הדפסה
לכתבה באתר
כשאני פוגשת לקוחות לראשונה כדי להתחיל לחשוב על כיווני עיצוב לבית - אני מציידת אותם במגזינים. חלק מפה, חלק משם. שיעלעלו וישימו פתקים במה שמוצא חן בעיניהם.
הרבה תשובות ידועות מראש. "כזה אני רוצה", יאמר לי לקוח עם תקציב למטבח מאיקאה ויצביע על "אחוזת נופש בקוסטה בּראבה", עם 400 מטר סלון ממש ממש מינימליסטי, קורות עץ בנות 300 שנה וחלונות בגובה 4 מטר. מפתיע כמה קשה לפעמים להסביר למה אי אפשר "לקבל את הלוק" הזה בדירת קבלן בפתח תקווה. כמובן שאפשר לקבל השראה, לחפש צבעים וחומרים, אבל איך אומרים? זה לא יהיה זה.
בזמן האחרון אני מנסה למפות הבדלים בין המגזינים "שלנו" ל"שלהם". את התמונות לפוסט הזה אני לוקחת בעיקר מהבלוג של אמה, בו היא מדווחת מהמתרחש אצל מעצבים ברחבי העולם (אך בעיקר בשבדיה, מולדתה הכה-מעוצבת) שבו היא מציגה מדי שבוע "ממתקי-עיניים", עדכונים מאתרים של מעצבים, אמנים, צלמים, והמתסכל מכל- כמה אתרי נדל"ן בשטוקהולם, שנראים בעצמם כמו מגזינים לעיצוב .
יש כמה דברים שתמיד, אבל תמיד, נמצא בבתים מעוררי הקנאה הללו, שנראים כשילוב של הקפדה סבלנית ומכוונת עם נון-שלנט קליל, ויותר מכך - בצילומים של הבתים האלו. הנה כמה אלמנטים שאליהם שמתי לב:
1. מיקרו ולא מָקרו - מילה על הצילום:
נתחיל מהצילומים, כי זה בעצם הכי חשוב: כלל מפתח הוא הצלם שנבחר להציג את הבתים האלו, ויכולות הסטיילינג שלו (או הסטייליסט/ית שעובדים איתו). כשזה מגיע לסטיילינג, גם אנחנו יודעים לשים כמה לימונים יפים בקערה ולסדר פרחים על השולחן. אבל זה הרישול המסודר של הסטיילינג שעושה את העבודה, וההתמקדות בפרטים, לרוב שילוב של אלמנטים מהטבע עם פריטים עבודת-יד אמנותית כלשהיא (נגיד, פרח יפה במיוחד או ענף יבש בתוך אגרטל זכוכית צבעונית ישן). החללים לעולם לא ייראו מבולגנים, אבל גם לא מסודרים מדי. לא כאילו הכנו את הבית לצילומים אלא כאילו הכנסנו צלם הביתה, בעודנו ממשיכים בשגרת חיינו הפוטוגנית. כמובן שגם העמדת הצילומים אלו לצד אלו חשובה: קלוז אפ על שלוש קערות מטבח עדינות, לצד לונג שוט של המטבח, למשל.
2. כסא אייפל של אימס
- צילום: מרים בליקר. מתוך הבלוג של אמה
כמעט שאין דירה אירופית מעוצבת ומודעת לעצמה שאין בה כסא כזה - שלא לומר שניים-שלושה, עם גרסה זו או אחרת של רגליים (נדנדה או אייפל), והאמת, בצדק. הוא לעולם לא נמאס, וגם הוא מצטיין בשילוב הנון-שלנטיות והתחכום. עוד כמה קלאסיקות מודרניות כאלו הן כסא הנמלה של אַרנֶה יָקובסון (חיקוי צבוע שלו יש לי בפינת האוכל כמובן).
ועוד קלאסיקות של אימס כמו כסא ה"חיפושית" שלהם, למשל, שמיד מראות על הכבוד שרוחשים בעלי הבית לשילוב של עיצוב, מסורת ונוחות.
3. בגדים תלויים בחוץ.
