפה וירגיטי בן ה-41 וחברתו ג'רלדין בלוש, תוך שימוש בהערות אנטישמיות – עבירה פלילית בצרפת, שהעונש עליה צפוי להגיע עד שישה חודשי מאסר וקנס של 22,500 אירו. גליאנו אמר לבלוש כי יש לה "פרצוץ של יהודיה מלוכלכלת", ואילו את וירגיטי "פינק" בתואר "בן זונה אסיאתי". מאוחר יותר התגלה סרטון וידאו מאותו בית קפה בו אומר גליאנו כי הוא אוהב את היטלר. סגנון יש לו, זה בטוח.
שירלי טפירו, הבלוגרית של Xnet בפריז, ששהתה במהלך הדיונים בבית המשפט מדווחת: "גליאנו נכנס בשקט, כמעט בהיחבא, אל בית המשפט פאלה דה ג'סטיס הצרפתי ברובע ה-1 בפריז. הוא הגיע מלווה בשומר ראשו, אבל עורכי הדין של התביעה זעמו על כך. לאחר שהשופטת אישרה את נוכחותו של שומר הראש, הוא המשיך לעמוד מאחורי גליאנו לאורך כל המשפט". טפירו לא היתה נציגת המדיה היחידה במקום. באולם נכחו מאות עיתונאים, שהתווספו לנציגי ארגנונים נגד אנטישמיות וחברים של גליאנו. טפירו מציינת כי במקום לא נכחו דמויות מפורסמות מעולם האופנה, גם לא סידני טולדנו, נשיא ומנכ"ל דיור.
במהלך המשפט שנמשך למעלה מחמש שעות, ניסתה ההגנה לטעון כי גליאנו היה שרוי במצב נפשי מעורער בשל מות אביו (בשנת 2005) ועקב התמכרות לאלכוהול, כדורי שינה ותרופות פסיכיאטריות נגד דיכאון. "הייתי במצב מאוד רעוע באותה תקופה", אמר גליאנו, שהודה בבית המשפט כי הוא מכור לאלכוהול ולתרופות אנטי דכאוניות, והביע חרטה על מעשיו. "כיום אני נמצא בתהליך השתקמות ומרגיש הרבה יותר טוב".
כמו כן, התייחס גליאנו לעתידו המקצועי, לאחר שפוטר מדיור, וללחץ הכרוך בעבודה בתעשיית האופנה: "בזמן המשבר הכלכלי, היו לי שני ילדים: האחד היה דיור, השני היה המותג גליאנו. דיור הוא מכונה גדולה, אבל איני רוצה לאבד את המותג גליאנו. כדי לא לאבד אותו, חתמתי על זיכיונות רבים. הקולקציה כללה בנוסף לקו הגברים והנשים גם קו ילדים, בישום, תכשיטים, בגדי חוף". עוד הוסיף: "התרסקתי אחרי כל פסגה קריאטיבית. אני מאוד אוהב את תהליך היצירה, אבל כל היתר היה עבורי לחוץ מאוד. לא יכולתי ללכת לעבודה מבלי לקחת ואליום".
כשהוא ניצב על דוכן הנאשמים, דיבר גליאנו גם על התמכרותו לאלכוהול בעקבות מותו בשנת 2007 של יד ימינו, המעצב סטיבן רובינסון. "סטיבן הגן עליי מהכול", אמר. "מאז אני לא מרגיש יותר מוגן". כשנשאל על סרטון הווידיאו בו הוא מונצח בגילויי הערצה להיטלר, אמר גליאנו כי הוא אינו מזהה את הדמות הנשקפת אליו מהמסך. "זה הצל של ג'ון גליאנו", אמר. "אני רואה גבר שדחפו אותו אל הקצה, מישהו שזקוק לעזרה, אדם שהוא מאוד פגיע". עוד הוסיף גליאנו כי הוא סובל מהתעללות מילולית, כיוון שהוא הומו, וטען כי התעללו בו בצעירותו, אבל הוא לא התעלל מעולם.
בתום הדיון אמרו עורכי דין מטעם התביעה כי המשפט הוא חלק מטיפולו של גליאנו וצעד נוסף לקראת החלמתו. הדרך היחידה לוודא כי הוא מעולם לא ישמיע שוב עלבונות כמו "אני אוהב את היטלר" היא להעניש אותו. הם גם הוסיפו שיש לו זיכרון סלקטיבי כי הוא כן היה מוטרד מהעלבונות שהטיח.