גם בתצוגה של בגדים או תכשיטים שתלויים על הקיר קיים השילוב בין "תליתי משהו על הקיר כי זה הכי נוח" לבין "כל בגד פה נבחר בקפידה תוך התאמה לצבעים של הבית או החדר". צר לי להרוס למי שבונה על זה, אבל בארצנו זה פשוט בלתי אפשרי בגלל עניין פשוט, שכנראה לא הגיע לשטוקהולם: אבק. גם במטבחים ובכלל בבתים המצולמים תמיד יש שורות מאורגנות בקפידה של חפצים ואוספים (סעיף שיגיע בפוסט ההמשך) שלמראיתם המחשבה הראשונה שחולפת בראשי הפולני היא "אלוהים, איך אפשר לנקות את זה??".
ובכן, אי אפשר. דינו של מי שחי בפלסטינה ומתעקש על צלחות וספלים מסודרים על מדף בחוץ הוא לאכול מכלים מאובקים.
כל הנאמר לעיל אינו רלוונטי למי שגר תחת קורת גג אחת עם מה שמכוּנה באנגלוסקסית "הָייֶרד הֶלפ".
4. קיר עם המון מסגרות.
- צילום: אנגוס פרגוסון
מכל הפטנטים שיש בבתים המקסימים-ולעתים-מתסכלים האלו, דווקא את זה אפשר ליישם. כמובן שכדאי מצד אחד לשים לב מה ממסגרים ואיך, ומצד שני לא להתעכב יותר מדי על הכל, כי לא הכל חייב להיות מתאים בול, וגם לא הכל חייב להיות "יפה" (ראו סעיף 6). יש יופי בצירוף של פריטים שנראה שנאספו לאורך זמן ויש בינהם המשכיות או הגיון (של נושא, צבע או טכניקה) אך לא ברורים מדי. אני אוהבת את מגזין A5 לשם בחירת תמונות מעניינות ומגוונות, למשל. הפופולרים: קיר של צילומים שחור-לבן בגדלים שונים, קיר של פוסטרים בעלי נושא טיפוגרפי. פה ושם משולבות גם אותיות מחומרים שונים.
5. מסגרות מונחות על הרצפה
לעתים מסתירות זו את זו, שוב - בלי קשר ישיר זו לזו. עבודות אמנות מגוונות - ציורים, צילומים ופוסטרים מונחים על אחד הקירות. ברבות מהדירות הקירות ריקים באופן כללי, וכך שוברים את הסימטריות המתבקשת ב"ציור ממורכז מעל ספה" או את ההנחה "צריך לקשט את הקירות". לפעמים ההיררכיה ברורה יותר בין אמנות לבין ריהוט כשהם באותו המפלס, וגם רהיטים יכולים לבלוט יותר ביופיים וייחודם. שוב, עניין הפרקטיות לא תמיד ברור לי, אבל מה לבוהמייניות ולחיים האמיתיים.
6. לא הכל מושלם, לא הכל מתאים, לא הכל חדש
אחד ההבדלים הבולטים בין הסטיילינג הנהוג במקומותינו לבין זה הנשקף אלינו מחוצלארץ הוא הפשטות. לא חסרות כתבות המתארות בתים שנבנו מתוך "חיפוש אחר פשטות", שבהן מצוטטת בעלת הבית שרוצה "לשלב בין אמנות גבוהה לפריטים מאיקאה". אבל עדיין הכל מתאים, מרגישים את המאמץ והסידור מאחורי כל פריט ופריט בתמונה ובבית. זה אמנם קשור לסעיף הצילום והסטיילינג הראשון, אבל ככלל, יש הרגשה שדיירי הדירות הללו רואים את היופי גם במזנונים ישנים ומתקלפים, בחומרים שהזמן הותיר בהם סימנים, ובפריטים שהגיעו לחיות זה לצד זה מתוך אקראי או סיבה שאינה דווקא נראית לעין, דווקא משום דיסהרמוניה מסויימת. ועדיין יש תחושה שכל פריט חייב להיות בדיוק שם.
בינתיים אתם מוזמנים להמשיך לשוטט בבלוגים שקישרתי אליהם פה, לראות שהחוקים האלו לרוב פועלים, ולהתחיל לשים כסף בצד לכסא מעוצב. המשך בפוסט הבא.